גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: גלית חמו

גם לחבר "קיבוץ מתחדש" אין זכות לקבל דמי אבטלה

|24/11/2013|

​שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין חבר קיבוץ לקיבוצו הינה אחת מהשאלות שבתי הדין לעבודה התמודדו עמה במשך שנים ארוכות. מדובר בשאלה עם מגוון היבטים אשר הייתה מתעוררת מעת לעת בקשר לזכאויות שונות של חברי קיבוצים מול המוסד לביטוח לאומי. בשאלה זו שהתעוררה ביחס לתשלום דמי אבטלה נפסק על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת כי ב"קיבוץ מתחדש", קיימים יחסי עובד-מעביד בין הקיבוץ לחבריו. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.6.13 נהפכה קביעה זו ונפסק כי גם חבר "קיבוץ מתחדש", שמתכונתו הנוכחית משמרת עקרונות יסוד של הקיבוץ הישן גם אם בצורה שונה מעט, אינו מבוטח בביטוח אבטלה והקיבוץ אינו חייב בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעדו.

שופטים: עמירם רבינוביץ, רונית רוזנפלד, יגאל פליטמן
למערער: המוסד לביטוח לאומי – הלשכה המשפטית 
למשיבה: עו"ד רן ארנון במינוי מטעם הסיוע משפטי - חיפה
 
המודל הקלאסי של הקיבוץ כאגודה שיתופית הינו של תאגיד שחבריו בעצם מעסיקי עצמם. משום כך, הכלל היה שאין יחסי עובד מעביד בין הקיבוץ כאגודה שיתופית, לחבריו.
 
בתחילת שנות האלפיים החל בקיבוצים שינוי מגמה בכל הקשור בהפרטה של שירותים, שכר דיפרנציאלי והעברת האחריות על החבר לפרנסתו. שינויים אלה הביאו גם לשינוי חקיקתי עם התקנת תקנות המגדירות "קיבוץ מתחדש". מדובר במודל שונה מהקיבוץ השיתופי ההיסטורי, כאשר עקרונות השוויון והשיתוף, לחם חוקו של הקיבוץ הישן, אינם מתקיימים עוד והאגודה השיתופית הפכה למעין חברה בע"מ כאשר החברים בה דומים יותר לבעלי מניות בחברה.
 
עם השינוי הרעיוני חלו גם תמורות בכל נושא יחסי העבודה בין החבר לקיבוצו. אם בעבר הלא רחוק המושג "חבר קיבוץ מובטל" לא יכול היה להתקיים, הרי שכעת, עם קיומו של הקיבוץ המתחדש והעברת האחריות על הפרנסה לחבר, התברר כי חברי קיבוץ עלולים להיקלע למצב של חוסר תעסוקה והקיבוץ אינו מסוגל- אף אינו חייב- למצוא עבורם מקום עבודה.
 
נכון הוא שבמערכת הקיבוץ המתחדש התחייבו הקיבוצים לפריסת "רשת ביטחון" עבור אותם חברים שנמצאו במצב של חוסר תעסוקה, אם זמני – בצורת תחליף דמי אבטלה. ואם מתמשך – בצורת תחליף הבטחת הכנסה. יחד עם זאת התעוררה שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין חבר הקיבוץ לבין קיבוצו.  
 
בפסק דינה של כב' השופטת אורית יעקבס (נציגי ציבור מר יצחק רז ומר מוני סגל) בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בל 1508/07 פרגר ויניאר אסתר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו ביום 25.5.08) (להלן: "ענין פרגר"). בפסק דין זה נקבע, לראשונה, כי בין התובעת ובין הקיבוץ התקיימו יחסי עובד מעביד ולפיכך זכאית התובעת לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.
 
באותו מקרה, התובעת הייתה חברת קיבוץ במשך 40 שנה. בתחילת שנת 2004 עבר הקיבוץ שינוי מהותי ביותר מבחינת הגדרת היחסים שבין החבר לקיבוץ ובין החבר למקום עבודתו. שינוי זה, שעבר במרבית הקיבוצים בצורה זו או אחרת, שינה את המבנה הבסיסי הכלכלי כמו גם החברתי שהיה קיים עד אז. בין היתר השתנה ללא הכר מארג היחסים בין חבר האגודה השיתופית לבין האגודה עצמה (להלן: "הקיבוץ").
 
הקיבוץ מפריש לביטוח לאומי תשלום לפי תעריף ייחודי של חברי קיבוץ הקרוי 01. בנוסף, לגבי חבר קיבוץ שהינו עובד חוץ ומקבל שכר ממעסיקו, הרי ששכר זה נכנס לחשבון הקיבוץ וממוסה מחדש על פי המיסוי הפנימי של הקיבוץ. ברם, עובד חוץ המופרש לו ביטוח לאומי, ככל עובד אחר במשק, מבוטח מבחינת הביטוח הלאומי גם בביטוח אבטלה ואילו הייתה התובעת במעמד של עובדת חוץ אזי לא הייתה מחלוקת בדבר זכאותה לדמי אבטלה.  
 
בנקודה זו חשוב להעיר כי אותו תעריף מיוחד המשולם על ידי הקיבוצים לביטוח הלאומי נקבע על פי עיקרון של הקיבוץ המסורתי. הרציונל מאחורי התעריף הייחודי היה כי חברי  קיבוץ מוגנים סוציאלית על ידי הקיבוץ עצמו, מעצם חברותם בו, אינם נדרשים למרכיבי ביטוח שונים בהם מרכיב של אבטלה ומרכיב של הבטחת הכנסה ומרכיבים נוספים.
 
התובעת עזבה את הקיבוץ בחודש 7/06 ופוטרה ביום 31.7.06 כאשר את חודש 8/06 עבדה כנותנת שירות (פרילאנס) בעיקר לצורכי חפיפה למחליפתה בתפקיד.
 
לאחר פיטוריה היא נותרה חסרת פרנסה, ומאחר והתובעת עזבה את הקיבוץ אזי גם "רשת הביטחון" הנזכרת לעיל לא הגנה עליה והיא נותרה, הלכה למעשה, חסרת הגנה סוציאלית.
 
בית הדין לעבודה אבחן את המקרה מפסיקה קודמת של בית הדין הארצי לעבודה, בעיקר בעניין עב"ל 137/99 המוסד לביטוח לאומי נ' הילה דוידסקו (פורסם בנבו ביום 26.5.05), וקבע כי לאור השינוי שחל בקיבוץ והמעבר למודל "רשת הביטחון" נוצר גם שינוי יסודי ביחסי העבודה בין החבר לקיבוצו, וכלשונו:
"מהות השינוי הארגוני בקיבוץ אשר זכה לכינוי "רשת ביטחון" הוא בשינוי יחסי העבודה בין הקיבוץ לחבריו. אם על פי מודל "אורחות החיים" מחויבות חבר הקיבוץ לעבודתו התבססה על חברותו באגודה השיתופית וכשותף לרווחיה ותקציבו לא היה מושפע מעבודתו, הרי שעל פי מודל "רשת הביטחון" מחויבותו של החבר לעבודתו נובעת באופן ישיר משכרו קרי הוא משכיר את שירותיו ובתמורה מקבל שכרו, בלי קשר ודאגה לרווחיה האגודה השיתופית, שגם להם הוא שותף, אך שכרו אינה מושפע מהם באופן ישיר".
 
בעניין פרגר העובדת הייתה חברת קיבוץ בעת עבודתה, אך לא הייתה חברת קיבוץ בעת פיטוריה, ופסק הדין הוגבל למעשה לנסיבות אלו. בתאריך 18.4.13 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת על ידי כב' הנשיאה ורד שפר בסע 9261-03-11 אבי בן אהרון נ' דגי תל יוסף אגודה שיתופית חלקאית בע"מ (פורסם בנבו ביום 18.4.13),  שהמשיך את המגמה שהחלה בפס"ד פרגר, בו נקבע, באופן קטגורי, כי שינוי אורחות החיים בקיבוץ משנה גם את מעמדם של חברי הקיבוץ אל מול האגודה השיתופית, וכי בקיבוץ המתחדש מתקיימים יחסי עובד מעביד בין החבר והקיבוץ, גם כאשר החבר נותר חבר קיבוץ לאחר פיטוריו.
 
אלא שמגמה זו נהפכה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.6.13 שניתן בערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על פסק דינה של השופטת יעקב בענין פרגר.
 
בפס"ד מנומק קבע כב' השופט פליטמן כי המעבר בין הקיבוץ המסורתי השיתופי לקיבוץ במודל רשת הביטחון אינו מצדיק שינוי מעמד החבר ביחס לדמי אבטלה. הטעם לכך נעוץ בתקנות שהותקנו ביחס לאותם קיבוצים מתחדשים, ואשר קבעו, גם במודל החדש, אחריות של הקיבוצים לערבות הדדית ודאגה לחבר, בדומה למה שהיה מקובל ומובן מאליו במודל הקיבוצי המסורתי, ובשונה מהנתק החל בין מעביד ועובד לאחר סיומם של יחסי העבודה.
 
השופט פליטמן שסבר שלמעשה פסיקתו היא התוצאה המעשית הנכונה ביותר במצב זה, חש עם זאת, כך נראה, כי אין בתוצאה זו משום מענה מיטבי ומלא בסוגיה זו, ואת תחושתו זו ביטא באמצעות ציטוט משיר של אלתרמן, ובמיוחד בשורותיו האחרונות:
"ואם כן הוא, תשמח
שעוד יש קצת אי צדק"
לטעמנו שורש הפער בין הפסיקה המעשית לתחושה זו, נובע מכך שמבחינה מעשית התוצאה יכולה להיות אחת משתיים בלבד: זכאות לדמי אבטלה או העדר זכאות, בעוד שהמצב המעשי, והנסיבות העובדתיות יכולות לנוע על פני רצף שראשו בקיבוץ המסורתי וסופו במעביד פרטי שלגביו סיום יחסי העבודה הוא גם סיום אחריותו לעובד. ה"קיבוץ המתחדש", במתכונתו דהיום, אינו מצוי באופן מלא באף אחד מן הקצוות, ולפיכך בכל תוצאה יהיה בהכרח במידת מה, חוסר צדק. בית הדין האזורי לעבודה סבר כי בנסיבות אלה יש להטות את הכף לצד העובד, ואילו ובית הדין הארצי סבר כי המקרה קרוב יותר לצדו האחר של הרצף, ויש להטות את הכף לטובת המוסד, תוך שהוא רומז כי הוא ער לכך שיש בתוצאה זו קורטוב של אי צדק, שכאמור אין דרך לגשר עליו.
 
עם זאת, הבהיר בית הדין הארצי, כי קביעתו תקפה רק כל עוד המצב הוא כפי שהוא תיאר אותו (מצב שבו עדיין חלים עקרונות היסוד של הערבות ההדדית) ואם מצב זה ישתנה – גם ההלכה יכול ותשתנה.
 
עב"ל 441-08 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר פרגר ויניאר מיום 12.6.13.
 
תגיות: ביטוח לאומי, דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, קיבוץ, עובד, מעביד.