מאפייני הקורבנות

 
קורבנות עבירות סחר ועבדות באים בדרך כלל מרקע של פגיעות חברתית או מעמדית, ולרוב משתייכים לאחת או יותר מהקבוצות החברתיות הבאות: נשים (מקומיות או זרות); מהגרים (חוקיים/לא חוקיים) או פליטים; חסרי בית, אנשים השרויים במצוקה כלכלית או בעוני; בעלי מוגבלויות; בעלי נכות נפשית אומצוקה נפשית-סוציאלית קטינים, או בגירים צעירים ללא בסיס חברתי-כלכלי.​
יודגש כי קורבנות אלה עשויים להיות מקומיים או זרים ולהיות משועבדים למטרות שונות, כגון לשם ניצול מיני, לשם זנות, לצורך עבודה בסיעוד, עבודה במשק בית, עבודה בחקלאות, ועוד.

כאשר מדובר בקורבנות זרים קיימת פגיעות יתרה ותלות רבה יותר בגורם המשעבד לאור אי התמצאות במדינה בה הם שוהים, מכשול שפה, היעדר היכרות עם הכללים החברתיים-תרבותיים והחוק המקומי, והיעדר סטטוס חוקי או סטטוס חוקי הנשלט ע"י המשעבד (אף אם רק באופן מדומה). בנוסף, הם מצויים בדרך כלל תחת לחץ פרנסת משפחתם במדינת המוצא ולרוב גם נדרשים להשיב חוב בגין דמי תיווך גבוהים ששולמו לצורך הסדרת העבודה במדינת היעד, או חוב אחר שמקורו במהלך הגעתם למדינת היעד.

 

בנוסף קיימים מספר מאפיינים התנהגותיים הרווחים בקרב קורבנות סחר ועבדות

  • הימנעות מדיווח על מצוקה או הגשת תלונה – בקרב קורבנות סחר ועבדות קיים לעתים קרובות דפוס של פאסיביות והשלמה (אף ממושכת) עם התנאים הקשים מהם הם סובלים. הדבר עשוי לנבוע ממספר גורמים, למשל:
    1. חוסר אמון בבני אדם (תוצאת ההתעללות שעברו או התעללות קודמת) וחוסר אמון ברשויות (לדוגמה משום התנכלות קודמת או בשל תפישת הרשויות כמושחתות).
    2. תלות במשעבד (לדוגמה, קורבן מהגר עלול לחשוש מיכולתו של המשעבד להביא לגירושו מהארץ; קורבנות שעבוד לזנות לעתים מכורות לסמים המסופקים ע"י הסרסור, ועוד).
    3. פחד מהמשעבד – למשל בשל איומים. ידועה גם תופעה של שימוש לרעה באמונתם הדתית או הרוחנית של הקורבנות על מנת לאלצם לציית למשעבד (לדוגמה באמצעות שבועה, כישוף, קללה וכדומה).
    4. רקע חברתי-תרבותי – לעתים קיימת היסטוריה של ניצול קודם כך שהמצוקה הנוכחית נראית לקורבן נורמלית ושגרתית. יתכן שבתרבות הקורבן לא מקובל להביע תלונה באופן ישיר, או שמדובר בתרבות היררכית ו/או דתית שבה אין זה מקובל לבקר בעלי סמכות או להמרות את פיהם. לעתים קיימת סטיגמה או קלון על אדם העובר את סוג ההתעללות שעבר הקורבן בתרבות ממנה בא, וכדומה (הדבר שכיח במיוחד, בתרבויות מסוימות, כאשר מדובר בנשים שעברו פגיעה מינית).
    5. זרות – כאשר הקורבן הוא זר אין הוא מתמצא במרחב הפיזי, בשפה, ובכללים החברתיים והחוק המקומיים, דבר אשר יכול לגרום לתחושה של חוסר אונים.
    6. קושי של הקורבן לראות בעצמו כקורבן עבירה, בייחוד אם קיימת היסטוריה של ניצול או התעללות קודמים; או במקרים בהם הוא מורגל בתנאי עבודה ומחייה קשים, במדינת המוצא.

 

  • הימנעות מבריחה מהמשעבד אף כאשר קיימת אפשרות לעשות כן, או חזרה אל המשעבד לאחר ניסיון בריחה שצלח – בשל תחושה של חוסר ברירה או חוסר תקווה, או תלות במשעבד – קונקרטית (קורת גג, הימצאות מסמכים מזהים בידי המשעבד, סטטוס חוקי) או רגשית (המשעבד הוא בן זוג או מנהיג רוחני), ועוד (ר' לעיל: פחד, רקע חברתי תרבותי, זרות, קושי של הקורבן לראות בעצמו כקורבן עבירה).

 

  • נטייה להתייחס רק לעניין השכר ולא לחשוף את מלוא התמונה בעת דיווח לגורמי סיוע או לרשויות האכיפה – לדוגמה, קיימת נטייה של קורבנות שהוחזקו בתנאי עבדות להתמקד בכך שלא שולם להם שכר או ששכרם נלקח מהם, או ברצונם הדחוף לשוב למדינתם (כאשר מדובר בקורבן זר) ולא לציין מיזמתם פרטים נוספים כגון לגבי כליאה, התעללות או השפלה. הדבר עשוי לנבוע מתפישה הישרדותית של הקורבנות המייחסת חשיבות גדולה יותר לצרכים המידיים, מניתוק רגשי כתוצאה מתהליך טראומתי וקושי לשתף בהיבטים אחרים של מה שעברו, היעדר תחושת ביטחון או מוגנות, או מחוסר הבנה של הנסיבות המבססות את קורבנותם.

 

  • הקורבן כלל אינו מזהה עצמו ככזה: לעתים תפיסת הקורבנות בקשר לזכויותיהם אינה מפותחת בשל נסיבות חיים קודמות, או שדתם ותרבותם דורשות מהם להשלים עם המציאות הקיימת.

 

 

להרחבה