המאבק בישראל בעבדות ועבודת כפיה

 
בשנת 2006 נחקק בישראל חוק איסור סחר בבני אדם, שהרחיב את החקיקה הפלילית בתחום העבדות ועבודת הכפיה. התיקון הביא בין היתר, להוספתה של עבירת "החזקת אדם בתנאי עבדות" לפי סעיף 375א לחוק העונשין. כן, תיקון זה הביא להחמרת הענישה בעבירות הנוגעות לרוב לעובדים זרים כדוגמת "עבודת כפיה" (סעיף 376 לחוק העונשין) ועבירת ה"עושק".

האתגרים הניצבים בפני מדינת ישראל בתחום עבדות ועבודת כפיה הם רבים. ראשית, אוכלוסיית הקורבנות מורכבת בעיקרה מזרים, הנרתעים מהגשת תלונות למשטרה מסיבות שונות. שנית, חקירת תיקים מסוג זה מחייבת הבנה מיוחדת של אוכלוסיית הקורבנות והחשודים כאחד. בכל הנוגע לקורבנות, הבנתם כרוכה גם בלימוד התרבויות השונות שמהן הם צמחו. עניין זה דורש הכשרות רבות לגורמים רבים הבאים במגע עם אוכלוסיית הזרים.

 

לבסוף, גם כאשר מתאפשרת חקירה, לעתים קשה להבחין בין מקרים המצדיקים הגשת כתבי אישום בגין עבירות רגולטוריות לבין תיקים המצדיקים כתבי אישום בעבירות חמורות כמו סחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפייה.

  

להלן יפורטו הצעדים שננקטו במדינת ישראל בתחום העבדות ועבודת כפיה: