אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 359 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
16/05/2019עע"מ 10014/16בית משפט עליוןיש דין- ארגון מתנדבים לזכויות אדם ו עמק שווה- ארכיאולוגיה בצל הסכסוךהמינהל האזרחי איו"ש
נושא העתירה:
מוקד הערעור הוא דרישת המערערים כי יימסר להם מידע בדבר האופן שבו מוסדר ומנוהל תחום המחקר הארכיאולוגי באזור יהודה והשומרון, והמתח שדרישה זו מעוררת בין זכות הציבור לדעת לבין ההגנה על יחסי החוץ של המדינה ועל אינטרסים של צדדים שלישיים העלולים להיפגע כתוצאה מחשיפת המידע, בראי חוק חופש המידע התשנ"ח-1998.


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור ברוב דעות, למעט ההוראה על מסירת פרטיהם של החופרים שלא הביעו את התנגדותם לכך (זולת שמו של החופר אשר תגובתו לא התקבלה בשל מצבו הבריאותי).
בית המשפט קבע בין היתר כי (1) בהיעדר הוראה מפורשת בדבר תחולתו האקסטריטוריאלית של החוק, הוא אינו חל באופן ישיר במרחב הגיאוגרפי והחברתי (2) בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא שלפיה קיים חשש ברור ואמיתי מכך שפרסום שמותיהם של חופרים שקיבלו רישיונות חפירה באזור יהודה והשומרון עלול לגרום לפגיעה ממשית באינטרסים מקצועיים וכלכליים שלהם ושל המוסדות שאליהם הם משתייכים (3) ביהמ"ש השתכנע בצדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה פרסום זהותם של החופרים חושף אותם לחרם אקדמי, באופן שעלול לחבל באופן ממשי בעבודתם המחקרית ובעתידם האקדמי, בנוסף לכך שפרסום זהותם של החופרים עלול אף לפגוע ביכולתם למצות את החפירות הקונקרטיות שלגביהן התבקש המידע ולהביא לחשיפת תוצריהן בעתיד בדרך של פרסום אקדמי (4) באיזון בין האינטרס הציבורי שבפרסום המידע למול הפגיעה האפשרית בחופרים שפרטיהם יפורסמו, יש לבחון את מידת הפגיעה הצפויה באינטרס המקצועי והכלכלי של כל אחד מהחופרים, על פי נסיבותיו השונות (5) החופרים שבחרו שלא להגיב לפניות של חשיפת שמותיהם הפגינו לטעמו של ביהמ"ש אדישות מסוימת לתוצאות הפרסום אשר מעידה על הפגיעה הפחותה יחסית באינטרסים הכלכליים והמקצועיים שלהם (6) משהחליטו החופרים שלא למסור את תגובתם, אין מקום להניח כי משקלה של הפגיעה האפשרית במסלולם המקצועי גובר על האינטרס הציבורי שבפרסום המידע, משכך סבור ביהמ"ש כי יש להורות למשיבים למסור את פרטיהם (7) לאור ההבדלים בין מידת ההגנה הקבועה בחוק על אינטרסים כלכליים ומקצועיים של צדדים שלישיים לבין זו שמוענקת להגנה על פרטיותם ביהמ"ש לא סבור כי נדרשת הסכמתם הפוזיטיבית של צדדים שלישיים מקום שבו קיים חשש לפגיעה באינטרסים הכלכליים או המקצועיים שלהם. עם זאת, נקודה זו הושארה בצריך עיון (8) ביהמ"ש מצא טעם של ממש בעמדת המשיבים, אשר נתמכה בחוות הדעת מטעם משרד החוץ, כי לעניין החשש מפגיעה בחופרים בשל חרם אקדמי ישנה חשיבות מיוחדת לפרסום המידע מטעם גורמים רשמיים, להבדיל מפרסום עצמאי על ידי החופרים לבדם (9) פרסום המידע המבוקש בטרם פרסום ממצאי החפירות עלול לפגוע ביכולתם של החופרים למצות את החפירות שעליהן הם עמלים ולהביא לפרסום ממצאיהן, חשש שאינו מתעורר בתרחיש שבו שמותיהם של החופרים וזיקתם לאזור יהודה והשומרון נחשפים רק בעת פרסומם הסופי של המחקרים (10) יש ליתן משקל נכבד לכך שהפגיעה שלגביה קיים החשש חורגת מגבולות האינטרס האישי של החופרים אל עבר אינטרס הציבור (11) יש ליתן משקל לטענת המשיבים ולפיה פרסום המידע המבוקש עלול להרתיע חופרים מלשתף פעולה עמם (12) השיקולים התומכים במסירת שמותיהם של החופרים שהתנגדו באופן מפורש לכך נסוגים בפני החשש הממשי לפגיעה משמעותית באינטרסים מקצועיים והכלכליים שלהם (13) בחינת נסיבות העניין בנוגע לטענת המערערים המתייחסת לבקשתם לקבל מידע בדבר היחס בין כמות הממצאים שנחפרו באזור יהודה והשומרון ומאוחסנים בו, לבין כמות הממצאים המאוחסנים בשטחי מדינת ישראל מעלה כי פרסום המידע המבוקש עלול לגרום לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל, פגיעה באינטרסים שלה במסגרת משא ומתן מול הרשות הפלסטינית, ואף לשמש ככלי ניגוח בידי גורמים המבקשים לפגוע במדינת ישראל בזירה הבינלאומית (14) עוצמת הפגיעה וההסתברות להתרחשותה מקיימת את "מבחן החשש" הקבוע בפסיקה להחלת הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע, הוא הדין באשר להחלטתו של ביהמ"ש שלא לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 17(ד) לחוק (15) ביהמ"ש סבור כי לנוכח ערכה הגבוה של תחולת הפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל בעקבות פרסום פרטי המידע המבוקשים- שעליה לא ניתן לעמוד באופן ממצה בשל רגישותו של המידע גוברים, במקרה דנן, השיקולים נגד מסירת המידע על החשיבות הציבורית שבחשיפתו (16) ביהמ"ש לא מצא מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא אשר לא ראה לנכון להורות על מסירת המידע מכוח סעיף 17(ד) לחוק, מסקנה זו תקפה גם לגבי פרטיהם של צדדים שלישיים אשר נתנו את הסכמתם למסירת המידע.
 
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(1); סעיף 9(ב)(6); סעיף 1; סעיף 9; סעיף 17

15/05/2019עת"מ 48298-10-18בית משפט מחוזיחגי גרוסמשטרת ישראל
נושא העתירה:
עתירה המכוונת נגד החלטת המשיבים לדחות בקשה שהגיש העותר לפי חוק חופש המידע תשנ"ח-1998, לקבלת מידע לגבי מספר הדו"חות שהופקו ממצלמות מהירות ברחבי הארץ, וזאת בחלוקה למצלמות ולחודשים.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה, וקבע בין היתר כי (1) המשטרה מחליפה מעת לעת את מקום הצבת המצלמות בתוך עמדות הצילום. חשיפת מיקומן של אותן עמדות צילום שבהן מוצבות בפועל מצלמות עלולה לפגוע ביכולת האכיפה של המשטרה (2) ביהמ"ש סבור כי גם מסירת מידע לגבי כמות הדו"חות שמופקים מכל מצלמה בחלוקה לחודשים ולאורך תקופה, כפי שמבקש העותר, עלולה לחשוף את מתכונת הצבת המצלמות על ידי המשטרה בעמדות הצילום (3) חשיפת המידע במתכונת שמבקש העותר, עלולה לחשוף את שיטת הפעולה המשטרתית ולפגוע ביכולת האכיפה של המשטרה (4) לא ניתן להניח כדבר מובן מאליו כי תכנית ניוד המצלמות השתנתה מאז 2016-2018, ולכן גילוי המידע לגבי שנים אלו יכול לפגוע באכיפת החוק גם בהווה (5) אל מול האינטרס הציבורי הברור שעניינו אכיפת החוק בתחום דיני התעבורה, ניצב האינטרס של העותר בקבלת המידע, אך הוא נטען על ידי העותר באופן כוללני ועל כן אין לתת לו משקל רב אשר גובר על האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק (6) ביהמ"ש שקל אם לקבל את העתירה בחלקה הקטן ולהורות למשיבים להעמיד לרשות העותר מידע מצומצם ברוח הצעת ביהמ"ש שלפיה יסתפק העותר בקבלת מידע לגבי המצלמה המוצבת במחסום אורנית בחתך לתקופה שעד דצמבר 2017 ומאז דצמבר 2017 ועד מאי 2018, בנוסף כי הנתונים יתייחסו למספר הדו"חות הכולל ללא חלוקה לחודשים ואולם, לנוכח עמדתו הנחרצת של העותר ששלל אפשרות זו לא נדרשו המשיבים להגיב לה, ועל כן לא יהיה זה ראוי לקבל את העתירה אפילו בחלקה.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(1); סעיף 9(ב)(8)

07/05/2019עת"מ 67403-01-19בית משפט מחוזיעו"ד משה הר שמשרשות המסים
נושא העתירה:
עניינה של העתירה בסירוב המשיבה לבקשה המושתתת על חוק חופש המידע שהגיש העותר שבמסגרתה ביקש את "ספר הטלפונים" העדכני של כלל עובדי רשות המסים הכולל שם היחידה, שלוחה, ישיר, מספר נייד וכתובת דוא"ל של כל אחד מעובדי הרשות.  


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כדלקמן: (1) בנסיבות העניין השתכנע ביהמ"ש שמסירת המידע עלולה להביא בוודאות קרובה לשיבוש ממשי בתפקודה התקין של הרשות, פרסום פרטי ההתקשרות עם כלל עובדי רשות המסים עלול בוודאות קרובה להביא להצפתם בפניות, באופן שיכביד עד מאוד על אפשרות העובדים להתפנות למטלותיהם, ימנע מהם לבצע את המטלות באופן רציף וללא הסחות דעת ויגרום לפגיעה אנושה ביכולתה של הרשות לתפקד (2) קיים חשש מפני טעויות בפניה לעובדים רבים שאינם נוגעים לעניין, בנוסף לחשש מפני חשיפת עובדי הציבור לפניה של אנשים שכל עניינם אינו אלא בהטרדתם, והפגיעה הקשה ביכולת התפקוד של העובדים בשל הצורך להפסיק מעבודתם לצורך מתן מענה לפניות טלפוניות או לפניות בדוא"ל (3) למכלול תקלות צפויות אלה יש להוסיף את החשש המובן עד מאוד שהעלו גורמי אבטחת המידע, ולפיו פרסום הפרטים עלול לסייע בידי אויבי ישראל בניסיון לפרוץ למערכות המידע של הרשויות בישראל (4) חוק פנייה לגופים ציבוריים הוא חוק מיוחד ומאוחר לחוק חופש המידע, לפיו יעמיד גוף ציבורי אמצעי קשר דיגיטלי לטובת הציבור ויפרט "דרכי התקשרות עם עובד הגוף או היחידה שנותנים שירות לציבור, כפי שיקבע מנהל הגוף הציבורי או היחידה, לפי העניין" גם מטעם זה יש מקום לכאורה למסקנה לפיה גוברות הוראותיו על הוראות חוק חופש המידע ככל שהן חלות על אותו עניין עצמו (5) משנקבע כי קיימת ודאות קרובה לשיבוש ממשי בתפקוד התקין של הרשות הציבורית, מאליו מובן כי התקיימה דרישת סעיף 10 בעניין האיזון בין עניינו של מבקש המידע "לעניין הציבורי שבגילוי המידע", וכי פעולת הרשות על פי חוק פנייה לגופים ציבוריים יש בה כדי לעמוד באיזון הנדרש בסעיף 11 לחוק (6) פרסום מספרי הטלפונים הניידים של עובדי הרשות מהווה פגיעה בפרטיות של עובדים אלה, בעניין זה נקבע לפני שנות דור כי פרסום מספר הטלפון של אדם נופל בגדר "ענייניו הפרטיים", כשמשמעו של ביטוי זה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(1); סעיף 10; סעיף 11

02/05/2019בג"ץ 1086/19בית משפט עליוןהתנועה לטוהר המידותהיועץ המשפטי לממשלה
נושא העתירה:
להורות ליועץ המשפטי לממשלה לנמק בהרחבה את החלטתו בכל הנוגע לסגירת תיקי החקירה שנוהלו נגד הגברת שרה נתניהו ולפרסם את הנימוקים.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה, וקבע בין היתר כי (1) אין ספק כי הפרשות בהן נחקרה המשיבה מעוררות עניין ציבורי, עם זאת, ומבלי לגרוע מחשיבותה של חובת ההנמקה, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי העתירה אינה מגלה עילה שתצדיק את התערבותו בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה (2) לא למותר להזכיר את ההלכה המושרשת לפיה לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לחקירות שבטיפולן, ובייחוד כאשר מדובר בראשי מערכת התביעה, נקודת מוצא זו כוחה יפה גם בכל האמור בהיקף ההנמקה (3) מפאת החשיבות הציבורית של ההחלטה, החליט היועץ לציין בתמצית את הנימוקים לסגירת כל אחד מהתיקים שנחקרו. טענותיה של העותרת מופנות אפוא רק כנגד היקף ההנמקה, אשר נתון לשיקול דעתו של היועץ (3) היועץ מנה מספר טעמים שהנחו אותו בקביעת היקף ההנמקה המתאים בנסיבות העניין, לשיטתו אין מקום להציג את הניתוח הראייתי שהוביל למסקנתו, משום שיש בו התייחסות לעדויות פוטנציאליות במשפט המתנהל בפרשה שבגינה הוגש כתב אישום (4) פרטי הפרשות שנחקרו ידועים לציבור מדו"ח מבקר המדינה, באופן שמקהה את הפגיעה בזכות הציבור לדעת (5) ההנמקה התמציתית הינה תוצר של שיקול דעת סביר, ועל כן לא רואה ביהמ"ש מקום להתערב בהיקף הנמקתו של היועץ המשפטי לממשלה.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4)

11/04/2019עת"מ 43552-04-16בית משפט מחוזיהעמותה למען מדע מוסרימשרד הבריאות
נושא העתירה:
שאלת חשיפת זהותם של חברי הוועדות הפנימיות לאישור ניסויים בבעלי חיים, שפועלות במוסדות המחקר בישראל, לפי סעיף 14 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד- 1994.
 


ההחלטה:
ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור, וקבע בין היתר כי (1) לאחר בחינת טענות הצדדים הגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות וכי אין להתיר מכוחו של חוק חופש המידע את מסירת שמותיהם של חברי הוועדות המוסדיות (2) לצד הזכות הכללית לחופש מידע, על הבקשה המוגשת לפי חוק חופש המידע בעניין זה מקרינה הוראת החיסיון החלה מכוחו של סעיף 22 לחוק הניסויים (3) עמדתם של המשיבים ושל חברי הוועדות המוסדיות כי יש לתת את הדעת להסדר המיוחד שנקבע בסעיף 22 לחוק הניסויים במסגרת האיזונים שאותם יש לערוך לפי חוק חופש המידע מקובלת על ביהמ"ש (4) החשש הממשי הוא לפגיעה מסוג אחר שעניינו ביוש shaming)) ברשתות החברתיות. חשש זה הוא ממשי וההסתברות להתרחשותו היא אכן גבוהה ואף גבוהה מאוד (5) ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיבים לפיה אין ללמוד על עוצמת הסיכון מפרסום השמות לפני שנים או מכך שחלק מהשמות מפורסמים, שכן הדעת נותנת כי פרסום רחב היקף של כל החברים בוועדות המוסדיות ייצר אפקט משמעותי בפני עצמו ועלול להביא לגל "ביוש" כלפיהם ברשתות החברתיות, בניגוד לפרסום ממוקד ורחוק בזמן (6) יש לתת את הדעת לכך שבעת ההכרעה האם יש להכיר בביוש כמה שמקים את העילה להימנעות ממסירת מידע בשל סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע, יש לדרוש כי יונח בסיס מספיק לקבוע שהפגיעה הצפויה היא פגיעה ממשית, העומדת במבחן אובייקטיבי בהתאם לנסיבות הקונקרטיות (7) נכון להרחיב את תחולתו של הסייג הקבוע בסעיף 22 לחוק הניסויים כך שיחול גם על ביוש, שיש הסתברות גבוהה להתרחשותו, וכי יש לראות את הביטוי "בטחונו או שלומו של אדם", ככולל גם את הממדים הנפשיים ולא רק את הממדים הפיזיים (8) כאשר מוסיפים את הנימוקים האחרים ובהם הפרשנות שיש לפרש את הוראות חוק חופש המידע בשים לב לחוק הניסויים ואת השיקול כי אין מדובר במי שממלאים תפקיד ציבורי בכיר, יש לראות את הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(1) כמתקיים במקרה זה (9) ניתן לראות במידע המבוקש על אודות זהותם של חברי הוועדות המוסדיות בוועדות אלה כמידע על ענייניו הפרטיים של אדם, מבלי לערוך הבחנה בין יושב הראש והווטרינר לבין החברים האחרים (10) חשיפת זהותם של חברי הוועדות המוסדיות תביא בהסתברות גבוהה לפגיעה ביכולתן של ועדות אלה למלא את תפקידן. יש למנוע את מסירת המידע בשל הפגיעה ביכולתה של הרשות למלא את תפקידה (11) הערכתם וחששם של המשיבים כי פרסום שמותיהם של חברי הוועדות המוסדיות יביא באופן קרוב לוודאי להתפטרותם מתפקידיהם, וכפועל יוצא מכך להפסקת הפעילות של הוועדות המוסדיות, לפחות בחלק ניכר מאותם המוסדות מקובלת על ביהמ"ש (12) על יסוד כל האמור לא מצא ביהמ"ש עילה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים בעת שדחו את בקשת העותרת למסירת המידע המבוקש ולא מצא מקום להפעלת הסמכות הנתונה לו למסירת המידע מכוח סעיף 17 לחוק חופש המידע ולפיכך הוא דחה את העתירה.
 
סעיפי החוק:
סעיף 10; סעיף 11; סעיף 17; סעיף 9(א)(1); סעיף 9(א)(3); סעיף 9(ב)(1); סעיף 9(ב)(7); סעיף 8

04/03/2019עע"מ 2564/18בית משפט עליוןליליאנה טראובמן משרד הביטחון ומשרד החוץ
נושא העתירה:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו בעת"מ 56304-10-15 שבמסגרתו דחה בית המשפט את העתירה שהגישו המערערים לפי חוק חופש המידע, נגד החלטת המשיבים שדחתה חלקית את פנייתם שבמסגרתה ביקשו בין היתר לקבל מסמכים המצויים בידם בנוגע לרציחתו של אביה של המערערת 1 בצ'ילה ומסמכים בנוגע לכל קשר שהיה למדינת ישראל עם מי שרצח את אביה של מערערת 1 ולגבי ביקורו בישראל, מסמכים ותכתובת בין משרדי החוץ והביטחון לבין החונטה ושירותי הביטחון בצ'ילה, בנוסף לקבלת מידע הנוגע לקשרים ביטחוניים ודיפלומטיים אשר התקיימו לכאורה בין מדינת ישראל ומשטר פינושה בצ'ילה בין השנים 1970-1998. בקשה שנדחתה חלקית כאמור בהסתמך על החריג הקבוע בסעיף 9(א)(1), משרד הביטחון הוסיף ונסמך בהחלטתו גם על הוראת סעיף 8(1) לחוק.


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, וקבע בין היתר כדלקמן: (1) ביהמ"ש סבור כי אין מקום להתערב במסקנה שאליה הגיע בית המשפט קמא ולפיה החלטת המשיבים שלא למסור את המידע שנתבקש- בדין יסודה. זאת, בהתקיים החריג הקבוע בסעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע ובשל החשש הממשי, ואף למעלה מכך, כי גילויו יפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, (2) ביהמ"ש הבהיר למערערים כי הקפיד ובחן את החומר שהוצג בפניו על מנת להיות משוכנע כי אכן אין במידע שנתבקש התייחסות למשפחותיהם או למשפחות של אחרים שגורלם דומה. ואכן, לנוכח הבדיקה הפרטנית שערך במעמד צד אחד לגבי חלק מהמסמכים שלא גולו והמוחזקים בידי משרד הביטחון, נחה דעתו של ביהמ'ש כי זהו אכן מצב הדברים בהסתברות קרובה לוודאי לגבי שאר המסמכים (3) גם העניין האישי שיש למערערים במידע אין בו כדי לשנות את נקודת האיזון שהציב בית המשפט לעניינים מינהליים בין האינטרסים הנוגדים הנוגעים לעניין, (3) בהינתן התוצאה שאליה הגיע לא ראה בית המשפט צורך להידרש לטענה שהעלה משרד הביטחון ואשר אומצה על ידי בית המשפט קמא, הנוגעת להוראת סעיף 8(1) לחוק בדבר הצורך בהקצאת משאבים בלתי סבירה.
סעיפי החוק:
סעיף 8(1); סעיף 9(א)(1)

28/02/2019עת"מ 52733-10-18בית משפט מחוזיהרב שמעון מאיר ביטוןהרבנות הראשית לישראל
נושא העתירה:
עתירה מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח 1998, במסגרתה התבקשה הרבנות הראשית לישראל למסור לעותר מידע בעקבות הליך משמעתי שנוהל נגדו בעניין תוקפה של תעודת כשירותו כרב מוסמך, הסעדים עליהם עומד העותר הם בשני מישורים עיקריים האחד, מידע במישור האישי בדבר בחינת פסח ויום טוב של העותר, השני, מידע כללי אודות רבנים אחרים שניגשו לבחינות ההסמכה לרבנות. בהתייחס לסעד הראשון תשובתה של המשיבה כי המידע המבוקש במסגרת סעד זה הינו חלק מחומר החקירה הפלילית, אשר טרם הסתיימה וכי בהתאם לסעיף 14 הוראות חוק חופש המידע אינן חלות במצב דברים זה וכי לא ניתן להעביר לעותר מסמכים מעבר למחברת הבחינה והערות הבודק של הבדיקה החוזרת שנערכה אשר הועברו זה מכבר לעותר במסגרת הדיון בהליך המשמעתי בעניינו, בהתייחס לסעד השני, בקשתו של העותר נדחתה ע"י המשיבה בשל הפגיעה בפרטיות בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כדלקמן: (1) חוק חופש המידע אינו המתווה הנכון לטיפול בבקשת העותר לקבלת מידע שעודנו מצוי בחקירה משטרתית, ובית המשפט אינו האכסניה הנכונה להכריע בעניינו של העותר בגדרו של חוק זה. בפני העותר פתוחה האפשרות לפנות לרשויות התביעה על מנת לנסות ולקבל את המידע המבוקש בהתאם להנחיות פרקליט המדינה (2) אין צורך להכביר מילים על מנת להסביר מדוע פרטים הנוגעים להישגיהם האישיים של נבחנים אחרים, לאופן שבו ניסחו את תשובותיהם ולהערות הבודקים ביחס למבחניהם, הינם פרטיים בעלי אופי אישי-פרטי, בנסיבות המקרה נראה כי הפגיעה בפרטיות הרלוונטית נכנסת בגדר סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות ועניינה " שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" (3) מתן מידע על תוכן מבחניהם של נבחנים אחרים עולה כדי שימוש במידע שמסר המועמד שלא למטרה שלשמה נמסר (4) צדקה המשיבה בקובעה כי על פי חוק הגנת הפרטיות מנועה היא מלגלות לעותר מידע זה, טענת העותר לפיה שגתה המשיבה בכך שלא בחנה את עניינו בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע, אינה נכונה מבחינה משפטית. כפי שנקבע בפסיקה, רשות ציבורית איננה רשאית כלל למסור מידע המהווה פגיעה בפרטיות, וזאת לנוכח האיסור המוחלט הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע (5) המידע המבוקש מצד העותר אינו בגדר מידע בעל חשיבות ציבורית נרחבת, אלא המדובר למעשה בעיקר בעניינו האישי גרידא של העותר, לטענה בדבר פגיעה באינטרס הציבורי לא מצא ביהמ"ש כל בסיס ממשי, בוודאי לא כזה המצדיק פגיעה בצנעת הפרט של רבנים שניגשו לבחינות ההסמכה, בהעדר ראיה או אינדיקציה לאכיפה בררנית (6) במצב דברים זה, לא מצא ביהמ"ש כי טעמיו של העותר הם בבחינת תכלית ראויה אשר המצדיקה העברת מידע אישי בדבר תוכן בחינותיהם וציוניהם של רבנים אחרים, תוך פגיעה ממשית בזכותם לפרטיות (7) כפי שקבע בית המשפט העליון לא אחת, ככל שמבקש המידע יצביע על אינטרס אישי חזק יותר, כך תיטה יותר הכף לטובת גילוי המידע, ולהיפך ככל שהאינטרס של מבקש המידע כללי יותר, כך ייטו כפות המאזנים לטובת חיסוי המידע, נראה כי בענייננו כפות המאזניים נוטות כך או כך לחיסוי המידע.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 14(א)

12/02/2019עע"מ 2416/18בית משפט עליוןחני בריגעהמועצה המקומית ירוחם ומשרד הפנים
נושא העתירה:
 
ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ 6115-03-17 שבמסגרתו נדחתה העתירה נגד החלטתו של הממונה על חופש המידע במועצה המקומית ירוחם לדחות את הבקשה לקבל את כל הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המכרזים של המועצה המקומית ירוחם בנוגע למכרזים שפרסמה המועצה בין השנים 2012-2017. בפסה"ד במחוזי נקבע בין היתר, כי (1) סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות אוסר על פרסום פרוטוקולים של ישיבות ועדת המכרזים, המידע שגילויו התבקש הוא בגדר "מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין" אשר לפי הוראות סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע הממונה לא רשאי למוסרו (2) סעיף 6 לתוספת מתייחס גם להחלטות של ועדת המכרזים לאחר שמכרז הוכרע והסתיים, ולא רק למסמכי מכרזים שהטיפול בהם טרם הסתיים (3) גם אלמלא הוראת סעיף 6, לא היה על הממונה להיענות לבקשה שכן סעיף 8(1) לחוק מתיר לרשות ציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע שהטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה (4) מסירת פרוטוקולים של ועדת המכרזים עלולה גם לחשוף מידע של משתתפים במכרז באופן שיפגע בפרטיותם, ומסירת מידע כזה נאסרה בסעיף 9(א)(3) לחוק (5) סעיף 17(ד) לחוק כולל סייג לפיו בית המשפט רשאי להורות על מסירת המידע, בתנאי שגילויו אינו אסור על פי דין, ולשיטתו של ביהמ"ש גילוי המידע המבוקש אסור על פי סעיף 6 לתוספת.
 
 
 


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, וקבע בין היתר כי (1) שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה יש לראות בהוראת סעיף 6 לתוספת כהוראה האוסרת מסירת מידע אודות מכרזי הרשות המקומית בגדר בקשת חופש מידע, לצד זאת ביהמ"ש העיר כי לכאורה בקשת המערערת לקבלת כל הפרוטוקולים של כל המכרזים שקיימה המועצה לאורך תקופה של חמש שנים, היא בקשה כללית וגורפת שאינה מתיישבת עם הוראת סעיף 8(1) לחוק, במיוחד לאור הצורך לקבל את תגובת כל משתתפי אותם מכרזים. על כן הציע ביהמ"ש כי המערערת תשקול את צמצום ומיקוד בקשתה, וכי בקשה מצומצמת כאמור תיבחן על ידי הממונה בהתאם לכללים הרגילים של בחינת בקשת חופש מידע, (2) הוראות סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות וההוראה הקבועה בסעיף 6 לתקנות העיריות שהיא זהה להוראת סעיף 6 לצו המועצות המקומיות ותקנה 43 "שמירת סודות" בתקנות חובת המכרזים, התשנ"ב- 1992, לא נועדו להסדיר מסירת מידע או איסור מסירתו לפונה מקרב הציבור במסגרת בקשה לחופש מידע לפי חוק חופש המידע. הוראות אלה כמו הוראות דומות רבות אחרות בחקיקה, עניינן ותכליתן באיסור על עובד הציבור למסור מידע שמגיע אליו בתוקף תפקידו למי שאינו מוסמך לקבלו. כך גם לעניין מכרזים הוראות אלה נועדו להטיל חובה על העושים במלאכה בענייני מכרזים בשלטון המקומי ובשלטון המרכזי לשמור על סודיות המידע המגיע לידיהם בתוקף תפקידם ולמנוע מסירת בלתי מבוקרת לגורמים שלא הוסמכו לקבלו, זאת בכפוף להסדרים בדין-ספציפיים וכלליים כדוגמת חוק חופש המידע (3) הוראות שמירת המידע שבסעיף 6 לצו המועצות המקומיות כמו גם בתקנה 6 לתקנות העיריות ובתקנה 43 לתקנות חובת המכרזים, אינן הופכות את כל המידע הנוגע למכרז של רשות ציבורית ל "מידע אשר אין לגלותו על פי דין" במובן סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע. בכל הנוגע למשתתפי המכרז, קמה להם זכות לקבלת מידע על המכרז בהתאם להוראות ספציפיות הקבועות בצו ובתקנות כאמור, ואילו בקשות מקרב הציבור לקבלת מידע בנוגע למכרז ציבורי צריכות להיבחן לגופן על פי הוראות חוק חופש המידע ובעיקר הוראות סעיפים 8 ו 9 לחוק, ולאחר נקיטה בהליך לפי סעיף 13 לחוק, (4) השיקול של בקרה על רשויות השלטון לשם מניעת מעשי שחיתות, לא רק שאינו בגדר שיקול זר אלא הוא אחד התכליות העיקריות של חוק חופש המידע (5) עניין ציבורי בגילוי מידע מטעמים של שמירה על טוהר המידות הוא שיקול שעל הרשות הציבורית לתת דעתה עליו בבואה לבחון בקשה למידע, מכוח סעיף 10 לחוק חופש המידע, שאינו מוגבל רק לענייני בריאות הציבור, בטיחותו או שמירה על איכות הסביבה
 
 
 
סעיפי החוק:
סעיף 10; סעיף 9(א)(3); סעיף 8(1); סעיף 8; סעיף 9; סעיף 13

10/01/2019עת"מ 1591-01-17בית משפט מחוזיהתנועה לחופש המידעמשרד ראש הממשלה
נושא העתירה:
שתי עתירות מינהליות, שהדיון בהם אוחד, בעתירה הראשונה העותרת התנועה לחופש המידע ביקשה לקבל מהממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה פירוט כל ההוצאות שהוצאו בפועל  במעונות ראש הממשלה בשנת 2015, לרבות מלוא החשבוניות של כל ההוצאות שהוצאו עבור כל אחת מהרכישות שבוצעו במהלך השנה המדוברת, הבקשה נענתה באופן חלקי ונמסר לידי העותרת טבלה מסכמת של הוצאות המעונות לשנת 2015, בחלוקה לקטיגוריות (הוצאות החזקה, הוצאות תפעול, הוצאות מזון, שירותי בישול ואירוח, ניקיון ומשק בית, הוצאות רכש, ריהוט וכלי בית, והוצאות הבית הפרטי בקיסריה). אך נדחתה בקשת העותרת לחשוף את החשבוניות בגין הוצאות המעונות, וזאת ממספר טעמים (1) מסירתן בכפוף למגבלות הביטחון והפרטיות, מהווה הכבדה ממשית על עבודת הרשות ודורשת הקצאת משאבים בלתי סבירה של מאות שעות עבודה.(2) מסירת חלק מהחשבוניות תהווה פגיעה בפרטיות ראש הממשלה ובני ביתו.(3) חלק נוסף של החשבוניות אין למסור לנוכח טעמים ביטחוניים.(4) לא ניתן למסור מידע אגב עריכת השמטות או שינויים מן הטעם שגם בדיקה שכזו, כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה אשר תכביד על פעולת הרשות. מכאן הוגשה העתירה בטענה כי השימוש שעושה איש הציבור בכספי הציבור הנו מידע ציבורי מובהק שגילויו נדרש על-פי הדין וההלכה הפסוקה. העתירה השנייה הוגשה ע"י ראש הממשלה נגד החלטת הממונה על חוק חופש המידע לחשיפת חשבוניות הכביסה בניקוי יבש של ראש הממשלה.

ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה הראשונה של התנועה לחופש המידע וקיבל את העתירה השנייה של ראש הממשלה וקבע בין היתר (1)החלטת הממונה, שלפיה היענות לבקשת העמותה לקבלת המידע אודות שנת 2015, ומסירת מידע על כל פריט ופריט של הוצאות המעון והצגת כל החשבוניות תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה, נומקה כהלכה, ונסמכה על נתונים מפורטים ומדויקים, והתבססה על תשתית ראויה ואין עילה להתערב בה. (2) העותרת לא הצביעה על אינטרס ממשי בחשיפת החשבוניות ואף לא הבהירה מה התועלת שתצמח מקבלת חשבוניות "מושחרות", ואף מטעם זה נוטה הכף לאי- מסירת המידע, מחמת הקצאת המשאבים הבלתי סבירה הנדרשת. בכל הנוגע להשחרה והשמטה של פרטים חסויים, מטעמים אלו או אחרים, כגון הגנת הפרטיות או הגנת ביטחון הציבור או ביטחונו של אדם- הרי שמדובר ב "עיבוד מידע", שהרשות איננה חייבת לעשותו, בפרט כאשר על פניה היא דורשת, כאמור הקצאת משאבים בלתי סבירה. (4) בקשת העותרת נדחתה גם על בסיס הוראת סעיף 9(א)(1)לחוק, ונקבע כי אין לחשוף מידע או חשבוניות בכל הנוגע להוצאות בתחום התשתיות, לזהותם של ספקים, ולהוצאות ששולמו לספקים בלעדיים או למוצרים ייחודיים למעונות ראש הממשלה. מדובר בטעמים ענייניים ומקצועיים, ולא נפל, בהחלטת הממונה בעניין זה, פגם של אי סבירות. (5) לעניין חשיפת ופירוט ההוצאות הפרטיות בצירוף כל החשבוניות נקבע, כי מדובר במידע הנוגע, בין השאר, להוצאות אישיות של ראש הממשלה בפעילות פרטית, שלהן הוא זכאי מהקופה הציבורית, העובדה שההוצאות ממומנות מהקופה הציבורית, אינה משנה את מהות ההוצאה כהוצאה בעניינים פרטיים.(6) אין עילה להתערב בהחלטת הממונה שלא ליתן מידע חלקי לפי סעיף 11 לחוק, מעבר למוצע על ידה ולא מצא ביהמ"ש עילה להורות לממונה ליתן מידע חלקי נוסף, בתנאים, לפי סעיף 17(ד)לחוק. (7) הסייג הנוגע לטעמים הביטחוניים אינו מאפשר מסירת מידע חלקי שהוא חסוי, ואין מנוס מאי- גילוי פרטים שעלולים לפגוע בביטחון ראש הממשלה. לגבי העתירה השנייה נקבע, כי פרסום החשבוניות, הכוללות את פרטי הלבוש של ראש הממשלה ורעייתו בכל משלוח לניקוי יבש, מהווה פגיעה בפרטיות שאינה משרתת עניין ציבורי, שכן העניין הציבורי אינו בפרטי הלבוש ותדירות הכביסה, אלא בסכומי ההוצאות לפי הקטגוריות השונות המתייחסות למזון, משקאות, חומרי ניקיון, מוצרי טואלט, וכיוצ"ב.
סעיפי החוק:
סעיף 8(1); סעיף 9(א)(1); סעיף 9(א)(3); סעיף 11; סעיף 17; סעיף 1; סעיף 9; סעיף 7; סעיף 10; סעיף 13

10/01/2019עת"מ 41355-10-18בית משפט מחוזידב יצחק גיפשטיןמשרד המשפטים
נושא העתירה:
עניינה של העתירה בסירוב המשיבה לבקשה שהגיש העותר לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, בגדרה ביקש כי היא תאתר עבורו את נכסי אביו המנוח " לפי שם או מספר תעודת זהות (שלם או חלקי לפי הרישום הישן) בלשכת רישום המקרקעין", בנוסף הוא ביקש איתור הנכסים לפי שלוש דרכי איות שונות של שם אביו המנוח, וכן נכסים הרשומים על שם חמש חברות שונות (שלאביו המנוח היו בהן זכויות ככל הנראה). לבקשה צרף העותר את צוואת אביו המנוח (בה מופיע מספר תעודת הזהות של האב באופן חלקי), וצו קיום צוואה.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע בין היתר כדלקמן: (1) סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע "שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין". קביעתו של המחוקק בהקשר זה נועדה להגן על הזכות לפרטיות, שזכתה למעמד נכבד במשפטנו. (2) חשיפת נכסי המקרקעין של אדם פלוני, מבלי שניתנה לו כל אפשרות להביע דעתו בעניין זה, מהווה פגיעה של ממש בפרטיות. הקביעה לפיה חייב הממונה לאתר ולמסור את המידע הנוגע למכלול נכסיו של אדם פרטי יש בה הן משום פגיעה מופלגת בפרטיותו של אדם, הן משום פגיעה במרקם החיים בחברה כולה. (3) זכאי אדם לשמור על צנעת חייו, ובכלל זה על היקף הונו ורכושו, ואין מקום להנחלת אמת מידה לפיה רשאי כל אדם לעקוב אחר היקף נכסיו של הזולת ללא כל סיבה, ולו כדי לספק את יצר הסקרנות. מטעם זה מצא המחוקק להחריג מתחולתו של חוק חופש המידע מסירת מידע שעלול לפגוע בפרטיותו של אדם. (4) אמנם, סעיף 13(א) לחוק הגנת הפרטיות קובע  "שכל אדם זכאי לעיין במידע שעליו המוחזק במאגר מידע". מכאן שלאדם קמה הזכות לדרוש, בכפוף להוראות החוק, עיון במידע הנוגע לו אישית במאגרי המידע. לו ביקש העותר לברר מידע הנוגע לו עצמו, לא היה בידי המשיבה לסרב לבקשה זו. אלא שבגדר הבקשה התבקשה המשיבה לאתר נכסים הנוגעים לאדם אחר. אמנם, לבקשה צורף צו ירושה, עם זאת, ההנחה של העותר, שעל המשיבה לבחון את טיב זכותו של הפונה בנכסיו וזכויותיו של אדם אחר שלגביו מתבקש מידע, היא הנחה מוקשית על פניה (5) אין זה מתפקידו של ממונה על חופש המידע לבחון מה המצב המשפטי המדויק של הפונה אליו, לוודא אם לא הוגשו הליכים נוספים בעניין זכויותיו הנטענות, לבדוק האם המסמכים שהוצגו משקפים את מלוא הזכויות, ולעסוק בשאלות עובדתיות ומשפטיות נוספות, שמטבע הדברים אמורות להתברר בבית משפט. (6) אין זה מתפקידו של ממונה על חופש המידע לשמש כמעין רשות שיפוטית. לא לו מסורה הסמכות להכריע בסוגיית טיב הזכויות של הפונה אליו, ואין הוא משמש תחליף לפניה לבית משפט מוסמך.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 13