גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

הפליה על רקע מוצא, "זכות היציאה" ושאלת הסכמת העובד

|24/11/2013|

בפסק דין ארוך ומקיף שדן ביסודותיו של איסור ההפליה נקבע כי התובעת פוטרה תוך הפרה של חוק שוויון הזדמנויות לעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") הואיל והמעסיק - בית ספר- הפלה את התובעת הפליה פסולה בגין מוצאה (מחבר העמים). שורש ההפליה היה נעוץ בכך שבית הספר פסל כל אפשרות להתייחס לכישוריה הרלוונטיים של התובעת כמורה והשתמש במוצאה על מנת לגייס תלמידים מחבר העמים ועל ידי כך להביא להגדלת התקציב שיעמוד לרשותו. מכלול התנהגותו של הנתבע משך השנים בהן הועסקה התובעת, שידר לתובעת כי, גם לאחר שנות הוראה ארוכות בזכות כישוריה כמורה, אין היא נמדדת על פי כישוריה כמורה, אלא על פי השתייכותה לקבוצת יוצאי חבר העמים. הסכמתה, ואף שיתוף פעולתה של התובעת ל"מיתוג" זה אינה מכשירה התנהגות זו, אשר פגעה ב"זכות היציאה" שלה מן המיתוג. יש ליתן משקל רב, קבע בית הדין, לעובדה כי מדובר במוסד חינוכי ממנו מצופה להטמיע את עקרונות השוויון, הפתיחות והסובלנות, גם על ידי מתן דוגמא אישית.

שופטת: נטע רות   נציג ציבור:  גיורא בשור
לתובעת :עו"ד מורוז 
לנתבעת: עו"ד צבי פשדצקי
 
רקע עובדתי ודיוני
התובעת, בהשכלתה מוסיקאית ואשת חינוך, הועסקה כמורה בבית ספר להכשרה מקצועית ותורנית במושב נחלים (להלן: "בית הספר"), כמורה לתנ"ך, יהדות והיסטוריה. לכתחילה התקבלה התובעת לבית הספר לצורך הקמת מגמה של קירור ומיזוג בה מעוניינים יוצאי חבר העמים, ולאחר שהביאה עמה "נדוניה" בדמות קבוצה של תלמידים יוצאי חבר העמים אותם הכירה ו"גייסה" לשורות בית הספר ממקום עבודתה הקודם. אף שמעת קבלתה לבית הספר לא הייתה בעלת השכלה מתאימה על פי דרישות משרד החינוך כתנאי להוראת המקצועות ההומניים, הדבר לא מנע מבית הספר להעסיקה כמורה במקצועות אלו, לכלל התלמידים. לאחר כשמונה וחצי שנים קבלה התובעת, בת 56 אותה עת, מכתב פיטורין ובו הודע לה כי עבודתה מופסקת כתוצאה מירידה במספר התלמידים מחבר העמים בבית הספר וסגירת המגמה של קירור ומיזוג. הפיטורים נעשו ללא שימוע כדין.
התובעת הגישה תביעה בה עתרה למתן צו מניעה קבוע שיאכוף את יחסי העבודה וכן למתן סעדים כספיים ממוניים ובלתי ממוניים. צו עשה זמני שניתן במעמד צד אחד בוטל על ידי בית הדין בשל עקרון טובת התלמידים, לאחר שהובאה בפניו עמדת משרד החינוך לפיה לתובעת אין ההשכלה הנדרשת להוראת מקצועות אלו.
הנתבעת טענה להגנתה כי אין קשר בין מוצאה של התובעת לפיטוריה, כי השימוע לא נערך עקב תקלה וכי על בית הדין ליתן דעתו לכך שעל פי עמדת משרד החינוך אין התובעת כשירה ללמד ולכן אכיפת יחסי עבודה אינה מהווה את דרך המלך במקרה זה.
הכרעת בית הדין
הפליה – גם הפליה סובייקטיבית[1]
בית הדין סקר את התכליות השונות העומדות בבסיס איסור האפליה הקבוע בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וקבע כי על מנת להגשים את תכליתו של איסור ההפליה יש להתייחס להפליה הן מ"היבט האובייקטיבי" והן מההיבט הסובייקטיבי" – ייחוסה של התנהגות כלשהי להשתייכות לקבוצה מוגנת. הווה אומר יש להתייחס לא רק להיבטים התוצאתיים המידיים של התנהגות המעסיק ולגילויה הברורים לעין, אלא גם לאופן בו נתפסת התנהגותו בתודעתו של קורבן האפליה, גם אם אינה בגדר הפליה אובייקטיבית. בכלל אלו גם תחושות ההשפלה, עלבון ופגיעה שהמעסיק עשוי לגרום לעובד בהתנהגותו או במחדליו אף אם אלו לא עלו כדי הפלייה אובייקטיבית. התנהגות עלולה להיחשב כמפלה גם אימת שהמעסיק "עצם עיניו" להתנהגות "מחשידה" של עובד אותה ניתן לקשור להפנמתן של דעות קדומות ותחושת נחיתות בשל השתייכותו לקבוצה מוגנת, כגון דרישות שכר נמוכות.
מיתוג ו"זכות היציאה"
בית הדין עמד על מושגי ה"מיתוג" של העובד כמשויך לקבוצה ו"זכות היציאה" של עובד מתחומי המיתוג על המרחב הכללי, כמושגי יסוד המאפיינים הפליה. בית הדין הבהיר כי פגיעה ב"זכות היציאה" כמוה כפגיעה בזכות החוקתית לחרות, וכי במקרה של הפליה על רקע מוצא יש לבחון את השפעתה של התנהגות המעביד על יכולתו של העובד לממש את " זכות היציאה". זכות זו, ציין בית הדין, מקבלת משנה תוקף בחברה הישראלית המורכבת מקבוצות אוכלוסייה מרקעים אתניים שונים. לא זו אף זו, בין המוסדות המרכזיים המהותיים האמורים ליטול תפקיד משמעותי בהגשמת ערכים אלה ניתן למנות את מערכת החינוך האמורה לחנך לערכים של סובלנות ופתיחות, בין היתר על ידי מתן דוגמא אישית חינוכית.
הפלייה בהסכמה
בית הדין המשיך וקבע כי הסכמתו של עובד או מועמד לעבודה למיתוגו וליחס שונה כלפיו מטעמים בלתי רלוונטיים הנעוצים בהשתייכותו הקבוצתית, אינה שוללת את האפשרות להכיר בנסיבות מסוימות בהתנהגות זו כהתנהגות מפלה. על מנת להכריע בשאלה האם הסכמה כזו מונעת הכרה בהפליה, אם לאו, יש לשקול את ההשלכות הרחבות של הסכמה כזו על "זכות היציאה" מקבוצת ההשתייכות.
במקרה דנן קבע בית הדין כי המניע העיקרי להתקשרות עם התובעת היה קשור במוצאה מבלי שהיו לה את הכישורים ללמד את המקצועות אותם למדה בבית הספר. הנתבע התעלם ממגבלותיה של התובעת וקיבל אותה לעבודה לאור "מיתוגה המוצאי" כיוצאת חבר העמים על מנת לגייס תלמידים לבית הספר. בית הדין מצא כי במקרה זה הסכמתה של התובעת למיתוג לא יכולה להיזקף לחובתה משמדובר בהסכמה שניתנה עקב מודעותה לנחיתותה התעסוקתית בשל מוצאה. יתר על כן, הסכמה זו ניתנה על ידי התובעת בראשית הדרך כקרש קפיצה שיאפשר לה את "זכות היציאה" אל אופק תעסוקתי בו לא יהיה למוצאה משקל.  התנהגות המעביד אשר המשיך לתייג את התובעת לכל אורך הדרך על רקע מוצאה, היא שלא איפשרה לה לממש את "זכות היציאה" גם שנים לאחר שנתנה את הסכמתה לתיוג בתחילת התהליך. משכך – אין הסכמתה יכולה לאיין את ההפליה.
התובעת, אשר שובצה במהלך השנים להוראת מקצועות שונים לתלמידים שאינם יוצאי חבר המדינות, סברה כי היא אכן חרגה ממיתוגה הראשוני ומימשה את זכות היציאה שלה. התנהגות בית הספר, אשר המשיך ותייג לכל אורך את הדרך את התובעת והצדקת העסקתה אצלו על רקע מוצאה בלבד, ומשהצדקה זו חדלה – פיטר אותה - מהווה הפליה פסולה. בית הדין הסיק תיוג זה מכך שבית הספר לא התייחס בשום שלב לכישורי ההוראה של התובעת, לא העמיד אותה על הצורך להשלים את השכלתה בכדי להמשיך בעבודתה ללא קשר למוצאה ולא סייע לה בכך. התנהגות זו היא שמנעה בסופו של יום, משהובהרה עמדת משרד החינוך בדבר העדר כישורי ההוראה של התובעת, את מימוש "זכות היציאה" על ידי התובעת, ולפיכך נחשפת כהפליה חרף הסכמתה של התובעת לתיוגה.
בסיכומם של דברים, בית הדין פסק כי חרף הפגמים שנפלו בהתנהלות בית הספר אין מקום להשיב את העובדת לעבודתה כאשר אינה עונה על התנאים שקבע משרד החינוך וזאת בשל טובתם של התלמידים, אך פסק לזכות התובעת פיצוי משמעותי בסך 150,000 ₪ מהם 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני – הפיצוי המקסימאלי לפי חוק השוויון, ו- 100,000 ₪ עבור נזק ממוני של הפסד שכר. בבואו לשקול את גובה הפיצוי התחשב בית הדין בית היתר בתרומה המתמשכת של הנתבע לתוצאה העגומה שבה מצאה עצמה התובעת בגיל מתקדם יחסית חסרת פרנסה הולמת ובמצב בו אין היא יכולה להמשיך ולעבוד בתחומי ההוראה בהם עסקה, ואף יצאה ממעגל ההוראה בתחום הכשרתה.
תע"א 7757-09 פישר נגד מרכז להכשרה תיכונית ותורנית, (פורסם בפסק דין, 27.01.2013).
תגיות: הפליה, הפליה אובייקטיבית, הפליה סובייקטיבית, הפליה על רקע מוצא, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים שלא כדין, זכות היציאה, הסכמה להפליה, מיתוג.
[1] הערת המערכת: ראו גם סקירתה של עו"ד קרן בר יהודה "הלכת אבבה: גם תחושת אפליה עשויה להיחשב כאפליה"  במדור זה.