שופטים, היזהרו/ עו"ד אשרת שהם

 
​אין מנוס מהצורך להיות ולו לרגע קט "אלוהים" יודע כל, בעל הכח והסמכות, המכריע וחושף את האמת, המחליט מה נכון ומה ראוי, וגוזר גורלות. כמה כוח טמון ברגע זה.

"אני אמרתי אלהים אתם"

פרק פב מגלם את המתח המובנה במעשה שפיטה ובתפקידו של השופט. השופט - בן אנוש, יושב בתוך עמו, שומע את הבאים בפניו ונדרש לקבל החלטות ולהכריע בדין, לעתים רבות בדיני נפשות.  

הסיטואציה היא אנושית וארצית. השופט שומע עדים הבאים בפניו, בוחן את תוכן דבריהם, את שפת גופם, מנסה לרדת אל עומק חוויותיהם, לרדת אל שורש האמת ולוודא שלא מדובר בשקר. השופט מנתח ראיות, מפעיל את ההיגיון, החכמה, הידע המקצועי וניסיון חייו.

אולם בסופו של יום- ביושבו לכתוב את הכרעת הדין, בבואו להחליט אם העדים דוברי אמת או שקר, מתארים את אשר חוו או את אשר המציאו, אם הנאשם חף משפע או אשם. ביושבו להחליט על העונש הראוי, ולשנות ברגע אחד את חייו של הנאשם העומד מולו ושל מי שטוען שפגע בו, קרבן העבירה - השופט, "בוחן הכליות והלב", דומה בעיני עצמו ובעיני הסובבים ל"אלוהים השופט כל הארץ".

אין מנוס מהצורך להיות ולו לרגע קט "אלוהים" יודע כל, בעל הכח והסמכות, המכריע וחושף את האמת, המחליט מה נכון ומה ראוי, וגוזר גורלות. כמה כוח טמון ברגע זה.

המקרא מתאר את תכונותיו של השופט "אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע" (שמות יח, כא), ולא בכדי נדרשת יראת אלהים ממי שנדמה לאלהים ביושבו על כס המשפט. הנביא מיכה מבקש "כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ה, ח) ולא בכדי נדרש צניעות ממי שעושה משפט.

פרק פב בתהלים נותן לשופט "קארד בלאנש" להיות אלהים, מכיר בכוח ובסמכות הרבה שניתנה לשופט "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם", אבל בצידו אזהרות.

אזהרה לשופט שיזכור שהוא בן אנוש כאחד האדם, שווה למתדיינים בפניו, עליו להיות צנוע ועניו, אל לו לשגות בכוחו, שכן "אכן כאדם תמותון".
אזהרה לשופט שלא לאבד את המצפן האנושי ואת המוסר האנושי, ולדבוק בשנאת בצע ואהבת האמת - "עד מתי תשפטו עוול".
אזהרה לשופט לא לשכוח את תפקידו כמגן החלשים, רגיש וקשוב לקולותיהם ולפגיעתם - "שפטו  דל ויתום עני ורש הצדיקו" .


הטור נכתב על ידי עו"ד אשרת שהם
פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)​