הרשעתו של גואל רצון בעבירות מין

 
|25/09/2016 |

​רצון הורשע ב-2014 בביצוע עבירות מין במספר נשים, חלקן היו קטינות בעת ביצוע העבירות וזוכה מעבירת החזקה בתנאי עבדות. בפסק הדין שניתן ביולי האחרון, בו נדחה ערעורו, כתבו שופטי העליון כי מדובר בפרשה עצובה מאין כמוה, המזעזעת גם מי שראה לא מעט תיקים של עבירות מין קשות במשפחה.

רצון נישא בשנת 1972 לאשתו הראשונה, ממנה נולדו לו חמישה ילדים. בראשית שנות ה-80 החל במערכת יחסים עם אשה נוספת, ואף ממנה נולדו לו חמישה ילדים. החל מתחילת שנות ה-90 קיים במקביל קשרים מיניים ואחרים עם עוד נשים. הנשים גרו יחד בתל אביב במספר בתים, בתנאי צפיפות; מרביתן גרו החל משנת 2002-2001 בקבוצה בבית ברחוב אחימעץ בתל אביב. חלק מן הנשים הנוספות ילדו למערער ילדים - 45 במספר, להם נתנו שמות פרטיים בווריאציות על שמו הפרטי של רצון.

לאורך השנים לא עבד רצון, בעוד הנשים עבדו לדרישתו במשק בית. אחרות הפקידו חלקים ניכרים משכרן בשתי קופות – האחת לצרכיו של רצון והשניה לצרכי הקבוצה. מרבית נשות הקבוצה ניתקו קשר עם משפחתן, קיעקעו על גופן את דמותו או שמו של המערער, ואימצו סגנון לבוש "צנוע", אשר כלל שכבות בגדים רבות וכיסויי ראש.

רצון איים על הנשים לאורך התקופה, כי אם לא יצייתו לחוקים ולהוראות שקבע, יענישן בפגיעה בבריאותן ובבריאות ילדיהן, ונקבעו עונשים על הפרות. רצון אף עקב אחר מעשיהן של הנשים וילדיהן, ולצורך זה התקין מצלמות מעקב בבית; הוא אסר על הנשים לשהות בחדריהן כאשר הדלתות סגורות; דרש מהן לדווח לו על הפרות החוקים וההוראות על ידי מי מחברותיהן; בדק את הטלפונים הניידים שלהן, ופיקח על שיחות הטלפון שלהן על ידי כך שחייב אותן למסור לו את סיסמאות המכשירים.

 

התנהלות הקהילה שהקים רצון נחשפה בטלוויזיה לראשונה בכתבה ששודרה בערוץ 10 בשנת 2009. בינואר 2010 נעצר רצון על ידי המשטרה, ובמקביל פונו הבתים שבהם שכנו נשותיו. חודש לאחר מכן הוגש על ידי פרקליטות מחוז תל אביב כתב האישום נגד רצון בבית המשפט המחוזי, ובו הואשם בעשרות סעיפים של עבירות מין.

 

בספטמבר 2014 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את רצון בשבעה מתוך תשעה אישומים שנכללו בכתב האישום, אשר כללו בין היתר עבירות אינוס ומעשים מגונים בבן משפחה, מעשי סדום בנערה צעירה מ-16 שנים, ובעילה אסורה בהסכמה של קטינה תוך ניצול יחסי תלות. בית המשפט זיכה את המערער מאישום ההחזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א לחוק העונשין, וכן מאישום באינוס ובמעשה מגונה בקטינה. באוקטובר 2014 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על רצון 30 שנות מאסר בפועל. הערעור שהגיש רצון נסב על ארבעה מתוך האישומים בהם הורשע ועל גזר הדין. עיקר הערעור הופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט המחוזי.
 

דחיית הערעור 

ביולי האחרון, דחה בית המשפט העליון, פה אחד, את ערעורו של גואל רצון והותיר על כנה את הרשעתו בסדרת עבירות מין במספר קרבנות (באחד האישומים "הומרו" סעיפי עבירה בסעיפים אחרים). בפסק דינו, חזר בית המשפט העליון על ההלכה הידועה בדבר נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים כאשר מדובר בעבירות מין במשפחה. בדחותו את הערעור על העונש, ציין בית המשפט שהעונש שנגזר על גואל רצון – 30 שנות מאסר – רחוק ממיצוי הדין.

 

בית המשפט כתב, כי קשה למצוא מילים לבטא את שאט הנפש שמתעורר למקרא המסכת העובדתית. נקבע, כי עבירות מין חמורות ונתעבות שקולות לרצח נפשם של קרבנות העבירה. השפל הפלילי מועצם, כתבו השופטים, בגין הקרבה המשפחתית לחלק מקרבנות העבירה ויש להניח כי יחלפו שנים רבות בטרם יחלימו הצלקות הנפשיות שהותירו מעשיו של רצון במתלוננות, אם בכלל.

בית המשפט התייחס לגילו של רצון (כבן 65) ולמצבו הבריאותי וקבע, כי "ככלל, בעת גזירת העונש לעבירות מין שבוצעו בקטינים על ידי בני משפחתם, יש להעדיף את שיקול הגמול וההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של העבריין, ולבטא את סלידתה של החברה ממעשים מזעזעים אלה".

 

כתב האישום שהוגש בעניינו של רצון היה כתב אישום תקדימי, וככל הנראה מהראשונים מסוגו בעולם. על אף הזיכוי בבית המשפט המחוזי מעבירה של החזקה בתנאי עבדות, התיק הציב את העבירה ואת המאבק בסחר בבני אדם על סדר היום הציבורי. בזכות חקירת המשטרה, הגשת כתב האישום ושיתוף הפעולה עם רשויות הרווחה פורקה הקבוצה בה שלט גואל רצון, ולעשרות נשים וילדים ניתנה הזדמנות נוספת לחיים חדשים.

 

ניצול יחסי תלות

באחד האישומים הורשע גואל רצון בבעילת קטינה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, עבירה שדינה עד חמש שנות מאסר. החלופה שבה הורשע גואל רצון היתה "תוך ניצול יחסי תלות" שפיתחה בו המתלוננת באותו אישום. בית המשפט דן בשאלה האם במקרה של גואל רצון אכן מדובר היה בסיטואציה של "ניצול יחסי תלות". אין פסיקה רבה הדנה בחלופה זו של הסעיף, ולא הוגדר עוד במפורש בפסיקה מהם יחסי התלות אשר ניצולם לצורך קיום יחסי מין יגבש עבירה פלילית. בעבר נקבע כי יחסי תלמיד-מדריך מהווים יחסי תלות. הפסיקה גם הכירה בתלות שנובעת מכך שקרבן העבירה נסמכה כלכלית על מבצע העבירה, ובכך שיחסי תלות עשויים להתגבש גם בין קרובי משפחה וידידי משפחה.

 

בבואו לקבוע האם התקיימו יחסי תלות, אומר בית המשפט כי יש להבחין בין תלות רגשית, הנוצרת מטבע הדברים ביחסי קרבה, הערצה ואהבה, לבין תלות שניתן להגדיר את המנצל אותה כמבצע עבירה פלילית. בית המשפט קבע, כי, ככלל, קשר תלותי שיש בו פליליות מאופיין בכך ששותפים לו שניים שאינם שווים במעמדם, ובמסגרתו נהנה צד אחד מיתרונות יחסיים משמעותיים על פני הצד האחר. כגון, יתרונות שבגיל, השכלה, מעמד, תעסוקה, יחסי משפחה, מצב נפשי ועוד.

 

בית המשפט ציין כי העבירה קשה להגדרה, אבל הפנה לדברי השופט פוטר סטיוארט מבית המשפט העליון של ארה"ב שאמר בפסק דין כי אינו יודע להגדיר "תועבה" – But I know it when I see it. בית המשפט גם הפנה לתיקון החקיקה החדש שעניינו קיום יחסי מין בין כהן דת לבין אדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה. התיקון נכנס לתוקפו לאחר שנעברו העבירות ולכן אינו חל עליהן. עם זאת, נקבע, כי התיקון מבהיר שהמחוקק מודע לבעייתיות בקיום יחסים אינטימיים בסיטואציה בה צד אחד לקשר מייחס לצד השני סגולות רוחניות, בא להיוועץ בו ומפתח בו תלות המנוצלת לרעה. כמובן שאם מדובר בקטינים שנקלעו לסטואציה כזו, כמו בעניינו של רצון, הפליליות זועקת שבעתיים. עוד נקבע, כי די במודעותו של הצד החזק במערכת היחסים לקיומה של תלות, כדי לעמוד בנטל הראיה להוכחת מודעות לניצולה של תלות זו לשם קיומם של יחסי מין.

בבואו ליישם את קביעותיו על נסיבות המקרה תיאר בית המשפט את הנסיבות בהן הכירה המתלוננת את גואל רצון, בעת שהיתה נערה כבת 13 וחצי, שסבלה ממצוקות גיל ההתבגרות וללא חברות. היא החלה לכתוב לגואל רצון מכתבים ומאוד רצתה לפגוש אותו ולדעת מי מסתתר מאחורי דמותו המסתורית.

 

המתלוננת החלה לשוחח עם גואל רצון בטלפון: "לאט לאט ניתנה לי הזכות לדבר איתו טלפונית. מכיוון שהוא נורא חשש, והוא אמר לי את זה בפה מלא, שהוא מפחד שההורים שלי יגלו שאני בקשר איתו, הוא ציווה עלי לצאת לטלפון ציבורי ולהתקשר כדי לדבר איתו. בהתחלה זה היה רק פעמיים בשבוע, הייתי מבקשת כסף מההורים שלי כדי לקנות חולצה והייתה קונה טלכארט, מדברת איתו שעה או שעתיים, הוא היה מספר לי כמה אהבה יש בו לתת, כמה הוא מסוגל לתת. הייתי אז בת 13 וחצי-14".
 

שיחות אלה הפכו יומיומיות. בהמשך, בעקבות הפצרותיה, נפגשו המתלוננת וגואל רצון. המתלוננת העידה כי לאחר המפגש היא הרגישה "בריחוף טוטאלי. כל ההרגשה המסתורית הזאת של לפגוש בנאדם כל כך מבוגר וכל כך מיסטי, כביכול, שיודע רזי תורה ומדבר רק קבלה, ועל אלוהות, נמשכתי לזה ברמות שהרגשתי שזה המקום הנכון בשבילי להיות באותו רגע...פשוט נשביתי בסיפורים שהוא מסוגל לתת גן עדן. אני הייתי, מבחינתי, כל כך בגיהנום אישי משל עצמי, שלהי גיל ההתבגרות, והאמנתי שגואל מסוגל לתת לי בדיוק את מה שאני צריכה. האמנתי שהוא יגאל אותי מיסוריי".

לאחר המפגש הראשון בין המתלוננת לגואל רצון החלה תקופה, אותה כינתה המתלוננת, תקופה של "חיזור". בתקופה זו, הרעיף עליה גואל רצון תשומת לב, הקשיב לכל סיפוריה, ליטף אותה, חיבק אותה ונהג לומר לה שעשה עמה את החסד הגדול בעולם. בזמן שגואל רצון פעל כדי לקרב אליו את המתלוננת, הוא פעל כדי להרחיק אותה מהוריה. בסופו של דבר, בהנחייתו ובעידודו, גרם גואל רצון לריב אלים בין המתלוננת לאביה וזו עזבה את ביתה. בשלב זה, ועוד בטרם מלאו לה 17 שנה, מצאה עצמה המתלוננת עוד אחת מבין נשותיו של גואל רצון, כשהיא מנותקת ממשפחתה לחלוטין.

"המושגים של גואל, לצערי, הפכו להיות המושגים שלי. אני באתי אליו לוח ריק. לא ידעתי כלום, חוץ מסבל רגעי שהיה לי באותו רגע, לא ידעתי כלום. לא ידעתי מה טוב, מה רע, כל מה שהוא החדיר לי למחשבה, שהתפקיד שלי בעולם הזה ובגלגול הזה, זה לתקן את עצמי. להפוך את עצמי לאשה שתנשק לבעלה את הרגליים, ותענג אותו, ותתן לו, ותעניק לו ותבטל את כל האגו שלה למענו, לכרכר סביבו, לכבס לו ולבשל לו, לעסות את הגוף שלו".

בית המשפט קבע, כי במערכת יחסים לא בריאה זו התקיימה תלות מובהקת של המתלוננת ברצון. אין מדובר בתלות שנוצרה מטבעה כחלק ממערכת יחסים בין אוהבים. מדובר במערכת יחסים בין בגיר לקטינה, שביניהם פער גילאים של כשלושים שנים. מעדותה של המתלוננת גם עלה, כי באותה תקופה היתה במצב נפשי ירוד והשתוקקה לתשומת לב וליחס.
נקבע, כי המתלוננת נפלה קרבן לשיטת הניצול של רצון, אותה פיתח ויישם כלפי נשים שונות שהיו במצוקה. עם השנים, רק הלכה וגברה תלותה של המתלוננת ברצון. לפיכך, נקבע, כי היו יחסי תלות בין המתלוננת לרצון, אשר היה מודע היטב לתלותה של המתלוננת בו וניצל זאת לסיפוק צרכיו המיניים. לפיכך, הורשע גם בעבירה זו.

 

התיק נוהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי עו"ד דליה אברמוף ועו"ד רנית בר-און מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי). בבית המשפט העליון ייצגה את המדינה עו"ד תמר פרוש מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.