גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: גלית חמו

הכנסה מזנות שאינה עולה כדי עסק או משלח יד אינה שוללת הבטחת הכנסה

|07/11/2013|

​על פי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א -1980  תנאי לקבלת הבטחת הכנסה הוא, בין היתר, עמידה בתקרת ההכנסות המפורטות בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי הכנסה מזנות מקום שזו לא הייתה משלח ידה של מקבלת הגמלה אשר אחזה בעבודה אחרת, אינה מהווה "הכנסה" לצורך שלילת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה.

השופטת: ד"ר אריאלה גילצר כץ
לתובעת: עו"ד אלון לוריא במינוי מטעם הסיוע המשפטי מחוז תל – אביב והמרכז
לנתבע: המוסד לביטוח לאומי - הלשכה המשפטית
 
מטרתו של חוק הבטחת הכנסה היא לאפשר סיפוק צרכיו המינימליים של מי שאין לו הכנסה. סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי הכנסה תחשב ככזו אם היא נחשבת הכנסה על פי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.
 
במקרה דנן, נדונה השאלה האם כספים שקיבלה התובעת במהלך מספר חודשים מ"גברים שיש להם משפחות" עולים כדי הכנסה לפי הפקודה וזאת נוכח תכלית חוק הבטחת הכנסה האמורה להבטיח הכנסה מינימאלית למבוטח שאינו יכול לכלכל את עצמו.
 
התובעת, גרושה ואם חד הורית לשני קטינים, עבדה כמטפלת בקשישים והשתכרה כ- 1,800₪, סכום שאינו מספיק לסיפוק הצרכים המינימליים של המשפחה, כך קבע בית הדין. בשל המצוקה הכלכלית שבה הייתה שרויה נאלצה התובעת לקבל כספים "מגברים שיש להם משפחות", ושלושה תקבולים בסכומים שבין 3,000 ל 6,000 ₪ הופקדו לחשבונה במהלך שלושה חודשים לא עוקבים.
המוסד לביטוח לאומי ראה בכספים אלו "הכנסה" על פי החוק ולפיכך, זכאותה לגמלת השלמת הכנסה נשללה.
 
בקבלו את התביעה שהוגשה באמצעות הסיוע המשפטי, קבע בית הדין כי משלא הוכח שהכנסותיה אלו של התובעת מיחסיה עם גברים עלו כדי משלח יד או עסק, בין השאר בשל כך שהיא עבדה כל העת כמטפלת (גם אם במשרה חלקית) - אין לראותן כהכנסה הנכללת בהגדרת סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. 
 
____________________________________
הערת המערכת: בית הדין לא נימק מה הבסיס למסקנתו כי משלא הוכח שהעיסוק עלה כדי עסק או משלח יד, יש לקבוע שלא מדובר בהכנסה. בהעדר נימוק אנו מתקשים לראות כיצד ניתן להגיע למסקנה זו, זאת בשל כך שהכנסה יכולה לנבוע ממגוון של מקורות נוספים הנזכרים בסעיף 2 לפקודה, ובהם, בראש ובראשונה הסיפא של ס"ק 2(1) הקובע כי גם "עסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי" נחשבים מקור הכנסה. אי התאמתה של הכנסה למקור כלשהו אינה יכולה להוביל למסקנה כי היא אינה "הכנסה". קביעה כזו חייבת להסתמך על אי התאמתה של ההכנסה לכל אחד מן המקורות המנויים בסעיף 2 לפקודה. גם מכך שבע.מ.ה. 923/62 וסרמן נ' פקיד שומה קבע בית המשפט כי ההכנסה מזנות בנסיבות אותו מקרה נחשבת הכנסה לפי הרישא לסעיף 2(1) – כעסק או משלח יד   לא ניתן להסיק כי רק הכנסה מזנות העולה כדי עסק או משלח יכולה להיחשב הכנסה. בנסיבות אותו מקרה קבע בית המשפט עובדתית כי "אין ספק בליבי שעיסוקה היה עיסוק דרך קבע... וזה היה מקור פרנסה עיקרי וקבוע" וכן "הנשומה עשתה את מעשי הזנות שלה בתור משלח יד", ומשכך קבע כי הכנסה זו הינה בגדר הכנסה מעסק או ממשלח יד ולא נדרש לעסוק, וגם לא עסק בשאלה האם במקרה בו הזנות לא עלתה כדי עסק או משלח יד, היא תוכל להיחשב כהכנסה על פי אחד המקורות האחרים. במקרה דנן, משמצא בית הדין כי לא הוכח שהתובעת עסקה בזנות דרך קבע, היה עליו לכאורה לבחון האם הכנסות אלו – שאינן נובעות מעיסוק שהוא דרך קבע -  יכולות להיחשב
 
ב"ל  30743-03-11 (ת"א) ר.פ. נגד המל"ל (ניתן ביום 27.5.13)