המאבק בישראל בסחר למטרת נטילת איברים

 
האתגרים במאבק בסחר בבני אדם למטרת נטילת איברים בישראל הם רבים. ישנו קושי אמיתי להבחין בין עבירה רגולטורית נגד חוק השתלת אברים לבין סחר בבני אדם למטרת נטילת איברים. בעוד שמקרים קיצוניים הם ברורים למדי, ניתן לחשוב על מקרים אחרים שאינם ברורים. בנוסף לכך, מכיוון שהקורבנות עשויים להיות אזרחי המדינה, ולאו דווקא זרים כמו בתחומי סחר אחרים, צמתי האיתור נוטים להיות שונים ולעיתים אף מורכבים יותר. על כן יש צורך בעיצוב מנגנוני זיהוי שונים.

בישראל יש מערכת מורכבת של חקיקה והסדרים שונים, שתפקידם למנוע סחר באיברים - חקיקה פלילית האוסרת על תיווך לסחר באיברים, ועדות שבוחנות ומאשרות כל השתלה, מערכת תמריצים לתרומת איברים מן המת ועוד. פירוט נרחב של הסדרים אלו אפשר למצוא בסקירה של מאמצי ישראל במאבק בסחר באיברים (אנגלית) שנכתבה במחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט בין-לאומי) במשרד המשפטים. (אנגלית) שנכתבה במחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט בין-לאומי) במשרד המשפטים. 

 

עד כה התעוררו בישראל מקרים בודדים העשויים לבסס עבירה של סחר בבני אדם למטרת נטילת אברים מן הגוף, וניתנה הרשעה אחת בעבירה זו. מדובר בהרשעה תקדימית הזוכה לתשומת לב בין לאומית.

 

  • הרשעה זו ניתנה בשנת 2007 בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הסדר טיעון (תפ"ח (חיפה) 4044/07 מדינת ישראל נ' ג'ון אלן וחסן זחאלקה). בפרשה זו, הנאשמים פרסמו מודעות בשפה הערבית בעיתונים ובהן הם מבקשים תורמי כליות, כשמובטח במודעה פרס כספי למשך כל תקופת ההחלמה. הנאשמים שכנעו אוכלוסייה חלשה ועניה, עם השכלה מצומצמת, להסכים לניתוח לנטילת כליה באוקראינה תמורת הבטחת סכום זעום של 7000$. אחד הנאשמים התחזה לרופא ורימה את הקורבנות לגבי טיב הניתוח והשלכותיו, בהציגו מצג שווא שמדובר בניתוח קל שיאפשר לתורם לחזור לעבודתו תוך זמן קצר ללא קושי פיזי או פסיכולוגי. כאשר הקורבנות רצו לסגת מן העסקה, הופעל עליהם לחץ פסיכולוגי כדי להניאם מכך.  כמו כן, הקורבנות רומו גם לגבי התמורה, שמעולם לא שולמה כמובטח. בחלק מהמקרים לא שולמה כל תמורה ובמקרים אחרים שולם הסכום בחלקו (בין 500$  ל – 3500$). לעומת זאת, הנאשמים קבלו סכומים גבוהים (כעשרות אלפי שקלים). כמו כן, מקבלי הכליות שילמו סכומים שנעו בין 125000$ ל – 135000$.

 

חלק מהמקרים כללו גם שעבוד חובות במובן זה שהקורבנות נדרשו לשלם לנאשמים עבור חובות מדומים בסכומים מופרזים (ולדוגמא עבור נסיעות לצורך בדיקות רפואיות, דיור בבית הנאשם, אוכל, ביגוד). כמו כן, במקרים מסוימים הנאשמים הגבילו את תנועתם של הקורבנות והתירו להם לצאת רק בליווי ולמטרות מסוימות. במקרים אחרים הם אף שכנעו את הקורבנות להתגורר בבית נאשם עד לטיסה לאוקראינה, וזאת ככלי להפעלת שליטה ומתוך מטרה לנתק את הקורבנות ממקורות תמיכה חיצוניים. ברוב המקרים הנאשמים איימו על הקורבנות שאם יספרו או יתלוננו, הם יעצרו על ידי המשטרה. ברוב המקרים, לא ניתן לקורבנות טיפול רפואי כלשהו לאחר חזרתם ארצה. כן, לרוב דרכונם של הקורבנות עוכב בידי הנאשמים. במקרה אחד, נאשם אף הפעיל אלימות נגד קורבן שדרש את כספו.

 

  • שני הנאשמים הורשעו בסחר בבני אדם לשם נטילת אבר מאברי הגוף, חבלה חמורה, עושק וקבלת דבר במרמה. בנוסף, נאשם אחד הורשע בהתחזות לרופא ובשימוש בתואר רפואי. על הנאשם המרכזי בפרשה נגזרו 4 שנות מאסר בפועל.