אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 352 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
12/02/2019עע"מ 2416/18בית משפט עליוןחני בריגעהמועצה המקומית ירוחם ומשרד הפנים
נושא העתירה:
 
ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ 6115-03-17 שבמסגרתו נדחתה העתירה נגד החלטתו של הממונה על חופש המידע במועצה המקומית ירוחם לדחות את הבקשה לקבל את כל הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המכרזים של המועצה המקומית ירוחם בנוגע למכרזים שפרסמה המועצה בין השנים 2012-2017. בפסה"ד במחוזי נקבע בין היתר, כי (1) סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות אוסר על פרסום פרוטוקולים של ישיבות ועדת המכרזים, המידע שגילויו התבקש הוא בגדר "מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין" אשר לפי הוראות סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע הממונה לא רשאי למוסרו (2) סעיף 6 לתוספת מתייחס גם להחלטות של ועדת המכרזים לאחר שמכרז הוכרע והסתיים, ולא רק למסמכי מכרזים שהטיפול בהם טרם הסתיים (3) גם אלמלא הוראת סעיף 6, לא היה על הממונה להיענות לבקשה שכן סעיף 8(1) לחוק מתיר לרשות ציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע שהטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה (4) מסירת פרוטוקולים של ועדת המכרזים עלולה גם לחשוף מידע של משתתפים במכרז באופן שיפגע בפרטיותם, ומסירת מידע כזה נאסרה בסעיף 9(א)(3) לחוק (5) סעיף 17(ד) לחוק כולל סייג לפיו בית המשפט רשאי להורות על מסירת המידע, בתנאי שגילויו אינו אסור על פי דין, ולשיטתו של ביהמ"ש גילוי המידע המבוקש אסור על פי סעיף 6 לתוספת.
 
 
 


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, וקבע בין היתר כי (1) שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה יש לראות בהוראת סעיף 6 לתוספת כהוראה האוסרת מסירת מידע אודות מכרזי הרשות המקומית בגדר בקשת חופש מידע, לצד זאת ביהמ"ש העיר כי לכאורה בקשת המערערת לקבלת כל הפרוטוקולים של כל המכרזים שקיימה המועצה לאורך תקופה של חמש שנים, היא בקשה כללית וגורפת שאינה מתיישבת עם הוראת סעיף 8(1) לחוק, במיוחד לאור הצורך לקבל את תגובת כל משתתפי אותם מכרזים. על כן הציע ביהמ"ש כי המערערת תשקול את צמצום ומיקוד בקשתה, וכי בקשה מצומצמת כאמור תיבחן על ידי הממונה בהתאם לכללים הרגילים של בחינת בקשת חופש מידע, (2) הוראות סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות וההוראה הקבועה בסעיף 6 לתקנות העיריות שהיא זהה להוראת סעיף 6 לצו המועצות המקומיות ותקנה 43 "שמירת סודות" בתקנות חובת המכרזים, התשנ"ב- 1992, לא נועדו להסדיר מסירת מידע או איסור מסירתו לפונה מקרב הציבור במסגרת בקשה לחופש מידע לפי חוק חופש המידע. הוראות אלה כמו הוראות דומות רבות אחרות בחקיקה, עניינן ותכליתן באיסור על עובד הציבור למסור מידע שמגיע אליו בתוקף תפקידו למי שאינו מוסמך לקבלו. כך גם לעניין מכרזים הוראות אלה נועדו להטיל חובה על העושים במלאכה בענייני מכרזים בשלטון המקומי ובשלטון המרכזי לשמור על סודיות המידע המגיע לידיהם בתוקף תפקידם ולמנוע מסירת בלתי מבוקרת לגורמים שלא הוסמכו לקבלו, זאת בכפוף להסדרים בדין-ספציפיים וכלליים כדוגמת חוק חופש המידע (3) הוראות שמירת המידע שבסעיף 6 לצו המועצות המקומיות כמו גם בתקנה 6 לתקנות העיריות ובתקנה 43 לתקנות חובת המכרזים, אינן הופכות את כל המידע הנוגע למכרז של רשות ציבורית ל "מידע אשר אין לגלותו על פי דין" במובן סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע. בכל הנוגע למשתתפי המכרז, קמה להם זכות לקבלת מידע על המכרז בהתאם להוראות ספציפיות הקבועות בצו ובתקנות כאמור, ואילו בקשות מקרב הציבור לקבלת מידע בנוגע למכרז ציבורי צריכות להיבחן לגופן על פי הוראות חוק חופש המידע ובעיקר הוראות סעיפים 8 ו 9 לחוק, ולאחר נקיטה בהליך לפי סעיף 13 לחוק, (4) השיקול של בקרה על רשויות השלטון לשם מניעת מעשי שחיתות, לא רק שאינו בגדר שיקול זר אלא הוא אחד התכליות העיקריות של חוק חופש המידע (5) עניין ציבורי בגילוי מידע מטעמים של שמירה על טוהר המידות הוא שיקול שעל הרשות הציבורית לתת דעתה עליו בבואה לבחון בקשה למידע, מכוח סעיף 10 לחוק חופש המידע, שאינו מוגבל רק לענייני בריאות הציבור, בטיחותו או שמירה על איכות הסביבה
 
 
 
סעיפי החוק:
סעיף 10; סעיף 9(א)(3); סעיף 8(1); סעיף 8; סעיף 9; סעיף 13

10/01/2019עת"מ 1591-01-17בית משפט מחוזיהתנועה לחופש המידעמשרד ראש הממשלה
נושא העתירה:
שתי עתירות מינהליות, שהדיון בהם אוחד, בעתירה הראשונה העותרת התנועה לחופש המידע ביקשה לקבל מהממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה פירוט כל ההוצאות שהוצאו בפועל  במעונות ראש הממשלה בשנת 2015, לרבות מלוא החשבוניות של כל ההוצאות שהוצאו עבור כל אחת מהרכישות שבוצעו במהלך השנה המדוברת, הבקשה נענתה באופן חלקי ונמסר לידי העותרת טבלה מסכמת של הוצאות המעונות לשנת 2015, בחלוקה לקטיגוריות (הוצאות החזקה, הוצאות תפעול, הוצאות מזון, שירותי בישול ואירוח, ניקיון ומשק בית, הוצאות רכש, ריהוט וכלי בית, והוצאות הבית הפרטי בקיסריה). אך נדחתה בקשת העותרת לחשוף את החשבוניות בגין הוצאות המעונות, וזאת ממספר טעמים (1) מסירתן בכפוף למגבלות הביטחון והפרטיות, מהווה הכבדה ממשית על עבודת הרשות ודורשת הקצאת משאבים בלתי סבירה של מאות שעות עבודה.(2) מסירת חלק מהחשבוניות תהווה פגיעה בפרטיות ראש הממשלה ובני ביתו.(3) חלק נוסף של החשבוניות אין למסור לנוכח טעמים ביטחוניים.(4) לא ניתן למסור מידע אגב עריכת השמטות או שינויים מן הטעם שגם בדיקה שכזו, כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה אשר תכביד על פעולת הרשות. מכאן הוגשה העתירה בטענה כי השימוש שעושה איש הציבור בכספי הציבור הנו מידע ציבורי מובהק שגילויו נדרש על-פי הדין וההלכה הפסוקה. העתירה השנייה הוגשה ע"י ראש הממשלה נגד החלטת הממונה על חוק חופש המידע לחשיפת חשבוניות הכביסה בניקוי יבש של ראש הממשלה.

ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה הראשונה של התנועה לחופש המידע וקיבל את העתירה השנייה של ראש הממשלה וקבע בין היתר (1)החלטת הממונה, שלפיה היענות לבקשת העמותה לקבלת המידע אודות שנת 2015, ומסירת מידע על כל פריט ופריט של הוצאות המעון והצגת כל החשבוניות תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה, נומקה כהלכה, ונסמכה על נתונים מפורטים ומדויקים, והתבססה על תשתית ראויה ואין עילה להתערב בה. (2) העותרת לא הצביעה על אינטרס ממשי בחשיפת החשבוניות ואף לא הבהירה מה התועלת שתצמח מקבלת חשבוניות "מושחרות", ואף מטעם זה נוטה הכף לאי- מסירת המידע, מחמת הקצאת המשאבים הבלתי סבירה הנדרשת. בכל הנוגע להשחרה והשמטה של פרטים חסויים, מטעמים אלו או אחרים, כגון הגנת הפרטיות או הגנת ביטחון הציבור או ביטחונו של אדם- הרי שמדובר ב "עיבוד מידע", שהרשות איננה חייבת לעשותו, בפרט כאשר על פניה היא דורשת, כאמור הקצאת משאבים בלתי סבירה. (4) בקשת העותרת נדחתה גם על בסיס הוראת סעיף 9(א)(1)לחוק, ונקבע כי אין לחשוף מידע או חשבוניות בכל הנוגע להוצאות בתחום התשתיות, לזהותם של ספקים, ולהוצאות ששולמו לספקים בלעדיים או למוצרים ייחודיים למעונות ראש הממשלה. מדובר בטעמים ענייניים ומקצועיים, ולא נפל, בהחלטת הממונה בעניין זה, פגם של אי סבירות. (5) לעניין חשיפת ופירוט ההוצאות הפרטיות בצירוף כל החשבוניות נקבע, כי מדובר במידע הנוגע, בין השאר, להוצאות אישיות של ראש הממשלה בפעילות פרטית, שלהן הוא זכאי מהקופה הציבורית, העובדה שההוצאות ממומנות מהקופה הציבורית, אינה משנה את מהות ההוצאה כהוצאה בעניינים פרטיים.(6) אין עילה להתערב בהחלטת הממונה שלא ליתן מידע חלקי לפי סעיף 11 לחוק, מעבר למוצע על ידה ולא מצא ביהמ"ש עילה להורות לממונה ליתן מידע חלקי נוסף, בתנאים, לפי סעיף 17(ד)לחוק. (7) הסייג הנוגע לטעמים הביטחוניים אינו מאפשר מסירת מידע חלקי שהוא חסוי, ואין מנוס מאי- גילוי פרטים שעלולים לפגוע בביטחון ראש הממשלה. לגבי העתירה השנייה נקבע, כי פרסום החשבוניות, הכוללות את פרטי הלבוש של ראש הממשלה ורעייתו בכל משלוח לניקוי יבש, מהווה פגיעה בפרטיות שאינה משרתת עניין ציבורי, שכן העניין הציבורי אינו בפרטי הלבוש ותדירות הכביסה, אלא בסכומי ההוצאות לפי הקטגוריות השונות המתייחסות למזון, משקאות, חומרי ניקיון, מוצרי טואלט, וכיוצ"ב.
סעיפי החוק:
סעיף 8(1); סעיף 9(א)(1); סעיף 9(א)(3); סעיף 11; סעיף 17; סעיף 1; סעיף 9; סעיף 7; סעיף 10; סעיף 13

10/01/2019עת"מ 41355-10-18בית משפט מחוזידב יצחק גיפשטיןמשרד המשפטים
נושא העתירה:
עניינה של העתירה בסירוב המשיבה לבקשה שהגיש העותר לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, בגדרה ביקש כי היא תאתר עבורו את נכסי אביו המנוח " לפי שם או מספר תעודת זהות (שלם או חלקי לפי הרישום הישן) בלשכת רישום המקרקעין", בנוסף הוא ביקש איתור הנכסים לפי שלוש דרכי איות שונות של שם אביו המנוח, וכן נכסים הרשומים על שם חמש חברות שונות (שלאביו המנוח היו בהן זכויות ככל הנראה). לבקשה צרף העותר את צוואת אביו המנוח (בה מופיע מספר תעודת הזהות של האב באופן חלקי), וצו קיום צוואה.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כדלקמן: (1) סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע "שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין". קביעתו של המחוקק בהקשר זה נועדה להגן על הזכות לפרטיות, שזכתה למעמד נכבד במשפטנו. (2) חשיפת נכסי המקרקעין של אדם פלוני, מבלי שניתנה לו כל אפשרות להביע דעתו בעניין זה, מהווה פגיעה של ממש בפרטיות. הקביעה לפיה חייב הממונה לאתר ולמסור את המידע הנוגע למכלול נכסיו של אדם פרטי יש בה הן משום פגיעה מופלגת בפרטיותו של אדם, הן משום פגיעה במרקם החיים בחברה כולה. (3) זכאי אדם לשמור על צנעת חייו, ובכלל זה על היקף הונו ורכושו, ואין מקום להנחלת אמת מידה לפיה רשאי כל אדם לעקוב אחר היקף נכסיו של הזולת ללא כל סיבה, ולו כדי לספק את יצר הסקרנות. מטעם זה מצא המחוקק להחריג מתחולתו של חוק חופש המידע מסירת מידע שעלול לפגוע בפרטיותו של אדם. (4) אמנם, סעיף 13(א) לחוק הגנת הפרטיות קובע  "שכל אדם זכאי לעיין במידע שעליו המוחזק במאגר מידע". מכאן שלאדם קמה הזכות לדרוש, בכפוף להוראות החוק, עיון במידע הנוגע לו אישית במאגרי המידע. לו ביקש העותר לברר מידע הנוגע לו עצמו, לא היה בידי המשיבה לסרב לבקשה זו. אלא שבגדר הבקשה התבקשה המשיבה לאתר נכסים הנוגעים לאדם אחר. אמנם, לבקשה צורף צו ירושה, עם זאת, ההנחה של העותר, שעל המשיבה לבחון את טיב זכותו של הפונה בנכסיו וזכויותיו של אדם אחר שלגביו מתבקש מידע, היא הנחה מוקשית על פניה (5) אין זה מתפקידו של ממונה על חופש המידע לבחון מה המצב המשפטי המדויק של הפונה אליו, לוודא אם לא הוגשו הליכים נוספים בעניין זכויותיו הנטענות, לבדוק האם המסמכים שהוצגו משקפים את מלוא הזכויות, ולעסוק בשאלות עובדתיות ומשפטיות נוספות, שמטבע הדברים אמורות להתברר בבית משפט. (6) אין זה מתפקידו של ממונה על חופש המידע לשמש כמעין רשות שיפוטית. לא לו מסורה הסמכות להכריע בסוגיית טיב הזכויות של הפונה אליו, ואין הוא משמש תחליף לפניה לבית משפט מוסמך.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 13

13/12/2018עע"מ 414/18בית משפט עליוןהתנועה למשילות ודמוקרטיההנהלת בתי המשפט
נושא העתירה:
ערעור על פסק הדין של ביהמ"ש לעניינים מינהליים בירושלים בעת"ם 29791-03-17 שבמסגרתו נדחתה עתירת המערערת לקבלת תכתובות ומסמכים שהועברו בין ועדת השתיים לבין נשיאת בית המשפט העליון בנושא קידום שופטי שלום לבית המשפט המחוזי. בפסה"ד המחוזי נקבע, כי לא ניתן לשייך את המידע המבוקש להנהלת בתי המשפט וכי הוועדה לבחירת שופטים וחבריה אינם " רשות ציבורית" לפי חוק חופש המידע, וכך גם ועדת השתיים. לפיכך, נקבע כי אין בסיס להורות על מסירת המידע לפי חוק זה.


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, וקבע בין היתר כי, (1) המידע המבוקש לא יימסר למערערת גם בהינתן הקביעה שחוק חופש המידע חל בעניין זה, וכי בחינת בקשת המערערת לפי ההסדרים הקבועים בחוק, מלמדת כי אין עילה למסירת המידע המבוקש, (2) הנהלת בתי המשפט היא "רשות ציבורית" על פי החוק,והמבחן לאיתור מיקומו של מידע לפי החוק הוא טכני- פורמלי.(3)סעיף 9(א)(3) קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו יגרום פגיעה בפרטיות של אדם כפירושה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. ברור כי חשיפת המלצות הוועדה תגרור פגיעה קשה בפרטיותם של המועמדים. חשיפת נתונים אישיים ומקצועיים ביחס למועמד תוביל לפגיעה בצנעת הפרט, מידע אשר חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, (4) המלצות ועדת השתיים שהועברו לנשיאת בית המשפט העליון והדיאלוג בינה לבין ועדת השתיים הם מקרה מובהק לתיעוד של התייעצות פנימית שזה מתיישב אפוא עם הסייג הקבוע בהוראות סעיף 9(ב)(4) לחוק, הן בבחינת לשונו הן בבחינת תכליתו, (5) דיוני הוועדה לבחירת שופטים וועדותיה הם סודיים. חשיפת המידע המבוקש עלולה לגרום פגיעה בפרטיותם של המועמדים, ולפגוע בהליך בחירת השופטים ולעקוף את הוראת הסודיות בכלל 15 לכללי השפיטה.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(א)(4); סעיף 9(א)(3); סעיף 8; סעיף 10; סעיף 2

08/11/2018עת"מ 35783-07-18בית משפט מחוזיקר שירותי בריאות רפואה בע"משירותי בריאות כללית מחוז דן ואח'
נושא העתירה:

עתירה כנגד המשיבה למסירת מידע לעיונה של העותרת, מידע הנוגע לשני הליכי בדיקה ובירור פנימי שהיא ביצעה. המשיבה פרופורציה פי. אמ. סי בע"מ צורפה להליך. דוח הבדיקה הראשון כולל מידע בנוגע לבדיקה שביצעה המשיבה בעקבות טענות העותרת על שחיתות של בעלי תפקידים בכירים בכללית והעדפות פסולות של ספקים. דו"ח הבדיקה השני כולל מידע בנוגע לטענות העותרת כי השירותים הניתנים למטופלים של פרופורציה נעשים בידי מי שאינם רופאים. דוח הבדיקה השני נערך בהתאם להסכם פשרה שנחתם בהתדיינויות קודמות בין הצדדים. העותרת טענה כי קבלת המידע המבוקש הוא בעל חשיבות ציבורית רבה, עליו חל חוק חופש המידע. לדעת העותרת יש לדחות את טענות המשיבה שסברה כי אין לחשוף את המידע, משום שנימוקי המשיבה אינם חוסים תחת הסייגים בחוק המאפשרים לא לחשוף את המידע.  מנגד, המשיבה טענה כי אין לחשוף את המידע בדו"ח הראשון בשל היותו מידע פנימי לפי ס' 9(ב)(4) לחוק. בנוסף טענה כי, חשיפת המידע תפגע בפעולות הביקורת שלה ולכן לפי ס' 9(ב)(8) אין היא חייבת לחשוף את המידע. בעניין הדוח השני, טענה כי המידע אינו חייב בחשיפה כיוון שהוכן לקראת גישור בין הצדדים ולכן לפי ס' 9(ב)(6) נחשב מסמך שהוכן לקראת הליך משפטי וכולל סודות מסחריים ואינו חייב בגילוי, וכן כי הדו"ח חסוי ולכן לפי 9(א)(4) הדוח לא חייב בחשיפה. לחילופין, טענה המשיבה כי העותרת מנסה לעקוף את ההליך האזרחי והוראות סדר הדין האזרחי באמצעות עתירה זו.​


ההחלטה:
ביהמ"ש נעתר לבקשת העותרת והורה לחשוף את שני הדוחות תוך השחרה של סודות מסחריים ופרטים מזהים הנוגעים למשיבה. אם לא ניתן לעשות כך, קבע ביהמ"ש כי יש לחשוף את המידע בדרך של פראפרזה. בין היתר קבע כי: (1) בין הצדדים יחסים קודמים וארוכים, הכרות הנוגעת לקשרים המסחריים שהיו קיימים בין השניים. הסכסוך העסקי בין הצדדים התעצם כל כך עד כי ירד לפסים אישיים והתבטאויות חריפות ויש לתת את הדעת האם דרך זו מקימה מחסום בפני העותרת לקבל את המידע שהיא מבקשת. ביהמ"ש קבע כי למרות התנהלותה של העותרת, והגם שיש חשש מפני שישמוש לרעה במידע המבוקש, ביהמ"ש אפשר את חשיפתו של המידע  בשל החשיבות שראה המחוקק בעיגון הזכות הציבורית לעיון במידע המצוי בידי הרשויות. (2) אשר לדוח הראשון, קבעה השופטת כי ניתן לחשוף את מסקנות הבדיקה בדרך של פארפרזה או תמצית וכך אין חשש שיגרם נזק לארגון. יש לאזן בין אינטרס החיסיון המוחלט לבין כלי הבדיקה הפנימית של הארגון ולא ניתן להסתמך על ס' 9(ב)(4). (3) פרסום הדוח וממצאיו לא עלולים לפגוע ביכולת המשיבה לערוך בדיקות, בירורים  והליכי ביקורת פנימיים. בנוסף לא ברור אם המשיבה היא רשות ציבורית אליה החוק מתייחס ולכן ס' 9(ב)(8) לא חל. יש לאזן בין אינטרס גילוי המידע לבין אינטרס ביצוע הליכי בדיקה לפי ס' 11 לחוק. (4) בעניין הדוח השני, נקבע כי הדוח נכתב מתוקף הסכם הפשרה בין הצדדים ולא לצרכי גישור ולכן ס' 9(6)(ב) לא חל. (5) אשר לטענה כי אין לחשוף את דוח הבדיקה השני מחמת שהוא כולל סודות מסחריים, נקבע כי יש מקום לגלות את ממצאי הדוח באופן חלקי תוך השמטת הפרטים המהווים סודות מסחריים. (6) התנהלות בשני ערוצים לקבלת מידע היא דרך אפשרית ואין לשלול אותה. ​
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(ב)(6); סעיף 9(ב)(8); סעיף 9(א)(4)

03/10/2018עת"מ 12695-11-17בית משפט מחוזיגישה מרכז לשמירה על הזכות לנועמשרד ראש הממשלה ואח'
נושא העתירה:
העתירה נסובה על החלטת ועדת השרים לענייני בטחון לאומי לצמצם את כמות החשמל שישראל מספקת לרצועת עזה ב40% בין התאריכים 19/06/2017-22/06/2017. העותרת פנתה למשיבים בבקשה למסירת מידע לפי החוק. משלא נענתה, הוגשו שתי עתירות. אחת כנגד משרד הבטחון והשנייה כנגד משרד ראש הממשלה. בפנייתה למשרד ראש הממשלה ביקשה העותרת לקבל את נוסח ההחלטה שהתקבלה בקבינט, היכן התפרסמה והעתק של ההחלטה; מידע האם ההחלטה התקבלה פה אחד ע"י כל השרים החברים בוועדה (תיעוד התפלגות השרים בעד ונגד ההחלטה); מידע על מספר הדיונים שנערכו בסוגיה עובר לקבלת ההחלטה; כל הנתונים הרלבנטיים אודות ההשלכות הצפויות של ההחלטה והשפעותיה העתידיות; רשימה של כל המידע שהוצג לפני שר הביטחון ובעלי תפקידים אחרים במשרד עובר להחלטה; פירוט בעלי תפקידים רלבנטיים ואנשי מקצוע שהופיעו בפני הקבינט וכן תרשומת של עיקרי הדברים; העתק התוכנית המפורטת ליישום ההחלטה; העתק ההודעה שנמסרה לרשויות בעזה; העתק ההודעה שנמסרה לגורמים אחרים בעזרה; פירוט ההסדרים שנקבעו להבטיח כי צמצום אספקת החשמל לא יפגע בשירותים חיוניים ברצועה; צעדי המעקב שינקטו למניעת אסון הומניטרי ופירוט של האמצעים החלופיים שהוחלט לאפשר את כניסתם לרצועה כדי לתת מענה למצוקת החשמל. הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה דחתה את הבקשה לפי ס' 9(א)(4), מידע אשר אין לגלותו לפי כל דין. בנוסף, טענה כי מסירת המידע עלולה לפגוע בביטחון המדינה ויחסי החוץ (ס' 9(א)(1)). בנוסף טענה כי הגורם המרכז לעבודת הקבינט בנושא זה היא המועצה לביטחון לאומי, עליה חוק חופש המידע לא חל (ס' 14(א)(5)).
באשר למשרד הביטחון, העותרת ביקשה מידע דומה. משרד הביטחון השיב כי המידע שהתבקש כלול במידע שנתבקש ממשרד ראש הממשלה ומאחר ומדובר בהחלטת קבינט, יש לקבל את תשובת משרד ראש הממשלה.
בעתירה המתוקנת, צמצמה העותרת את המידע הנדרש וביקשה מידע אודות החלטת הקבינט, המידע שעמד לפני חברי הקבינט עובר להחלטתם, המידע שהוצג לשרים בישיבות שהתקיימו, חוות דעת שעמדו לעיונם, פרטים באשר לנתונים שונים שניתנו לחברי הקבינט ופירוט ההצבעה. בנוסף, נדרש מידע הנלווה לישיבת הקבינט הכולל את עמדת שר הביטחון לגבי ההחלטה, פירוט לגבי הדיונים שקדמו לישיבת הקבינט ולהכנות שר הביטחון לקראת הישיבה, וחוות הדעת שניתנו לשר בטרם התקבלה החלטת הקבינט (ככל שאכן התקבלה החלטה כזו).
 העותרת טענה כי הוראות החוק שעליהם נסמכים המשיבים אינן יוצרות חיסיון מוחלט ומותירות למשיב שק"ד אם לפרסם את המידע או לא. בנוסף, טענה העותרת כי אין לקבל את הקביעה לפיה מסירת המידע עלולה לפגוע בביטחון המדינה. לטענתה יש לשקול את השיקולים השונים הקבועים בס' 10-11. המשיבים בתשובתם נסמכו על טענותיהם בהחלטה, לפיהם אין למסור את המידע מכוח ס' 9(א)(1), 9(א)(4) לחוק, ס' 14(א)(5) וס' 35 לחוק יסוד הממשלה. טענה נוספת שהמשיבים מעלים הינה חשש לשיבוש פעולת הרשות (ס' 9(ב)(1) וס' 9(ב)(7)).


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירות משמצא כי הבקשות נענו בדרך ובמידה ראויות והסירוב נשען כדין על הוראות חוק חופש המידע. בין היתר קבע כי: (1) הזכות לקבלת מידע היא זכות יחסית ונסוגה לעיתים מפני זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה.  אינטרסים נוספים מעוגנים בסעיף 9 לחוק חופש המידע ובהם סייגים הנוגעים למהות המידע המבוקש, בין אם מדובר במידע שגילויו אסור (ס' 9(א) לחוק) ובין אם במידע שהרשות אינה מחויבת לגלותו (ס' 9(ב) לחוק). (2) המידע המתבקש אסור לפרסום לפי ס' 9(א)(4) בהיותו "מידע שאין לגלות לפי כל דין" וכן לפי ס' 35 לחוק יסוד: הממשלה. (3) מסירת המידע מקימה חשש לפגיעה בביטחון ובעניין זה חל ס' 9(א)(1) לחוק חופש המידע ובמקרה זה מתקיים "מבחן החשש" שבסעיף זה. בענייננו עולה כי ישנו חשש לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, זאת לפי העובדות והטענות שפורטו בדיון החסוי. גם אם לא היה קיים "חשש לפגיעה" הרי מכוחו של ס' 17(ד) לחוק חופש המידע ביהמ"ש רשאי להורות על מתן המידע המבוקש רק בתנאי שגילוי המידע אינו אסור על פי דין. משנאסר המידע לגילוי ופרסום לפי ס' 35 לחוק יסוד: הממשלה, אין לביהמ"ש סמכות להורות על גילויו מכוח חוק חופש המידע. (4) אשר למידע המתבקש, ביהמ"ש מצא כי התשובה שניתנה ע"י משרד ראש הממשלה, המבהירה כי המידע מצוי ברשותו של משרד הביטחון מספיקה ונותנת מענה הולם לבקשה. (5) בעניין המידע שהתבקש ממשרד הביטחון, ביהמ"ש קבע, לאחר עיון בשני סיכומי דיונים שהתקיימו במשרד הביטחון וזאת במסגרת הדיון החסוי, כי חשיפת המידע עלולה לפגוע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה ואין מקום להתיר את מסירתם לעותרת אף בתנאים. כך גם באשר לתיאומים שנעשו עם גורמים כאלה ואחרים בקשר עם הפסקת החשמל וההודעות שניתנו, מעבר למידע שנמסר לעותרת בהחלטה. (6) באשר למידע שהתבקש ממתפ"ש, ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיבה בשל הקושי הנובע ממסירת המידע בהינתן מקורותיו וכן היקף החומר המצריך סינון. כך גם, על רקע מה שהוסבר בדיון החסוי, התקבלה הטענה להקצאת משאבים בלתי סבירה לפי ס' 8(1) לחוק.
סעיפי החוק:
סעיף 8(1); סעיף 9(א)(1); סעיף 9(א)(4); סעיף 17

17/09/2018עת"מ 40239-03-18בית משפט מחוזיאהרונסוןהרשות לניירות ערך
נושא העתירה:
עתירה לפי חוק חופש המידע בה שמטרתה לחייב את רשות ניירות ערך תל אביב למסור מידע בעניין אירועים שאירעו ביום 14/12/2017 במסחר בשוק המעו"ף, ומצוי ברשותה כתוצאה מחקירה שביצעה. העותר פנה כבר באותו היום לרשות במכתב התראה וביקש למסור לו מידע בשאלה מי מבין הגופים המוסדיים פעלו בשוק המעוף, מיד לאחר פרסום הודעת טבע. הרשות השיבה לו ביום 01/01/18 כי היא מנועה מלבדוק את טענותיו בשל חיסיון וסודיות החלים עליה וביקשה שיגיש בקשת חופש מידע לבחינת בקשתו. העותר הגיש בקשה לקבל את המידע לפי חוק חופש המידע, אך הרשות השיבה כי המידע המבוקש הוא מידע מודיעיני וחקירתי שנאסף ע"י הרשות ועל כן לפי ס' 14(א)(8) העותר אינו זכאי לקבל את החומר. ביום 28/02/18 הוסיפה הרשות וכתבה לעותר כי בדקה את טענותיו ולא עלה חשד לכאורה לביצוע עברות בנסיבות האירוע. עם קבלת הודעה זו, הגיש העותר עתירה זו ודרש לחשוף בפניו את המידע המבוקש. העותר טען כי הרשות לניירות ערך היא רשות ציבורית ובהתאם לכך חייבת למסור לו את המידע המבוקש לפי הוראות החוק. כן טען העותר כי המידע המבוקש אינו מידע מודיעיני שכן הוא מגיע לרשות מפעילות יומיומיות בשוק ההון וכי מאחר שהחקירה בנושא נסגרה, על הרשות למוסרו לו. המשיבה טענה כי המידע אינו מצוי בידיה כבדרך שבשגרה, המידע שנאסף על ידה הוא בגדר מידע מודיעיני חסוי בהיותו תוצר מסמכויות החקירה שהפעילה וכי חשיפת המידע עלולה לשבש את פעילות הרשות והבורסה ולפגוע בעקרון האנונימיות של המסחר בבורסה. כמו כן, טענה לפגיעה בפרטיות, שיבוש יכולת הרשות לבצע את תפקידיה וסיכול שיתופי פעולה בין גופים שונים.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה ולא פסק הוצאות. בין היתר נקבע כי:  (1) הזכות לקבלת מידע ציבורי אינה בלתי מוגבלת. מדובר בזכות יחסית הנבחנת למול זכויות, עקרונות ואינטרסים ציבוריים שבגינם ניתן לעיתים להגביל את הזכות לקבלת מידע ולמנוע חשיפתו של המידע המצוי בידי הרשות (2) טענתה העיקרית של הרשות נגעה לסעיף 14(א)(8) לחוק לפיו אין המידע המבוקש מהווה מידע ציבורי שניתן לפרסמו מאחר שהוא נאסף לצרכי חקירה מתוקף סמכויות החקירה של הרשות על פי ס' 56א1 לחוק ניירות ערך. סעיף 14(א)(8) לחוק קובע כי הוראות חוק זה לא יחולו על כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה על פי דין, לגבי מידע שנאסף או שנוצר לצרכי חקירה ולגבי מידע מודיעיני. הוראות סעיף זה מחריגות באופן מלא את חשיפת המידע מכוח חוק חופש המידע, ללא כל קשר לתוצאות האופרטיביות שהניבה החקירה. (3) אין בעתירה זו למנוע מהעותר להשתמש בכלים שמאפשר הדין לפעול בדרך של אכיפה פרטית של זכויותיו הנטענות, בין השאר לפעול לקבלת מידע רלבנטי לביסוס טענותיו.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 14(א); סעיף 9(א)(4); סעיף 9(ב)(1)

16/09/2018עת"מ 34906-06-18בית משפט מחוזיעורכי דין למען משפט חברה וצדקמועצה מקומית כפר כנא ואח'
נושא העתירה:

המבקשת, הגישה עתירה נגד מועצות מקומיות אחדות והממונים לחופש המידע אצלן, על מנת לכפות עליהם למסור לה מידע אודות תיקי הוצל"פ אותם מנהלות המועצות. המשיבה, מועצה מקומית שבלי, מתנגדת למסירת המידע משום שסבורה כי יש משום פגיעה בחייבים שבתיקי ההוצאה לפועל. היא טוענת לשימוש לרעה בהליכי המשפט של העותרת שכן באמצעות מסירת המידע לפי חוק חופש המידע היא מבקשת לבסס תביעה יצוגית נגד המשיבה. בנוסף, טוענת המועצה כי  העותרת נוהגת בחוסר תום לב כאשר מגישה עתירה המופנית כלפי מועצות מקומיות אחדות יחדיו, ובכך חוסכת אגרת משפט. ​


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירה וחייב את המשיבים למסור לעותרת את המידע שהתבקש ולשלם לה שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. בין היתר נקבע כי מסירת המידע אינה פוגעת בפרטיותם של החייבים, שהרי תיקי ההוצאה לפועל אינם חסויים. למשיבה אין הגנות מכוח החוק לאי מסירת המידע. כמו כן נקבע כי אין ממש בטענה לחוסר תום ליבה של העותרת ובטענה לשימוש לרעה בהליכי בית משפט. העותרת זכאית למידע המדובר ובקיבוץ עתירתה כנגד מספר מועצות יש משום חיסכון לא רק לעותרת אלא גם לביהמ"ש.​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3)

13/08/2018עת"מ 68862-11-17בית משפט מחוזיסניץמשרד המשפטים
נושא העתירה:

העותרים ביקשו לקבל לפי חוק חופש המידע מידע בעניין "התקשרות משרד המשפטים (משיב 1) עם גורמי חוץ במסגרת המאבק בBDS באירופה. בפרט, ביקשו מידע על מהות ההתקשרויות בין המשיבים לבין משרדי עו"ד בחו"ל בעניין האמור וכן מידע אודות זהותם. המשיב מסר למבקשים מידע המוסתר בחלקו. פרטי מידע לא הועברו בשל החשש כי גילויים יגרום פגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל. מכאן הוגשה העתירה כנגד תשובה זו. העותרים טענו כי קיימת חשיבות ציבורית גבוהה במידע זה שכן בהסתרתו קיימת סכנה של מדרון חלקלק אנטי דמוקרטי. בנוסף, העותרים העלו חשדות לכך שהשירות המבוקש ע"י המשיבים הוא על גבול החוקיות. מנגד, המשיבים טענו כי מידע רב נמסר לעותרים, בגילויו יש חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה, המידע מהווה תרשומת פנימית ולעילות נוספות לפי ס' 9(ב)(3), (4), (6) ו-(7). בעניין זה נדרש ביהמ"ש להכריע.​


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 3,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) דרוש איזון בין העניין שיש בגילוי המידע במקרה הקונקרטי לבין האינטרסים החיוניים הנזכרים בעילות הסירוב הקבועות בסעיפים 8-9 לחוק. במקרה הנוכחי אין יסוד לטענת העותרים כי בקשתם מעוררת עניין ציבורי גבוה, בשל חשיבות הרבה של המידע שבמחלוקת. (2) מעיון בחוות דעת במסגרת טיעוני המשיבים עולה, כי קיים חשש ממשי לכך כי גילוי המידע שבמחלוקת יפגע ביחסי החוץ של ישראל. מדובר בהערכה מקצועית חד-משמעית של נציגי המשיב, שהגיון רב עומד בבסיסה ולפי סעיף 9(א)(1) לחוק, רשות לא תמסור מידע זה ובמקרה זה מתקיים "מבחן החשש" שבסעיף זה. ​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(1); סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(ב)(6); סעיף 9(ב)(7)

23/07/2018עת"מ 58277-12-16בית משפט מחוזיחנה רז בוררמשרד החוץ
נושא העתירה:

העותרים ביקשו לקבל לפי חוק חופש המידע מידע בעניין "המגעים וההסכמים עם אריתראיה בעניין מבקשי המקלט הארתראים שנמצאים בישראל ומצב זכויות האדם שם". המשיב ענה, כי חלק מפרטי המידע כלל לא אותרו, חוות דעת פומבית שהתבקשה נמסרה ובאשר לפרטי מידע נוספים אין לחשוף אותם מאחר שיש בגילויים חשש לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל. מכאן הוגשה העתירה כנגד תשובה זו. בתגובה לעתירה, הודיע המשיב, כי "אין בידי משרד החוץ כל הסכם עם אריתראיה בנוגע לנתיניה השוהים בישראל" וחזר על עמדתו לפיה יש בגילוי המידע המבוקש חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה וכן בהיותו תרשומת פנימית. מנגד טענו העותרים שקיימת חשיבות ציבורית גבוהה במידע זה נוכח הדיווחים אודות מצב זכויות האדם באריתריאה. במהלך דיון במעמד צד אחד, הציג המשיב ארבעה מסמכים שבמחלוקת ושבעניינם נדרש ביהמ"ש להכריע.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 1,500 ש"ח. בין היתר נקבע: (1) בדין טוענים העותרים כי בקשתם מעוררת עניין ציבורי גבוה, בשל חשיבותו הרבה של המידע שבמחלוקת. עם זאת, אינטרסים נוספים המעוגנים בסעיפים 8-9 לחוק חופש המידע ובהם מניעת הפגיעה ביחסי החוץ של ישראל והשמירה על חופש הדיון הפנימי, ראויים אף הם להגנה והרשות נדרשת לאזן בינם לבין הזכות לקבלת מידע שאינה מוחלטת. (2) מעיון בחוות הדעת במסגרת טיעוני המשיבים במעמד צד אחד עולה, כי קיים חשש ממשי לכך כי גילוי המידע שבמחלוקת יפגע ביחסי החוץ של ישראל. מדובר בהערכה מקצועית חד-משמעית של נציגי המשיב, שהגיון רב עומד בבסיסה ולפי סעיף 9(א)(1) לחוק, רשות לא תמסור מידע זה ובמקרה זה מתקיים "מבחן החשש" שבסעיף זה. (3) נוסף לכך, על המסמך שהוא סיכום דיון חל סעיף 9(ב)(4) לחוק. זאת, משמדובר במסמך פנימי מובהק המשקף את דבריהם של המשתתפים בדיון, אשר הביעו את דעתם מתוך ציפייה סבירה כי דבריהם לא ייחשפו. במאזן השיקלים, אין לקבוע שהמשיב שגה כשקבע כי תוכן המסמך אינו מצדיק פגיעה בעקרון השמירה על חופש הדיון הפנימי. כך גם, באשר לחוות דעת שהוכנה על ידי גורם במשרד החוץ והוגשה לעיונם של גורמים נוספים במשרד.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(1); סעיף 9(ב)(4); סעיף 9; סעיף 8; סעיף 17