גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

זהות המעסיק הרשום בתלוש השכר ורישומו ברשויות המס – חזקה הניתנת לסתירה

|24/11/2013|

הנתבעת הייתה רשומה במס הכנסה ובמוסד לביטוח הלאומי כמעסיקה ושמה הופיע כמעבידה על גבי תלושי השכר של התובעים. לאחר שסגרה את התיקים במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי, הוגשה נגדה תביעה על ידי עובדים שטענו כי פוטרו וכי הם זכאים לקבל ממנה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות נוספות. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי החזקה העולה מתלושי השכר ומהרישומים ברשויות המס בדבר זהות המעביד היא חזקה הניתנת לסתירה (כאשר הנטל בעניין זה מוטל על  המעביד  הנטען),  קיבל  את גרסתה  של הנתבעת, וקבע כי חרף העובדה שהנתבעת הייתה רשומה על גבי תלושי השכר והציגה עצמה בפני הרשויות כמעסיקה, היא עמדה בנטל והוכיחה כי לא היא הייתה המעסיקה בפועל, אלא היה זה בן זוגה ואילו היא הציגה עצמה כמעסיקה למראית עין בלבד, במטרה לסייע לבן זוגה לשעבר שנקלע לחובות.

שופטת: דיתה פרוזי'ינין, דן יחיד
לתובעים: עו"ד אברהם שלבי ועוה"ד איתן להמן
לנתבעת: עו"ד זיוה ארנסטי
 
התובעים הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה נגד מי שהייתה מעסיקתם הרשומה על גבי תלושי השכר וכלפי הרשויות. לטענתם עבדו אצל הנתבעת משך למעלה משלוש שנים, ומשכך הם זכאים לקבלת פיצויי פיטורים וזכויות שונות עקב פיטוריהם.
 
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי למעשה מעולם לא העסיקה את התובעים וכי פתחה את תיקי העוסק מורשה והביטוח הלאומי על שמה, לבקשת בן זוגה אשר העסיק את התובעים בפועל. בן הזוג היה שקוע בחובות וללא חשבון בנק משלו, ולכן ביקש ממנה כטובה אישית לפתוח תיק עוסק מורשה למספר חודשים בלבד, עד אשר יסדיר את חובותיו. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד בן זוגה.
 
בן הזוג קיבל את הודעת צד ג' והגיש מצדו תביעה נגד זוגתו לשעבר בטענה כי אף הוא הועסק על ידה ופוטר. משכך טען בן הזוג, גם הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים, וזכויות נוספות עקב סיום ההעסקה.
 
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בן הזוג ביקש ממנה לסייע לו להקים עסק, באשר לטענתו הסתבך כלכלית בעקבות ערבות שחתם לבן משפחה ולכן הוא מנוע מלפתוח חשבון בנק או להקים עסק. ברצותה לסייע לו נאותה לפתוח תיק עוסק מורשה במס הכנסה ובביטוח הלאומי לזמן מוגבל של מספר חודשים עד אשר יסדיר את חובותיו.
 
משחלפו כשלוש שנים בלא שקיים בן הזוג את הבטחתו, סגרה הנתבעת את תיק העוסק מורשה ותיק הביטוח הלאומי, פעולה שגררה את הגשת התביעה.
 
השאלה העיקרית שבית הדין האזורי נדרש לה הייתה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת לשלושת התובעים (לרבות בן הזוג לשעבר).
 
התובעים טענו לקיומם של יחסים כאלו בהסתמך על תלושי השכר שקיבלו, שם צוין שמה של הנתבעת כמעסיקה. בנוסף טענו כי הנתבעת ניהלה את העסק והייתה רשומה כבעלת העסק.
 
בהסתמך על פסיקות קודמות קבע בית הדין כי אמנם חזקה היא שתלוש השכר משקף את המציאות וכי יש לתת משקל גם לאופן בו הציגו הצדדים את עצמם בפני הרשויות, אך יחד עם זאת, קבע בית הדין - חזקה זאת ניתנת לסתירה – כאשר על המעביד הנטל להוכיח כי אין הדבר כך. במקרה הקונקרטי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, שכן חומר הראיות שהוצג בפניו מצביע על כך שהנתבעת לא הייתה המעבידה של התובעים בפועל והיא הוצגה ככזו בתלושי השכר ובפני הרשויות למראית עין בלבד.
 
משכך דחה בית הדין את שתי התביעות וחייב את התובעים בהוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪ (מתוכם חויב בן הזוג בתשלום 10,000 ₪).
 
תע"א 3020/07; תע"א 2660/08 חג'ר ואח' נ' רווה אילנה ; ישראל בן אבו נ' אילנה רווה (פורסם בדינים ועוד, 30.8.2012).
 
תגיות: דיני עבודה, מעביד, תלוש שכר, ראיות, חזקה, חזקה הניתנת לסתירה