אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 389 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
26/04/2020עת"מ 45467-10-18בית משפט מחוזיברית נאמני תורה ועבודה בישראלהרבנות הראשית לישראל
נושא העתירה:
עתירה בגדרה מבקשת העותרת לקבל לידיה את כלל ההתכתבויות וההתייעצויות שהתנהלו במהלך 7 השנים האחרונות, בין הרבנות הראשית לישראל או מי מטעמה, ומועצת הרבנות הראשית או מי מטעמה, לבין "אגודת הרבנות בארצות הברית", או רבנים החברים בה או הקשורים עמה.


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירה וקבע בין היתר (1) הטענה כי מסירת המידע תפגע קשות ביכולתה של המשיבה לבצע את תפקידה בהתאם לסעיף 9(ב)(1) דינה להידחות. הפסיקה קובעת כי כאשר הרשות טוענת לקיומו של הסייג המנוי בסעיף 9(ב)(1) אזי היא נדרשת להראות שמסירת המידע, תגרום בוודאות קרובה, לפגיעה ממשית ומשמעותית בתפקודה התקין. הרבנות הראשית לא הרימה נטל כבד זה, וגם אם היה ביהמ"ש סבור שמתקיים הסייג האמור אז היה מקום למסור את המידע בהתאם לסעיף 11 לחוק, תוך השמטת הפרטים המזהים של מוסרי המידע, של הרבנים לגביהם נמסר המידע ושל מקבלי המידע (2) המידע המבוקש על ידי העותרת איננו חוסה תחת הוראת סעיף 9(ב)(4), זאת מן הטעם שלא מדובר במידע אודות דיון פנימי, התייעצות או תחקיר, ואף לא מדובר בחוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה (3) משעה שהעותרת הסכימה כי המידע יימסר ללא שמותיהם של מוסרי המידע ושל הרב לגביו מתייחס המידע, וממילא גם מוסר החשש שמא מידע דומה לא יימסר בעתיד. על כן, בהתאם לסעיף 11 לחוק חייבת הרבנות הראשית למסור את המידע באופן חלקי (4) משעה שהמידע יגולה באופן חלקי כאמור, הרי שאין חשש שהרבנות לא תוכל להמשיך ולאסוף מידע כבעבר, ומכאן שהוסר החשש שהיה, ככל שהיה, לפגיעה בתפקודה התקין של הרבנות הראשית (5) אין במסירת המידע החלקי כדי לפגוע בזכויותיו של צד שלישי כלשהו, כיוון שזהותם של מוסרי המידע או הרבנים לגביהם נמסר המידע תישאר חסויה ועל כן לא חל בעניין זה סעיף 17(ג) המחייב מתן זכות טעון לצדדים שלישיים שזכותם עלולה להיפגע.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(ב)(7); סעיף 9(ב)(1); סעיף 11; סעיף 17

16/02/2020עת"מ 61699-08-19בית משפט מחוזיהפטריארכיה היוונית אורתודוכסיתעיריית ירושלים
נושא העתירה:
עתירה לקבלת פרטים בקשר עם הסכמי מכר שבוצעו בירושלים, אשר דווחו לעיריית ירושלים ו/או לוועדה המקומית לתכנון ובניה, בנוסף לפרטי עסקאות המכר בקרקעות בדרום העיר ירושלים בלבד, בין השנים 2008-2019.


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירה בחלקה וקבע בין היתר (1) אין בסיס לאמור בהחלטה של המשיבים, ולפיו המידע האמור אינו נמצא בידי המשיבים או כי יש בחשיפתו משום פגיעה בפרטיות. אין חולק כי מידע כאמור נמצא בידי המשיבים וכי ניתן למחוק ממנו פרטים המזהים את הנוגעים בדבר באופן שימנע את הפגיעה בפרטיותם (2) הטעמים שהועלו לראשונה במסגרת תשובת המשיבים לא נשקלו לגופם על ידי מקבל ההחלטה. ממילא לא התקבלה החלטה שיש בה לבטא איזון בין האינטרסים המנוגדים שעל הפרק (3) ההחלטה של המשיבים מבוטלת, על מנת שהבקשה תוחזר לדיון ותוכרע מחדש. לצורך קבלת ההחלטה החדשה, יש להביא בחשבון את מלוא השיקולים שהועלו על ידי העותרות במהלך הדיון בעתירה בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון (4) חיוב המשיבים בהוצאות העותרות בסך של 5000 ₪.
סעיפי החוק:
סעיף 8(3)

10/02/2020עת"מ 38138-08-19 עת"מ 49913-08-19בית משפט מחוזיאמסלם תיירות ונופש בע"מ דינהויז בי.טי.סי. בע"מרשות התחרות ו התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל
נושא העתירה:
שתי עתירות מנהליות, שהדיון בהן אוחד, אשר הוגשו ע"י חברת אמסלם תיירות ונופש בע"מ, חברת נסיעות בארץ ובחו"ל וע"י דיזנהויז בי.טי.סי בע"מ אשר עוסקת במכירות שירותי תיירות, נגד החלטת רשות התחרות אשר דוחה את התנגדותן מכוח החריג הקבוע בסעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע למסור לעיון המבקש מידע ומסמכים אודות תלונה שהוגשה לרשות נגדן ונגד התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל הכוללת את כל חומרי התיק, לרבות הפרוטוקולים, חומרי החקירה, חוות הדעת, הבדיקות, ההחלטות וכל מסמך רלוונטי אחר, שעל יסודם ניתנה החלטת הרשות.
 


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירות וקבע בין היתר כי (1) אין עוגן לשוני לעמדת המשיבים כי הוראת סעיף 14(א)(8) לחוק אינה חלה על העניין. לשון סעיף 14(א)(8) אינה מגבילה עצמה לחקירה פלילית דווקא. בלשון חוק חופש המידע אין עוגן להבחנה שמבקשת הרשות למתוח בין חקירה פלילית מחד, לבין בדיקה מנהלית מאידך (2) אין לעמדת המשיבים עוגן גם בתכלית העולה מן ההיסטוריה החקיקתית. בהצעת החוק הממשלתית, אשר שימשה בסיס לחקיקת סעיף 14 לחוק חופש המידע, אין הבחנה בין חקירה פלילית לחקירה אחרת. גם דברי ההסבר בהצעה אינם מותחים הבחנה כזו (3) איסוף המידע בוצע על יסוד סמכות כופה, הנתונה לרשות בדין. התוצר המשפטי האפשרי של פעולות אלה, עיצום כספי, הוא בעל אופי עונשי מובהק, ואף מרחיק לכת (4) אף שהחומר לא נאסף על ידי מחלקת החקירות של הרשות, אין מחלוקת כי אותה פעולה עצמה הייתה יכולה להתבצע על ידי חוקרים של הרשות, מדובר באותה פעולה של איסוף מידע, לאותה מטרה, בגין אותו מעשה, במסגרת אותה רשות (5) עיון בדברי חקיקה שעניינם במטריה כלכלית- פיננסית מלמד, כי מקום בו המחוקק התייחס במפורש לחקירה פלילית ולבירור מנהלי, נקבע לגביהם הסדר נורמטיבי זהה. אף שמדובר במסלולים שונים, יש קרבה מהותית של ממש בין חקירה פלילית לבין בירור מנהלי. קשה למצוא הצדקה עניינית לניסיונה של הרשות לקרוא לתוך הוראת סעיף 14(א)(8) סייג המחיל את הסעיף על חקירה פלילית בלבד, ומוציא מגדרו מידע שהתקבל בחקירה שמטרתה לברר חשד להפרת החוק, העשויה לבסס הטלת עיצום כספי (6) בחוק התחרות אין הבחנה בין מסלול חקירה פלילי לבין מסלול בדיקה מנהלית. בין השניים גם אין חיץ הרמטי (7) סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע, חל על העניין. משכך, חוק חופש המידע עצמו אינו חל (8) הרשות תישא בהוצאות כל אחת מן העותרות בשיעור האגרה אותו שילמה, וכן בשכר טרחת עורך דין של כל אחת מן העותרות, בסך של 20,000 ₪.
 
סעיפי החוק:
סעיף 14(א)

19/01/2020עת"מ 69970-07-18 בית משפט מחוזיהצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנתעיריית תל אביב-יפו
נושא העתירה:

עתירה לקבלת יומנו של ראש אגף נכסים בעיריית תל אביב, לרבות פגישות שהתקיימו, המשתתפים בהן, נושאן ומיקומן.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כי (1) ביהמ"ש לא שוכנע שהחלטת המשיבים לדחות את הבקשה לוקה בפגם מנהלי כה בולט שיצדיק את קבלת העתירה, על רקע מבוקשם להמתין להתקנת נוהל מסודר ע"י משרד המשפטים ועד אז לפרש את תפקידו של המשיב ואת החריגים שבהוראות החוק כמצדיקים הימנעות ממסירת היומן במתכונת המבוקשת (2) ביהמ"ש לא ראה צורך קונקרטי לקבע מסמרות בשאלה האם העותרת צולחת את משוכת אופי תפקידו של המשיב, לאור היותו אחד מיני עשרות מנהלי האגפים במשיבה מחד וסוג עיסוקו הרגיש מאידך (3) המשיב אינו נבחר ציבור, תפקידו אינו שלטוני או סטטוטורי והוא מעוגן במכרז. עם זאת, לא מן הנמנע שהוראות החוק תחולנה באופן זה או אחר על נושאי תפקידים בכירים שאינם סטטוטוריים, שלטוניים או נבחרי ציבור דווקא (4) אין לשלול שפנייה ממוקדת אחרת המתחשבת גם במשאבים הנדרשים לטיפול בה, הייתה מניבה החלטה שונה מטעם הרשות, בכפוף להעדר פגיעה בפרטיות, בעיצוב מדיניות ובמשא ומתן פעיל. אף אין לשלול את טענת הרשות בדבר צורך במתיחת קו גבול בהיררכיית נושאי התפקידים בכל הקשור בחשיפת כלל מנהלי אגפיה, באופן שיפגע בביצוע תפקידיה השוטפים (5) ביהמ"ש לא שוכנע כי החלטת המשיבים להחיל את החריגים שבחוק על הבקשה הכוללנית שהוגשה, מצויה מחוץ למתחם האפשרויות הסבירות שעמדו מלפניהם בנסיבות העניין (6) לא ניתן לשלול את החשש שהעלו המשיבים לפיו חשיפת היומן כמבוקש, על פרטי אותן פעילויות, צדדים שלישיים ונכסיהם, תהווה פגיעה בפרטיותם של המשיב ושל צדדים שלישיים שעמדתם לא נשמעה (7) לא ניתן לשלול את טענת המשיבים לפיה עצם פרסום דבר קיומן של ישיבות פנימיות בין עובדי המשיבה בהן נשמעות חוות דעת דעות והמלצות לשם קבלת החלטות ועיצוב מדיניות בקשר עם הנכסים העירוניים, נושאן וזהות המשתתפים בהן בקשר עם הנכסים הקונקרטיים שנדונו, עלול לפגוע בערכי הנכסים ובסיכויי המשא ומתן המתנהל בין הצדדים, שטרם הבשיל לכדי הסכם וכן באינטרסים מסחריים הקשורים בעסקיהם של צדדים שלישיים (8) לא נשללה טענת המשיבים כי מרבית העסקאות הן עסקאות מתמשכות שטרם הבשילו לכלל ביצוע. חלקן אף בגדרי מדיניות מתגבשת, תכניות עתידיות ומו"מ בשלביו השונים (9) לא ניתן לשלול את עמדת הרשות בדבר משאבים בלתי סבירים שידרשו לשם בחינת כל הנתונים הנדרשים ביחס לכל מופע ומופע ביומן.
 
 
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 9(ב)(2)

15/01/2020עת"מ 44352-05-18בית משפט מחוזיעו"ד טלאל אלעוברההנהלת בתי המשפט
נושא העתירה:
עתירה המופנית נגד החלטת הממונה על חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, שלפיה נדחתה בקשתו של העותר, עו"ד טלאל אלעוברה, לקבלת מידע אודות כל התיקים שבהם ייצג עו"ד אסמאעיל אלרומילי לקוחות בהליכים משפטיים בבתי המשפט בשנים 2008-2015.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כי (1) לא הוצג עניין ציבורי בגילוי המידע ובחשיפה לעין הציבור של פעולות הרשות, ועניינו של העותר בקבלת המידע הוא אישי, לשם ניהול תביעה משפטית, משכך "דרך המלך" לקבלת מידע אודות תיקים שניהל המשיב, על רקע המחלוקת שנתגבשה בכתבי הטענות בבית הדין לעבודה, היא לכאורה במסלול הגילוי "הפרטי", קרי במסגרת בקשות בהליך בבית הדין לעבודה, בין בערכאה הדיונית, ובין לאחר מתן פסק דין בערכאת הערעור (2) מסירת מידע אשר כשלעצמו נחשב מידע פומבי, אודות שמותיהם ופרטיהם של צדדים להליכים משפטיים, עשוי לבוא בגדר מידע החוסה תחת הגנת הפרטיות, אם יימסר לעותר במתכונת שהתבקשה בגדרה של בקשת קבלת מידע, כאשר לעניין זה אף מורה סעיף (9)(ג) לחוק חופש המידע כי "לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם העילה לאי גילוי המידע היא בשל המידע המבוקש לבדו או בשל הצטברותו למידע אחר" (3) ביהמ"ש מקבל את עמדת הנהלת בתי המשפט, שלפיה פרסום שמות של צדדים להליכים שלא במסגרת החלטות שיפוטיות אלא במתכונת שהתבקשה בבקשת המידע, על פי פילוח שעניינו זהות הגורם המייצג, אינו חוסה תחת עקרון פומביות הדיון כפי שזה מוגשם באמצעות פרסומן של החלטות שיפוטיות, מה גם שלא בכל ההליכים ניתנות החלטות המפורסמות לציבור. מסירת המידע במתכונת המבוקשת יש בה משום פגיעה ב "עניינו הפרטי" של המשיב, קרי פגיעה בפרטיותו (4) צודקת המשיבה, כי חשיפת המידע במתכונת המבוקשת עשויה לפגוע בפרטיותו של המשיב, במובן זה שיימסר מידע לגבי ריכוז התיקים שבהם ייצג בעלי דין, באופן שיאפשר בחינת סוגי התיקים שבטיפולו, סוגי הלקוחות שאותם הוא מייצג, היקף פעילותו בהליכים משפטיים וכיוצ"ב, באופן שעלול לפגוע בפרטיותו (5) החלטת הממונה על חופש המידע היא החלטה סבירה שאין עילה להתערב בה, שכן גילוי המידע המבוקש במתכונת שנתבקשה עלול לגרום לפגיעה ממשית באינטרסים המקצועיים והמסחריים של המשיב כעורך דין, זאת כאשר לא הוצג עניין ציבורי חיוני שיצדיק את גילוי המידע המבוקש (6) העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים – המדינה ומשיב 3, הוצאות בסכום כולל של 12,000 ₪ לכל צד.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 9(ב)(6)

13/01/2020עת"מ 19052-10-17בית משפט מחוזיניר בן לויבנק ישראל
נושא העתירה:
עתירה לקבלת מידע ביחס לפעילות יומית של בנק ישראל בשוק מטבע חוץ (מט"ח), בזיקה למכירה ורכישה של דולרים של ארצות הברית.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כי (1) אין עילה להתערב בהחלטת המשיבים שלא לחשוף לעותר את הנתונים המבוקשים של רכישות המט"ח על ידי בנק ישראל אגב פירוט יומי, זאת על בסיס הסייג שנקבע בסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע (2) גילוי הנתונים המבוקשים על בסיס פירוט יומי של רכישות המט"ח, יחשוף את טקטיקות יישום מדיניות הבנק בכל הנוגע לרכישת דולרים, קרי- מה הם התנאים אשר בהתקיימם יתערב הבנק בשוק המט"ח ומה יהיה היקף ההתערבות. חשיפת מדיניות זו תביא, ברמת ודאות קרובה, לפגיעה ממשית באפקטיביות של מדינות ההתערבות של בנק ישראל שהיא חלק מתפקידיו של הבנק לנהל את המדיניות המוניטרית, עד כדי הפסקת השימוש בכלי ההתערבות, ותסב נזקים ליציבות הכלכלה וחוסנה (3) אין זה מקרה שבו ניתן לספק מידע חלקי, לפי סעיף 11 לחוק, או לפי סעיף 17(ד) לחוק, מעבר למידע שמוסר בנק ישראל על בסיס תקופתי ושלא על יסוד פירוט יומי.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(1)

06/01/2020עת"מ 41735-01-19בית משפט מחוזיד"ר משה עוזרשות הטבע והגנים
נושא העתירה:
עתירה לפי חוק חופש המידע תשנ"ח-1998, שעניינה מידע הנוגע לסימון שבילים ברחבי הארץ.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כי (1) נקודת המוצא לדיון בעתירה היא שאין מקום לתת במסגרת עתירת חופש מידע צו למסירת מידע אשר לא התבקש בבקשת המידע המקורית. כך מתחייב מהחובה המוטלת על העותר למצות את ההליכים בטרם יפנה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כיוון שכך, אין מקום לבחון את בקשות העותר ככל שהן חורגות מהדרישה המקורית לקבל את רשימת השבילים המסומנים ואת רשימת השבילים שסימונם בוטל, וכן את המקומות בהם הוכרז דבר סימון השבילים או ביטולם. לגבי רשימות אלו הגשת העתירה הנוכחית הייתה מיותרת כיוון שהעותר קיבל את רשימת השבילים המסומנים זה מכבר, ולגבי רשימת השבילים שסימונם בוטל הובהר לעותר כי לא ידוע למשיבה על קיומם של שבילים כאלו (2) אכן לעותר לא הועברה רשימת המקומות בהם פורסם דבר הכרזת השבילים המסומנים, אך המשיבה הבהירה כי המידע בעניין זה לא הועבר לידי העותר מהטעם הפשוט שהוא איננו קיים אצל המשיבה, כיוון שהמשיבה כלל איננה מפרסמת את דבר סימון השבילים מעבר לסימונם הלכה למעשה בשטח ובמפות סימון השבילים המתעדכנות מעת לעת (3) מהעתירה ומטיעוני ב"כ העותר עולה כי בפני העותר יש ביקורת על כך שהמשיבה לא מפרסמת ברשומות את ההכרזות הנוגעות לשבילים מסומנים. ביקורת שאינה רלוונטית להליך זה, שעניינו בקשה לפי חוק חופש המידע, ולפיכך לא יביע ביהמ"ש עמדה בעניין זה. ההליך מיצה את עצמו בהקשר של מידע הכרוך בפרסום ההכרזות משעה שהוברר כי אין הכרזות כאלו, ומשכך אין מידע לגביהן שניתן להעביר לעותר (4) דין בקשתו של העותר לקבל לידו פרוטוקולים של דיונים שנערכו אצל המשיבה עובר להחלטה בדבר סימון שביל כזה או אחר להידחות כיוון שהיא לא נכללה בבקשת המידע המקורית ולפיכך לא מוצו ההליכים לגביה (5) דין העתירה להידחות לא בשל היעדר זכות עקרונית לקבל את המידע אלא בשל כך שביהמ"ש שוכנע כי המידע נמסר, ומה שלא נמסר פשוט לא מצוי בידי המשיבה (6) חיוב העותר בהוצאות המשיבה בסכום של 13,000 ₪.
סעיפי החוק:

17/12/2019עע"מ 7315/18בית משפט עליוןורד ביתן + 8 עותרים נוספיםמשרד הביטחון ומשרד החוץ
נושא העתירה:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בעת"ם 13756-06-17 מיום 4/09/2018, בו נדחתה עתירתם של המערערים להורות למשיבים להמציא לידיהם מידע הנוגע לקשר הביטחוני והדיפלומטי בין מדינת ישראל וסרי לנקה בין השנים 2002- 2011 לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע בין היתר כי (1) לאחר שבחן את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, לא מצא עילה להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט קמא (2) בית המשפט קמא עמד בפסק דינו על חשיבותה של זכות הציבור לדעת כחלק מהזכות לחופש הביטוי והתנאים להגשמתו. עם זאת, כפי שהדגיש בית משפט קמא, זכות זו היא מוגבלת ויחסית, ולעיתים עליה לסגת מפני אינטרסים ציבוריים חשובים ובהם ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. איזון זה בא לידי ביטוי בסעיף 9 לחוק ועליו עמד בית משפט זה לא אחת (3) בית המשפט קמא בחן את המסמכים המבוקשים ומצא כי גילויים מקים חשש ממשי, ואף למעלה מכך, לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה כאמור בסעיף 9(א)(1) לחוק. עוד מצא בית המשפט קמא כי לא ניתן לבודד מתוך החומר מידע נוסף שיש להורות על גילויו (4) ביהמ"ש שוכנע כי הנמקתו של בית המשפט קמא מבוססת ומתיישבת עם המסקנה שאליה הגיע, וכי חשיפת מידע כזה או אחר על ידי ממשלת סרי לנקה או בדו"חות האו"ם אין בה כדי לשנות ממסקנה זו והיא אינה מקהה את החשש לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, ככל שיחשף המידע שנתבקש.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(1)

12/12/2019עת"מ 39509-04-19בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןעיריית טירת כרמל והממונה על חוק חופש המידע בעיריית טירת הכרמל
נושא העתירה:
במסגרת הליך לפי חוק חופש המידע ניתן פסק דין על בסיס הסכם בין הצדדים. המשיבים לא קימו את ההסכם לאחר התראות הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.


ההחלטה:
ביהמ"ש קבע בין היתר כי (1) המשיבים לא התייצבו לדיון, על אף שזומנו ע"י ב"כ העותרת. לא הוגשה מטעמם תגובה בכתב לבקשה, לא במועד ולא לאחר שניתנה ארכה. אשר על כן, ביהמ"ש הורה כי בהתאם להוראות פקודת בזיון בית משפט הוא מטיל על המשיבים לשלם לאוצר המדינה קנס כספי בסכום של 2000 ש"ח לכל משיב (וביחד 4,000 ₪), כמו כן, ביהמ"ש קבע כי אם לא יבוצע ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין עד ליום 31/12/2019, כל אחד מהמשיבים יחויב בקנס יומי בסך 500 ₪ שישולם החל מיום 1/1/2020 (2) ביהמ"ש מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת/עותרת את הוצאותיה בבקשה זו בסכום כולל של 4,000 ₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
 
סעיפי החוק:

09/12/2019בג"ץ 4922/19בית משפט עליוןאפרים נוה ו בר כץפרקליטות מחוז מרכז פלילי נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון
נושא העתירה:
עניינה של העתירה בממשק שבין הליכי הגילוי והעיון במשפט הפלילי להליכי הגילוי והעיון על פי חוק חופש המידע. העותרים הגישו לבית המשפט שדן בעניינם בקשה לקבלת כתבי אישום שהוגשו בשבע השנים האחרונות בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל ובעבירה של קבלת דבר במרמה, במקרים של כניסה או יציאה בלתי מתועדת של אזרחים ישראליים, נושאי דרכון תקף, שלא היתה מגבלה משפטית או מניעה משפטית או אחרת לכניסתם וליציאתם מן הארץ, בנוסף לתיקי החקירה המלאים לגבי כתבי אישום אלה.


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון דחה את העתירה וקבע בין היתר כי (1) ההלכה ברורה וידועה ולפיה הפורום בנושא של גילוי ועיון בחומרי חקירה הוא בית המשפט הדן בתיק הפלילי ולא בג"ץ (2) הליכי הגילוי והעיון על פי חוק חופש המידע מתנהלים בזירת המשפט המנהלי, והאכסניה לעתירות בעניינים אלו היא בית המשפט לעניינים מינהליים לעומת זאת, הליכי הגילוי והעיון במשפט הפלילי מתנהלים במסגרת סעיפים 74 ו- 108 לחסד"פ ובמסגרת ההליך הפלילי גופו (3) הרציונלים שבבסיס הזכות הציבורית לגילוי ועיון מכוח חוק חופש המידע הם שונים מהרציונלים שבבסיס הליכי הגילוי והעיון לפי סעיף 74 לחסד"פ, וניתן להעמידם על שניים אלה: "הטעם הדמוקרטי" לפיו הזכות לדעת ולהיחשף למידע היא אמצעי חשוב להגשמת הערך של חופש הביטוי, על אגד הזכויות הנכללות בו, ו "טעם הבעלות" – לפיו הרשויות מחזיקות במידע כנאמן של הציבור, שהוא הבעלים של המידע. משני רציונלים עיקריים אלה מסתעפים צידוקים וטעמי משנה, כמו בקרה על מעשי השלטון, חיזוק ה "היגיינה הציבורית", שיפור איכותה של פעולת הרשות, גיבוש סדר היום הציבורי וחיזוק אמון הציבור בעקבות שקיפות הליך קבלת ההחלטות על ידי הרשות (4) אחד ההבדלים הבולטים בין שני המסלולים הוא נושא הרלוונטיות, לצורך גילוי ועיון במסלול של סעיף 74 לחסד"פ, הרלוונטיות היא תנאי מקדמי שאין בלתו. לעומת זאת, בהליכי גילוי ועיון על פי חוק חופש המידע, מבקש המידע אינו נדרש לצלוח את שלב הרלוונטיות. מבקש המידע לא נדרש להראות טעם או סיבה בגינם הוא מבקש את המידע, הגם שקיומו של אינטרס אישי ממשי לחומר המבוקש, עשוי לחזק את זכות העיון הציבורית- כללית ולהטות את נקודת האיזון לטובתו (5) במסגרת ההליך הפלילי ניתן לקבל חומר שלא ניתן לקבל על פי חוק חופש המידע, ולהיפך, במסגרת חוק חופש המידע ניתן לקבל חומר שלא ניתן לקבלו במסגרת ההליך הפלילי (6) ביהמ"ש מצא ליתן לעותרים חלק ממבוקשם במובן זה שהם רשאים לחזור לבית משפט השלום, ולהעלות את טענתם לקבלת מידע או מסמכים במסגרת סעיף 108, ולאכיפה בררנית גופה במסגרת הטענה המקדמית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ, וביהמ"ש השלום יפעל כחוכמתו (7) ההליך הפלילי לחוד וההליך המנהלי לחוד. הלכת וייס, שהשלימה את הפסיקה שניתנה בעניין ג'ולאני וסגל, לא התיימרה להטמיע את הדין המנהלי של חופש המידע אל תוך ההליך הפלילי, אלא העתיקה את הבקשה לגילוי ועיון שנועדה לאשש טענה לאכיפה בררנית, ומיקמה אותה בשלב הטענות המקדמיות לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. (8) האמצעי הדיוני להעלאת הדרישה לקבלת חומר לצורך ביסוס הטענה לאכיפה בררנית הוא סעיף 108 לחסד"פ, ולא סעיף 74 לחסד"פ. אין בכך כדי לגרוע מזכותו של נאשם, כמו כל אדם אחר, לפנות בבקשה במסלול של חוק חופש המידע, ואולם לא יהא בכך כדי לעכב את ההליך הפלילי.
 
 
סעיפי החוק: