זיהוי קורבנות

 
ישנם סממנים רבים העשויים לסייע בזיהוי קרבן סחר או עבדות. ברם, לאור הנסיבות בהן מתבצעות עבירות הסחר ומאפייניהם ההתנהגותיים של הקרבנות, זיהויים הוא משימה מורכבת. על מנת להעלות את סיכויי הזיהוי והאיתור של קרבנות אלה יש ליצור מודעות לסממני הזיהוי בקרב כלל הגורמים הבאים עם הקרבנות במגע, כגון צוותים רפואיים, עובדים סוציאליים, רשויות ההגירה, משטרה, ארגוני סיוע – וגם הציבור הרחב. היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם פועלת לקידום תהליך זה ע"י העברת הכשרות בנושא לגורמים שונים, בשיתוף עם נציגים מהאגף לסיוע משפטי, הפרקליטות ומשטרת ישראל.

בהתאם לנוהל בין-משרדי, הסממנים לזיהוי הקרבנות נחלקים לשני סוגים

  1. סממנים חיצוניים – כאלה שניתן לזהותם אפילו במפגש קצר עם הקרבן.
  2. סממנים פרי ראיון – כאלה שניתן לעמוד עליהם רק במהלך בירור מעמיק יותר (כגון חקירה, שימוע, ראיון או שיחה ארוכה עם הקרבן).
  • יצויין כי יתכנו בהחלט מצבים בהם רק חלק מהסממנים מתקיימים, וכי סממנים אלו אינם מהווים רשימה סגורה. כמו כן, סממנים מסוימים עשויים להיות רלוונטיים רק עבור קרבנות זרים. 

 

סממנים חיצוניים

  1. לאדם אין מסמכי זיהוי או דרכון (אם מדובר באדם זר).
  2. על גוף האדם ניתן לראות חבלות או סימנים של אלימות.
  3. האדם נראה חולה או סובל מזיהומים הנראים לעין.
  4. התנהגות האדם מבטאת מצב פסיכולוגי קשה הנראה לעין, למשל – פחד, חשדנות, דכאון, חוסר מנוחה, חוסר התמצאות בזמן ובמרחב, אפאטיות קיצוניות.
  5. האדם מלווה באדם אחר שנראה כי הוא שולט בו ו\או אינו מאפשר לו לשוחח בחופשיות או ביחידות. 
  6. האדם אינו דובר עברית או אנגלית או מתקשה לדבר שפות אלה.
 
 

סממנים פרי ראיון

כאשר מסיפורו של הקרבן עולה אינדיקציה לחלק מהדברים הבאים:

  1. אלימות פיזית ו/או מינית ו/או איומים באלה כלפי האדם או משפחתו.
  2. איומים בהרחקה מן הארץ או בהסגרה לרשויות (כאשר מדובר בזר).
  3. מרמה – אי מילוי הבטחות או מסירת מידע כוזב לגבי רמת שכר או תכיפותו, הסדרת מעמד חוקי, תנאי עבודה או סוג עבודה, וכו'.
  4. בידוד – ניתוק ממגע פיזי ו/או תקשורת עם העולם החיצון (לרבות בני משפחה, מכרים, חברים לעבודה, גורמי סיוע וכדומה).
  5. שליטה על חירותו של אדם ו/או על חופש התנועה שלו, למשל על ידי כליאתו הפיזית, איסור על יציאה לא מבוקרת, ליווי של האדם או מעקב/פיקוח צמוד עליו ע"י משעבדו.
  6. ענישה כלכלית או פיזית או הטלת סנקציות כלשהן, בגין אי ציות למרות המשעבד (לרבות דיווח של הקרבן על מצבו לגורם חיצוני).
  7. הטלת סנקציות כלכליות שאינן עומדות ביחס סביר להתנהגות הקרבן, למשל בגין מחלה, איחור, תפקוד לא מספק בעיני המשעבד וכדומה.
  8. שיכון בתנאים לא תברואתיים, לא בטיחותיים, צפופים או משפילים.
  9. מניעת מזון ושתייה הנדרשים לתפקוד תקין.
  10. שעבוד חובות – גביית סכומי עתק ולעתים בריבית עבור הוצאות שונות (למשל עבור הבאה למדינה כשמדובר במהגר, תחבורה, דיור, מזון וכדומה), כך שהאדם נמצא במצב של חוב תמידי כלפי המשעבד או כלפי המתווך.
  11. תשלום שכר נמוך או אי תשלום שכר (ולמשל בדרך של פיטורי עובדים או הרחקתם לאחר סיום העבודה).
  12. שליטת אדם אחר על כספי הקרבן.
  13. אי הסדרת סטטוס הגירה חוקי או הסדרת הסטטוס תוך שימוש בפרטים כוזבים.
  14. תנאי עבודה לא בטיחותיים או מסוכנים מבחינה בריאותית.
  15. שעות עבודה ארוכות במיוחד, חוסר שינה ותשישות כתוצאה מתנאי עבודה (ולמשל 7 ימים בשבוע ללא מתן אפשרות לחופשות).
  16. העדר או מיעוט חופשות.
  17. מניעת גישה לטיפול רפואי מספק כאשר האדם סובל ממחלה או פציעה.
  18. שלילת זכותו של אדם לסגת מ"הסכמה" ראשונית למצב הדברים שבו הוא מוצא את עצמו.
  19. בדיקת גופו של אדם כדי לבחון את התאמתו למטרת הסחר כאילו היה חפץ מטלטל.
  20. העברת האדם מיד ליד, בין בתמורה ובין בלי תמורה, בלי לקבל הסכמתו, ובמיוחד כשהוא מועבר למקום בו הוא סובל מניצול ותנאים לא הולמים.

 

 

קישורים: