הראיות בתיק זדורוב: הרשימה המלאה של השופט עמית

 
|20/12/2018 |

"לפני סיום, אבחן את המארג הראייתי העומד כנגד המערער, מארג שבהצטברותו מביא אותי למסקנה לפיה לא נתעורר ספק סביר באשמתו של המערער ברציחתה של הנערה תאיר ראדה. את המארג הראייתי ניתן לדמות לפירמידה שבסיסה הוא המשולש של התוודות-הודאה-שחזור, בסיס שמעליו נערמות הראיות האחרות:​

ואלו הן 22 הנקודות של השופט עמית:

  • "ההתוודות של המערער בפני המדובב ארתור – על משקלה הסגולי הגבוה, לרבות ידיעת הפרטים; היותה קוהרנטית ועקבית; נסיבות מתן ההודאה (אווירת הסוד והדיבור בלחש ובקול רם); העלאת חששות בפני המדובב כי ימצאו אצלו משהו מפליל בציפורניו לעומת בטחונו של המערער שלא ימצאו את המכנסים ואת להב הסכין; התבטאויות אותנטיות כגון "את כל הראיות ניקיתי...הייתי בטוח שלא ימצאו אותה באותו יום במאה אחוז...אם הייתי יודע מי היא, לא הייתי עושה את זה" (ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), עמ' 28); ירידה לפרטים כגון העובדה שהכניס את האוזניות לחולצה כדי שלא יתלכלכו. 
  • הודאת המערער בפני החוקרים – לרבות אמירות אותנטיות כמו "סשה, סליחה, תבין אותי, אני פשוט רציתי להציל את עורי, אני באמת רצחתי אותה" (ת/192); 
  • השחזור – לרבות תנועות אותנטיות כמו הקפיצה מעל הדלת וניגוב הטביעות.  
  • אי מתן הסבר הגיוני וסביר על ידי המערער לעצם ההתוודות בפני ארתור ולדברים והפרטים הרבים שסיפר לארתור. 
  • השלכת המכנסיים יום לאחר הרצח – לרבות סמיכות הזמנים; התירוץ להשלכת המכנסיים; השקרים הרבים מספור הקשורים להשלכת המכנסיים הן בחקירה והן בבית המשפט; האמירה למדובב כי השליך המכנסיים למקום שבו שופכים בטון. 
  • השלכת להב הסכין בסמוך לאחר הרצח – לרבות סמיכות הזמנים; והאמירה למדובב כי השליך את הלהב עם המכנסיים. 
  • המערער מכבס את חולצתו בעצמו בעוד שברגיל עושה זאת חמיו.
  • סוליות נעליו של המערער נקיות לחלוטין באופן שיכול להתיישב עם שימוש בחומרי ניקוי.  
  • החדרת קיסם למנעול המקלט – המערער הוא האחרון שעזב את המקלט, דקות ספורות ממש לפני הגעת המחפשים והוא היחיד שהיתה לו סיבה להקשות על פתיחת המנעול. 
  • סמיכות זמן ומקום לזירת הרצח – העוצמה הנסיבתית מתחזקת בהינתן העובדה שלא נמצאה ראיה כלשהי הקושרת מי מהמורים או התלמידים בבית הספר למעשה הרצח; בהינתן שהרוצח היה מישהו שהכיר את בית הספר ולא עורר חשד; בהינתן שבשער בית הספר עמד שומר ולא ידוע על אדם זר שחדר לבית הספר, בהינתן שהמנוחה החליטה ספונטנית שלא להיכנס לשיעור; ובהינתן שקריו של המערער לגבי מקום הימצאו בשעת ביצוע הרצח. 
  • זמינות כלי הרצח – המערער הסתובב כל הזמן עם סכין במסגרת עבודתו. 
  • סכינים – לרבות אוסף הסכינים של המערער; התעניינותו של המערער בסכינים (דיסק עם קובץ שלם בנושא); התעניינותו של המערער בשיטות לשימוש בסכין; בקיאותו הלכאורית אודות עורקי הצוואר; ובהינתן שהרוצח היה בטוח שיעלה בידו לבצע את זממו מבלי שיהא סיפק בידי המנוחה לזעוק.  
  • התעניינותו של המערער בסרטי סנאף. 
  • שקרים בחקירה – אינסוף שקרים של המערער בחקירותיו במשטרה. 
  • שקרים בבית המשפט – אינסוף שקרים של המערער בעדותו בבית המשפט. 
  • טיפות הדם בשירותי הבנים – לרבות החשש שהביע המערער בפני ארתור בנושא זה; שקריו הרבים בנושא כבר בתחילת החקירות; אי יכולתו ליתן הסבר מה לטיפות דם בשירותים ולחשש כי יימצא דם על סכינו.  
  • השיחה עם ג'נאח – לרבות השקרים לג'נאח כי אשתו ישנה וכי אינו יכול לבוא לעבוד מחר; הפרטים על ילדה שנפלה באסלה שמסר המערער לאשתו לאחר ששוחח עם ג'נאח, על אף שהלה לא הזכיר זאת בעת השיחה; השקרים הרבים בהם נסתבך המערער בנושא זה.
  • הפרטים המוכמנים – שורה ארוכה של פרטים מוכמנים או אותנטיים בדרגות שונות של עוצמה, ובין היתר:

  1. העדר אפשרות לנעול את תא השירותים השני מבחוץ;
  2. ידיעת המנח של המנוחה בעת ביצוע הרצח, קרי, כי עמדה עם הצד לרוצח;
  3. ידיעת המערער כי הרצח התבצע בשירותים בקומה השניה, בתא השירותים השני;
  4. ידיעת המערער כי למנוחה נגרמו פצעי הגנה בידיים וחתך לא עמוק בבית החזה;
  5. אופן היציאה מתא השירותים; 
  6. ידיעת המערער כי גרונה של המנוחה שוסף וכי לא נדקרה, למרות כל השמועות אודות דקירתה מספר פעמים; 
  7. השיער המגולגל בצמה ללא גומיה של המנוחה; 
  8. שקריו של המערער לגבי אופן ידיעתו את הפרטים המוכמנים. 

  • התנהגות מוזרה בחדר המורים זמן קצר לאחר הרצח – כדי כך שהמערער משך את עינה של הפסיכולוגית שלא הכירה אותו. 
  • טביעות נעליים – התאמה בסוג הנעליים וסיווג הראיה לכל הפחות במשקל בינוני; עצם ההדגמה של עליה על האסלה עוד לפני שהיה ידוע לחוקרים כי הרוצח דרך על המנוחה בהיחלצו מהתא. 
  • הרצח בוצע סמוך לסיום עבודתו של המערער בבית הספר. 
  • ​הותרת התיק במקלט בסוף יום העבודה אף שלמעשה סיים את עבודתו.

על כל אלה עומדת הרשעתו של המערער, ומכאן מסקנתי כי היא נטועה איתן בשטח ההרשעה. לכן, ולו תישמע דעתי, יש להותיר ההרשעה על כנה.​"

הציטוט לקוח מעמ' 285-287 בפסק הדין.