עבדות ועבודת כפיה בישראל

 
אין נוסחה ברורה הקובעת מתי הופך מצב של ניצול ל"עבדות". נדרשת הצטברות של נסיבות המביאות לכדי שליטה ממשית על חייו של אדם או שלילת חירותו, לצורך עבודה או שירותים לרבות שירותי מין.

ממקרים בישראל ובחו"ל עולות הנסיבות הבאות ככאלה שבהצטברותן מעידות על מצב של עבדות:

שעות עבודה ארוכות ללא הפסקות, ללא חופשים, ללא יום חופשה שבועי; אי מתן שכר או תשלום זעום בלבד; תנאי מחיה בלתי הולמים (מגורים בלתי אנושיים, מזון מועט וכו'); אי מתן אמצעי בטיחות והגנה בעבודה עם חומרים מסוכנים; אי מתן טיפול רפואי; הגבלת חירותו של העובד על ידי נעילתו, ו/או פיקוח על תנועותיו; איסור על יצירת קשר על אחרים, למשל דרך איסור גישה לטלפון; העברת העובד מיד ליד מבלי לקבל את הסכמתו; השפלה והתייחסות מבזה. 

די בהתקיימותן והצטברותן של חלק מנסיבות אלו, על מנת להביא להגשת כתבי אישום בתחום העבדות.

 

בישראל הוגשו מספר כתבי אישום בעבירות של עבודת כפיה והחזקה בתנאי עבדות. שניים מהם הוגשו בעניינן של משפחות שחיו בצורה של מעין "כת". אופיים של מקרים אלו שונה והקורבנות בהם היו נשים וילדים ישראלים, להבדיל מאוכלוסיית הזרים.

 

  

קשיים ואתגרים:

  1. יודגש, כי ישנו קושי להעריך את היקפם של מקרי העבדות ועבודת הכפייה בישראל.
  2. לעתים קשה להבחין בין מקרים המצדיקים הגשת כתבי אישום בגין עבירות רגולטוריות לבין תיקים המצדיקים הגשת כתבי אישום בעבירות חמורות כמו סחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפייה.
  3. בנוסף, יש קושי לעתים להבחין בין תיקים המצדיקים הגשת כתבי אישום בעבירות חמורות אלה לבין תיקים שנסיבותיהם מתאימות יותר לעבירות קלות יותר דוגמת עושק.
  4. קושי נוסף נוגע לעובדה שאין זה פשוט לזהות את קורבנות העבירות הללו. כפי שמוסבר בהרחבה בחלק על קורבנות הסחר בבני אדם, מדובר באנשים שאינם נוטים להתלונן, שלעתים אינם רואים בעצמם קורבנות, ושלעתים מספרים סיפור שאינו קוהרנטי ושקשה לתרגם אותו להליכים משפטיים. 
  5. בנוסף, הטיפול במקרים אלה מחייב הבנה של אוכלוסיית הקורבנות, שהיא בעיקרה אוכלוסיית הזרים, שאינם דוברים עברית (או אנגלית) ושהתנהגותם מושפעת מרקע תרבותי שונה.