גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

פיצויים בסך 370,000 ₪ לעובדת חירשת שהוצאה לגמלאות בעל כורחה

|24/11/2013|

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב חייב את המעסיקה – מועצה מקומית קרני שומרון, לשלם לתובעת, חרשת מלידה, פיצוי בסך 370,000 ₪, לאחר שכפתה עליה בעל כורחה לצאת לגמלאות בגיל 63 לאחר למעלה מ-25 שנות עבודה במועצה. נקבע כי אמנם לקראת סיום העסקתה חלה נסיגה בתפקוד העובדת, אולם המעסיקה לא עשתה את הנדרש על מנת לסייע לה, ואף חמור מכך – הרעה את תנאיה באופן שהקשה על תפקודה ולאור מוגבלותה מנע ממנה תקשורת עם הסביבה. בהתנהלותה פעלה המועצה בניגוד לחובתה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק השוויון"). בין היתר, המועצה לא ביצעה את ההתאמות הנדרשות להמשך העסקתה של התובעת, וכן לא שקלה את העברתה לתפקיד חלופי.

שופטת: מיכל לויט; נ.צ (עובדים): מר רפי גמליאל; נ.צ. (מעבידים): מר אורי מתיתיהו
לתובע: עו"ד עופר דקל ועו"ד אייל ביטון
לנתבעת: עו"ד נירה דרור לזר ועו"ד אבי ממן
 
התובעת, חרשת מלידה, הגישה עתירה ליתן צו המבטל את פיטוריה או הוצאתה לגמלאות מעבודתה כמנהלת חשבונות בכירה במועצה המקומית קרני שומרון, ולחילופין לתשלום פיצוי בגין אובדן שכרה וזכויותיה כעובדת ממועד הפיטורין ועד הגיעה לגיל פרישה חובה. התובעת עבדה במועצה משך 25 שנה לשביעות רצון מעסיקיה, עד אשר עקב סכסוך עם שותפתה לחדר, הוחלט על הקמת מחיצה בין השתיים. לאחר שנתיים הועברה התובעת למשרד נפרד, וכעבור מספר חודשים הוגלתה אל מחוץ למתחם הגזברות באופן שניתק אותה לחלוטין מן המערכת כשאינה יכולה להסתייע אפילו בטלפונים. לטענתה היא נותקה ובודדה חברתית והממונים עליה החלו להתנכל לה ולהצר את צעדיה עד אשר הוחלט להוציאה לגמלאות בעל כורחה. המועצה טענה מנגד כי התובעת הוצאה לגמלאות בשל קשיי ההתאקלמות שלה למערכת הנהלת החשבונות החדשה והתדרדרות בתפקודה הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית.
בית הדין קבע כי דין התביעה נגד המועצה להתקבל בשל פגמים מהותיים שנפלו בהחלטתה להוציא את התובעת לגמלאות. על אף שדובר בהוצאה לגמלאות ולא בפיטורים במלוא מובן המילה, מאחר שמדובר באקט חד צדדי של סיום העסקה, יש לבחון את הליך סיום העסקתה של התובעת ככל החלטה שעניינה סיום העסקת עובד.
בית הדין סקר את החקיקה והפסיקה בעניין שוויון בתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות וציין כי הגישה הרווחת כיום, גם בספרות ובפסיקה, היא כי העדפה מתקנת הינה חלק מן השוויון לפיו על המעסיק לנהוג, ובמקרה של חובת העדפה מתקנת, אי יישומה מהווה אפליה. המחוקק מצא לנכון להתערב בתחום זה לאור המציאות העגומה בישראל בה מופלים אנשים עם מוגבלות, וחלקם הגדול כלל אינו נקלט במעגל העבודה.
על פי הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית הדין כי ברי שהמועצה לא רק שלא ניסתה לסייע בידי התובעת נוכח מוגבלותה, אלא בשל פעולותיה ומחדליה המתוארים לעיל הביאה להחמרה במצבה. על המועצה היה לפעול בהתאם לחוק ולבצע את ההתאמות הנדרשות, ובין היתר לשקול לשנות את הגדרות התפקיד של התובעת, ליתן לה הכשרה והדרכה, לשנות את נהלי העבודה, ולעשות כל שניתן על מנת למצוא לה תפקיד חלופי. בית הדין ציין כי כך קל וחומר כשמדובר בגוף ציבורי המחויב ביתר שאת ליישם את עקרון השוויון. בית הדין קבע כי לפי העדויות המועצה כלל לא התחשבה במוגבלותה של התובעת עת החליטה על סיום העסקתה, ואף התעלמה מהתנגדות ועד העובדים להוצאתה לגמלאות ומפניות של גורמים שונים בעניינה.
בהחלטת המועצה נפלו פגמים רבים נוספים: היה עליה לשקול את משך עבודתה במועצה משך 25 שנה, את מצבה הכלכלי הקשה, את היותה אם שאיבדה את בתה בתאונת דרכים, ואת העובדה שנוכח מוגבלותה וגילה – סיכויה למצוא עבודה חלופית נמוכים ביותר. בשל פגמים מהותיים אלו בהחלטת המועצה להוציא את התובעת לגמלאות, הן במישור ההנמקה והן בדרך קבלת ההחלטה, קבע בית הדין כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, ופוגעת בעובדת באופן שאינו מידתי, שכן לא נשקלה דרך העסקה חלופית מלבד לסיום ההעסקה.
בית הדין דן בסעדים להם עתרה התובעת, וקבע כי על אף שהפגמים שנפלו בהוצאתה לגמלאות קשים ופגעו משמעותית בעקרון השוויון שהוא מנשמת אפה של שיטת המשפט בישראל, ואף כי מדובר בגוף ציבורי ולא בגוף פרטי, בנסיבות העניין לא ניתן להתעלם ממערכת היחסים העכורה שנוצרה והחריפה, וכן מחלוף הזמן וההשלכות המעשיות של השבת התובעת לעבודה. לפיכך, קבע בית הדין כי אין מקום להורות על השבת העובדת לעבודה, ופסק לזכותה פיצוי משמעותי בסך של 370,000 ₪ הכוללים פיצוי בגין אובדן השתכרות, הפרשות קרן השתלמות, אובדן אחוזי פנסיה תקציבית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.  כן חויבה המועצה בתשלום הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.
פסק הדין שם דגש על החומרה המיוחדת המיוחסת למעסיק המפר בבוטות את החובות המוטלות עליו מכח עקרון השוויון בכלל, והוראות חוק השוויון בפרט. חוק זה חרת על דגלו את ההתחשבות וביצוע ההתאמות הנדרשות על מנת לסייע לבעלי מוגבלויות להשתלב בשוק העבודה. חומרה זו מקבלת משנה תוקף עת מדובר במעסיק ציבורי האמור לשמש דוגמא ליישום עקרונות השוויון במקומות עבודה ולשילוב בעלי מוגבלויות וקבוצות מיעוט אחרות.
ס"ע 49588-11-11 דבורה אפק נ' המועצה המקומית קרני שומרון (פורסם בדינים ועוד ביום 16.7.2013).
תגיות: חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הוצאה לגמלאות, פיטורין שלא כדין, אפליה, העדפה מתקנת, חובות גוף ציבורי