מניעה

 

מדינת ישראל נקטה מספר צעדים למניעת סחר בבני אדם, עבדות ועבדות כפיה. בין אלו ניתן למנות:

  • בקרה מוגברת על נמלי התעופה והים.
  • מבצעי מידע בארצות המקור של קורבנות הסחר בבני אדם על ידי משרד החוץ כדי להתריע על הסכנות האורבות לנשים שנכנסות באופן בלתי חוקי למדינה.
  • יידוע עובדים זרים, מראש, לגבי זכויותיהם בישראל.
  • קידום הסכמים בילטראליים מול מדינות מוצא של עובדים זרים, במטרה להסדיר את גיוסם של עובדים זרים לישראל, ולמנוע גביית דמי תיווך שלא כדין מעובדים זרים. דמי תיווך אלו הנגבים מעובדים זרים מהווים אקלים נוח לניצולם של העובדים משך שהייתם בארץ, בין היתר במסגרת עבירות של עבדות ועבודת כפייה.
  • הכשרות במשרדי ממשלה ובפרט בגופים הבאים במגע עם זרים, לרבות יחידת האכיפה ברשות ההגירה, מפקחי עבודה במשרד הכלכלה, דייני בתי הדין לביקורת משמורת ועוד. היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם שמה דגש בהכשרות על מתן כלים לזיהוי קורבנות עבירות סחר ועבדות, נוכח מורכבות הזיהוי בעיקר בשל הצורך בערנות, מודעות תרבותית, והכרות עם תופעות רלוונטיות.
  • פעילות המתאמת הבין משרדית בניסיון לאבחן בעיות ולהביא לפתרונן באיבן.

 

יש לציין כי ישנם קשרי-גומלין בין "אכיפה", "הגנה" ו"מניעה", כך שלמשל, פעילות בתחום האכיפה וההגנה תורמת גם למניעת סחר בבני אדם. אכיפה מוגברת היוצרת הרתעה, תורמת למניעת מקרי סחר חדשים. קורבנות החשים מוגנים ומועצמים (למשל, עקב שיקום שעברו במקלט), יהיו פגיעים פחות לסחר חוזר בעתיד (דבר שלמרבה הצער קורה לעתים אצל קורבנות שלא עברו שיקום).