עבדות ועבודת כפיה

 
העבדות המודרנית שונה מהעבדות ה"קלאסית", והיא אינה מתבטאת בקנייה או בבעלות מוכרת על בני אדם. עיקרה של העבדות המודרנית בהתייחסות אל אנשים כאל כלי עבודה בלבד, תוך הפעלת שליטה ממשית על חייהם או הגבלת חירותם.

 הדין הישראלי מכיר בחומרתה של העבדות המודרנית במסגרת עבירה לפי סעיף 375א לחוק העונשין, "החזקה בתנאי עבדות", שנוספה לספר החוקים במסגרת חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה) התשס"ז-2006. עבירה זו נושאת בצידה עונש של 16 שנות מאסר. בנוסף, חוק העונשין קובע עבירה נוספת  - "עבודת כפיה" לפי סעיף 376, המתבטאת בכפיה שלא כדין על אדם לעבוד, תוך שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה. יודגש, כי "אמצעי לחץ אחר" הוא פחות מאלימות: די בניצול מצוקה כלכלית קשה או איום מרומז.

 

  • התחום המועד לפורענות מבחינת עבירות של עבדות ועבודת כפיה הוא תחום העובדים הזרים, וזאת בשל יחסי הכוחות הלא שווים המאפיינים מגזר זה. העובד הזר מגיע לארץ ששפתה ותרבותה אינן מוכרות לו, כשאין לו ידע בסיסי על החברה, המשפט, ורשויות אכיפת החוק, וכשהוא רחוק ממשפחתו וממוקדי תמיכה. יתירה מזו, רבים מהעובדים הזרים נאלצים לשלם סכומים גבוהים עבור הזכות להגיע לישראל, בעודם במדינות מוצאם (סכומים אלו מכונים "דמי תיווך"). גובה החוב הרובץ עליהם, מביא לכך שמטרתם העיקרית היא לעבוד כדי לשלם את חובותיהם. באקלים כזה, הם נוטים להשלים עם תנאים לא נוחים כדי להמשיך ולעבוד.

 

  • תחומי החקלאות והסיעוד הם חשופים במיוחד לתופעות כאלה, וזאת מאחר שמדובר בתחומים שבהם העובדים מבודדים יחסית – בחקלאות בחוות מרוחקות ובסיעוד בתוך כתלי בית פרטי. כך גם למשל תחום הדיג, הכולל בידוד טבעי בלב ים ותנאי עבודה קשים מעצם טיבו של העיסוק. עם זאת, התופעות יכולות להתקיים גם בענפי עבודה אחרים – בנין, מסעדות ועוד.

 

  • אף שפעמים רבות, קורבנות העבדות הם זרים במדינה בה הם מנוצלים, גם אזרחי המדינה עלולים ליפול קורבן לשליטה חמורה המגיעה כדי עבדות. זאת למשל במסגרת של משפחה, של "כת", בעולם הזנות ואולי בהקשרים נוספים. 

 

יודגש כי יש להבחין בין העבירות הפליליות (סחר בבני אדם, עבדות, עבודת כפיה), לבין חוקים רגולטוריים שמטרתם להסדיר את העסקת העובדים הזרים ולהבטיח להם תנאי מחיה הוגנים.

 

להרחבה נוספת בנושא עבדות ועבודת כפיה קרא/י בחלק זה אודות: