גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

אי ביצוע התאמות כהפליה בקבלה לעבודה

|24/11/2013|

כאשר אדם נמצא מתאים לעבודה והטעם לאי קבלתו קשור למגבלה רפואית ממנה הוא סובל, על המעביד הנטל להוכיח כי אין המדובר בהפליה פסולה. כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב עת זיכה תובע בפיצוי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון"), לאחר שמצא כי התובע מתאים למשרת מוקדן בחברת "בזק" לה הציע מועמדות, אך נפסל מחמת היותו כבד שמיעה. בית הדין קבע כי חברת "בזק" לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שלא מדובר בהפליה פסולה, בשל כך שלא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי ביצוע התאמות שהיו מאפשרות את קליטת התובע כנדרש בסעיף 8 לחוק השוויון היה בבחינת נטל כבד מדי.

שופטת: אופירה דגן טוכמכר; נ.צ (עובדים): מאיר ברימן; נ.צ. (מעבידים): אבנר כהן
 
התובע, בעל לקות שמיעה הנעזר במכשיר שמיעה קבוע, הגיש מועמדותו לתפקיד מוקדן בחברת "בזק" וזומן למרכז הערכה לשם בדיקת התאמתו לתפקיד. התובע עבר בהצלחה את בחינות ההתאמה וזומן לקורס הכשרה בחברה. יום בטרם נפתח הקורס זומן התובע לראיון, שבסיומו התבקש למלא טפסים בהם דיווח על היותו כבד שמיעה. במעמד זה נדרש התובע, לראשונה, להמציא אישור מרופא תעסוקתי, וזאת כתנאי מקדים להתייצבותו בקורס ההכשרה למחרת. בשל סמיכות הזמנים לא עלה בידי התובע להמציא אישור רפואי כפי שנדרש, ומשכך נמסר לו על ידי מנהל מחלקת הגיוס והקליטה בחברה כי לא יוכל להתחיל את הקורס. התובע ניסה להשתבץ בחברה בתפקיד אחר, אך נמסר לו כי הדבר לא מתאפשר מחמת הקפאת קליטת עובדים בחברה. לפיכך הגיש תביעה לפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה לפי חוק השוויון.
 
בית הדין קבע כי החובה המוטלת על מעבידים בסעיף 8 לחוק השוויון לבצע התאמות נדרשות לבעלי לקויות כדי לקדם שילוב של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה, נוספת לחובה הכללית לשוויון שנקבעה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988.
 
לגבי המקרה הקונקרטי, בית הדין שקל האם הדרישה מן התובע להמציא אישור של רופא תעסוקתי הייתה לגיטימית והאם הצדיקה את אי קבלתו לקורס למחרת היום. כמו כן, נבחן האם החברה עמדה בחובתה לבצע התאמות נדרשות לצורך קליטת התובע לפי סעיף 8 לחוק השוויון.
 
נקבע, כי גם אם ניתן להניח לטובת הנתבעת כי בנסיבות העניין אין פגם בעצם הדרישה לאישור של רופא תעסוקתי, הדעת אינה נוחה מכך שהדרישה, בעיתוי בו הועלתה בפני התובע, הובילה לכך שהוא איבד הזדמנות להשתלב בעבודה כנציג שירות טלפוני על אף שנמצא מתאים למשרה.
במקרה זה, נראה כי בהשקעת מאמץ סביר ניתן היה ליישב את הצורך באישור רפואי עם מועד תחילת הקורס, למשל על ידי קליטת העובד בכפוף להמצאת אישור רפואי במועד מאוחר יותר. כל זאת גם בשים לב למעמדה המיוחד של הנתבעת ולהיותה מעסיק ציבורי גדול.
 
בית הדין הבהיר כי אפליה משמעה גם אי ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של בעל מוגבלות, אשר יאפשרו את העסקתו, ובלבד שאין בכך כדי להטיל על המעביד נטל כבד מדי.
 
שאלת ההתאמות האפשריות, ואם היו כאלו לא התבררה כלל בבית המשפט, מאחר שהצדדים לא טענו לגביה ולא הובאו לגביה ראיות. בנסיבות אלו קבע בית הדין כי הנתבעת לא הוכיחה שלא ניתן היה לבצע התאמות אלו או שביצוען היה בבחינת נטל כבד מידי – ולפיכך קיבל את התביעה.
 
בסיכומם של דברים, בית הדין השתכנע כי התובע נפסל למשרה בשל הלקות ולפיכך נפסקו לזכותו פיצויים בסך 40,000 ₪ בצירוף 10,000 ₪ הוצאות.
 
תע"א 11813-08 אמיר ציון נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בפסק דין, 5.1.2012)
 
תגיות: עבודה, קבלה לעבודה, אפליה, שוויון הזדמנויות בעבודה, מוגבלות, סעיף 8 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התאמות, נטל ההוכחה.