תרומתה של ישראל לפיתוח המשפט הפלילי הבין-לאומי

 
​מעורבותה ומחויבותה של ישראל לקידום המשפט הפלילי הבין-לאומי באו לידי ביטוי לכל אורך שנות קיומה של המדינה. למדינת ישראל מחויבות עמוקה למשפט הבין-לאומי, והיא תומכת ברעיון של צדק פלילי בין-לאומי, הגורס כי מי שאחראי למעשים אשר מזעזעים את המצפון המוסרי של העולם כולו, חייב לתת על כך את הדין. כאשר מדינתו של החשוד או הנאשם אינה רוצה או אינה מסוגלת לקיים הליכי חקירה או משפט ראויים, פתרון עשוי להימצא בפעולתם של מנגנונים בין-לאומיים מתאימים.

​האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם

ישראל נמנתה על המדינות הראשונות להצטרף לאמנת האו"ם בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם  משנת 1948. בסמוך להצטרפותה לאמנה חוקקה מדינת ישראל את החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950

 

באותה תקופה, משפטנים יהודים וישראלים נמנו על אלו אשר פעלו לקדם את הרעיון של הקמת בית דין פלילי בין-לאומי. האפשרות להקמתו של בית דין פלילי בין-לאומי מצאה ביטוי בהוראות האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, אולם הרעיון לא התממש באותה עת. הקהילה הבין-לאומית הכירה מאז ומתמיד בכך שהאחריות העיקרית לאכיפת הנורמות של המשפט הפלילי הבין-לאומי מוטלת על מדינות, ואף עקרון זה השתקף באמנה.

 

 

שנים לאחר מכן, בשנת 2013 הסגירה ישראל את אלכסנדר צבטקוביץ', אזרח ישראלי, לבוסניה והרצגובינה, לבקשתה של האחרונה, לאחר שנטען כי היה מעורב בהשמדת העם באירועי סרברניצה ביולי 1995. בית המשפט העליון, באשרו את בקשת ההסגרה, התבסס על החוק הישראלי והאמנה הבין-לאומית. בית המשפט בבוסניה והרצגובינה זיכה את צבטקוביץ' בשנת 2015.

 

משפט אייכמן

בשנת 1961, מדינת ישראל העמידה לדין את הפושע הנאצי אדולף אייכמן, אשר היה אחראי על ביצוע תכנית "הפתרון הסופי של השאלה היהודית" של המשטר הנאצי ולמעשי רדיפה ופשעים מרובים נוספים נגד יהודים בכל רחבי אירופה. משפט אייכמן נחשב לאחד התקדימים החשובים ביותר לדיון בהפרות פליליות של דין בין-לאומי בבית משפט מדינתי, בהתאם לחוק מדינתי המבוסס על הדין הבין-לאומי.
 
אייכמן הורשע  בסעיפים מרובים של פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות, פשעי מלחמה, וחברות בארגונים עוינים, בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, ונדון למוות.

משפט דמיאניוק

ב-1986 ג'ון איוון דמיאניוק הוסגר לישראל על ידי ארה"ב. דמיאניוק, יליד אוקראינה, הואשם כי הוא "איוון האיום", שלקח חלק בהפעלת תאי הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה. בשנת 1988 בית המשפט המחוזי הרשיע את דמיאניוק בביצוע עבירות של פשע כלפי העם היהודי, פשע כלפי האנושות, פשע מלחמה ופשעים כלפי בני אדם נרדפים, בהתאם לקבוע בחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. דמיאניוק ערער על ההחלטה ובית המשפט העליון זיכה אותו מחמת הספק בשנת 1993, לאחר שהתקבלו ראיות חדשות שעוררו ספק בדבר זיהויו של דמיאניוק כ"איוון האיום". 
 
בשנת 2009 הוסגר דמיאניוק לגרמניה מארה"ב, ובשנת 2011 הרשיע אותו בית משפט גרמני בסיוע לרצח של קרוב ל-28,000 יהודים בזמן שהיה שומר במחנה סוביבור וגזר עליו חמש שנות מאסר. התביעה וההגנה הגישו ערעור על פסק הדין. דמיאניוק נפטר בטרם נידון הערעור.
 

ועידת רומא להקמת בית הדין הפלילי הבין-לאומי

לאורך השנים, וכן במהלך ועידת רומא בשנת 1998, מדינת ישראל נטלה חלק פעיל במשא ומתן לקראת הקמתו של בית הדין הפלילי הבין-לאומי ובניסוח חוקתו, וחתימתה צורפה למסמך המסכם של הוועידה (ה- final act). 
 
כבר במהלך המשא ומתן לחוקת רומא היו ניסיונות להביא לפוליטיזציה של בית הדין, ועלו תהיות האם המבנה המוסדי שלו יהיה עמיד מספיק בפני ניסיונות שכאלה. בסיום ועידת רומא הצהירה ישראל​ על תמיכתה ברעיון העומד בבסיס הקמתו של בית הדין, אך הביעה חששה מפני ניצול פוליטי לרעה של מוסד זה על-ידי מדינות בלתי אחראיות, באופן שיסכל את מימוש המטרות הנעלות שלשמן הוקם. בשל חשש זה, ישראל החליטה להימנע מלהצטרף לחוקת רומא. 
 
חוקת רומא נכנסה לתוקף ביולי 2002. במהלך השנים שחלפו מאז, ישראל משתתפת כמדינה משקיפה בכינוסים התקופתיים של עצרת המדינות החברות בבית הדין.

 

 דו"ח טירקל – עבודה תקדימית למיפוי אמות מידה לבחינת הפרות של המשפט הבין-לאומי

מחויבותה של מדינת ישראל למשפט הבין-לאומי בכלל ולמשפט הפלילי הבין-לאומי בפרט, באה לידי ביטוי בהחלטתה להטיל על ועדת טירקל לבדיקת האירוע הימי מ-31 במאי 2010 לבחון לא רק את האירוע שלשמו הוקמה, אלא גם "האם מנגנון הבדיקה והחקירה ביחס לתלונות וטענות המועלות בדבר הפרות של דיני הלחימה, תואם את חובותיה של מדינת ישראל בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי". הוועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל, הורכבה ממומחים ישראלים, שלוו על-ידי מומחים בין-לאומיים מהמובילים בעולם, אשר שימשו כמשקיפים.

 

דו"ח הוועדה ביחס לסוגיה זו פור​סם​ בפברואר 2013. זהו דו"ח מקיף ויסודי, ראשון מסוגו בתחום, אשר סוקר את כללי המשפט הבין-לאומי, ובין השאר, עורך השוואה מקיפה בין מנגנוני הבדיקה והחקירה של שש מדינות - ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה, גרמניה והולנד. דו"ח טירקל זוכה להערכה ולכבוד ממלומדים ברחבי העולם ומנציגיהן של מדינות.

 

במסגרת הדו"ח קבעה וועדת טירקל כי "מנגנוני הבדיקה והחקירה של תלונות וטענות בדבר הפרות של דיני הלחימה הקיימים בישראל ודרכי פעולתם מתיישבים, בדרך כלל, עם חובותיה של מדינת ישראל לפי כללי המשפט הבינלאומי." הוועדה פירטה 18 המלצות שנועדו לשפר עוד יותר מנגנונים אלה.