גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: גלית חמו

פרשנות מרחיבה להגדרת "קרוב משפחה" בהסכם הניידות

|07/11/2013|

​גם "גיס" עשוי להיחשב כ"קרוב משפחה", כמשמעותו בסעיף 2 להסכם הניידות, ויוכל לשמש "כמורשה נהיגה" עבור תובעת מוגבלת בניידות שאין בידה רישיון נהיגה, כך קבע לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בת"א. החלטה זו מצטרפת לפסיקה דומה של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע אשר קבע כי גם אחיינים יוכלו להיחשב "קרובי משפחה" לאותו ענין, כי אם בסיס הנמקתו שונה.

שופטת: נטע רות
לתובעת: עו"ד גלית בריימר חיים, במינוי מטעם הסיוע המשפטי מחוז ת"א והמרכז
לנתבע: המוסד לביטוח לאומי –הלשכה המשפטית
 
על פי הוראות הסכם הניידות,  באפשרותו של מוגבל בניידות שאין בידו רישיון נהיגה, לבקש "הלוואה עומדת" לכיסוי המסים הנלווים לרכישת רכב אם יש לו "מורשה נהיגה", שיורשה על ידי המוסד לביטוח לאומי לנהוג ברכבו של המוגבל בניידות. על פי ההסכם על מורשה הנהיגה להיות קרוב משפחה או מטפל, הגר עם המוגבל בניידות באותו בניין או בבניין סמוך, שהמרחק בינו לבית המוגבל בניידות אינו עולה על 500 מטר, או שהמרחק גדול יותר, אם אלה הבניינים הקרובים ביותר זה לזה באותו תחום יישוב.
"קרוב משפחה" שיכול להיות מורשה נהיגה הוגדר בהסכם כאחד מאלה: "בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה".
 
התובעת שהוכרה כמוגבלת בניידות ואשר נבצר ממנה לקבל רישיון נהיגה בשל מצבה הרפואי, הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת "הלוואה עומדת" לשם רכישת רכב שישמש אותה לצרכיה. התובעת ביקשה כי מורשה הנהיגה מטעמה יהיה גיסה, זאת מאחר ואין לה בן משפחה אחר בעל רישיון נהיגה מאלו המנויים בהסכם הניידות.
 
בקשתה של התובעת נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מאחר וגיס אינו נכלל בין המנויים בהגדרה של "קרוב משפחה" היכול להיחשב "כמורשה נהיגה" כאמור.
 
במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי שאר התנאים הדרושים התקיימו, שכן הגיס מתגורר במרחק של פחות מ- 500 מטר מביתה של התובעת.
 
למרות ההגדרה המפורשת בהסכם, ביקשה התובעת במסגרת תביעתה להכיר בגיסה כ"מורשה נהיגה". המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי אין להרחיב את מתחם הזכאות המפורשת והקבועה בהסכם הניידות ולהחיל את ההגדרה גם על גיס. המוסד לביטוח לאומי ביסס את עמדתו על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה המצדדת לטעמו בפרשנות דווקנית להסכם הניידות.
 
בסופו של יום קיבל בית הדין האזורי לעבודה את התביעה וקבע כי יש לאפשר לגיסה של המערערת להיות מורשה הנהיגה מטעמה, תוך שהוא מעדיף פרשנות תכליתית (כזו התואמת את תכלית ההסכם) על פני פרשנות לשונית-דווקנית.
 
כבסיס להנמקתו בדבר הפרשנות הראויה להסכם הניידות, ציין בית הדין כי גם מבחינה לשונית הגדרת "קרוב משפחה" איננה מייצרת הסדר שלילי. זאת הסיק בית הדין מהמילה "לרבות" המקדימה את פירוט קרובי המשפחה, והמאפשרת פרשנות הסובלת הכללת בני משפחה נוספים שאינם נמנים על המפורטים.
 
אך בית הדין לא הסתפק רק בהנמקה הלשונית, אלא המשיך והתייחס למצבה הרפואי של התובעת ולהשלכות הכרוכות בדחיית תביעתה וקבע כי "ככל שתדחה תביעתה של התובעת מהטעם היחיד שהגיס איננו נכלל ברשימת קרוב המשפחה שבסעיף 2 להסכם הניידות, ייווצר מצב שבו דווקא מי שנמצא בקבוצת "המוגבלים יותר מבין "המוגבלים יותר בניידות" לא תוכל לממש את זכותה מטעמים הנעוצים במגבלותיה דווקא ובחזקות עובדתיות גורפות הנוגעות לשיקולי אכיפה ויישום. זאת, חרף העובדה שניתן להבטיח אכיפה יעילה באמצעים פוגעניים פחות העולים בקנה אחד עם תכלית ההסכם ועם עקרונות השוויון המהותי".
 
על פסיקה זו, הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לביה"ד הארצי בירושלים, ונכון לכתיבת שורות אלו, הדיון בעניין נקבע לחודש 12/13.
 
לפסיקה זו קדם פסק דין של השופט שפיצר מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע,  אשר עסק בשאלה זהה במהותה וקבע כי גם אחיין יכול להיחשב "קרוב משפחה" ולהיות מורשה נהיגה, חרף אי מנייתו ברשימת הקרובים. בשונה מהנמקתו הלשונית של בית הדין במקרה דנן, השתית כב' השופט שפיצר את קביעתו על אומד דעת הצדדים להסכם:
 
"אין זה סביר בעיני שכוונת הצדדים להסכם היתה כי שעה שאדם המוגבל בניידות הוא אדם ערירי, תעמוד לו לרועץ וייגזר עליו שלא יוכל להתנייד ולו בצורה מינימלית, כל זאת בשעה שיש לו אחייניות, שהן קרובות משפחה בדרגה גבוהה, המוכנות לסייע לו להתנייד בסידורי היומיום"
 
נמצא כי הנמקות שונות, המשלימות זו את זו, מביאות לידי אותה תוצאה  – הרחבת הגדרת "קרוב משפחה" שבסעיף 2 להסכם הניידות, כך שאין לשלול הכרה בקרוב משפחה שאינו מנוי בסעיף כ"מורשה נהיגה", מקום שאין למבוטח קרוב המנוי בסעיף שיכול להיות כזה.
 
ב"ל 28462-10-11, פלונית נגד המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.11.12.

זכויות לבעלי ליקויים גופניים בגפיים התחתונות אשר מוגבלים בניידות מגיל 3 ועד גיל פרישה, מוענקות להם מכוח הסכם שנחתם בין משרד האוצר למוסד לביטוח לאומי, בכפוף לחוק ביטוח הלאומי. הסכם זה שנחתם ב 1977 מכונה "הסכם הניידות".​ 

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ב"ל 3041/08 בן נעים אבי נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע (פורסם בנבו, 12.4.10).