גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

טיפול רפואי בלתי הפיך לבקשת אפוטרופוס – התשתית הנורמטיבית

|24/11/2013|

הליך בו מופקעת מן הפרט האוטונומיה שלו להחליט על גופו שלו מחייבת בדיקה מדוקדקת ומשנה זהירות בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ותעסוק בשאלות יסוד ובהן זכות האדם באשר הוא אדם על גופו, בזכותו להורות, בזכותו לשלמות גופו ובזכותו לכבוד. במקרה דנן סירב בית חולים לאשר ביצוע הליך רפואי בלתי הפיך בגופה של חסויה לבקשת האפוטרופוסים שמונו על גופה. בית המשפט שהסוגיה הובאה לפתחו הניח את התשתית הנורמטיבית לקבלת החלטה עת דחה בקשה לביצוע הליך כירורגי בלתי הפיך של קשירת חצוצרות בקבעו כי בהינתנן של חלופות שאינן בלתי הפיכות, ביצוע פעולה רפואית כמבוקש מהווה פגיעה בזכות היסוד של החסויה במידה העולה על הנדרש.

שופט: נחשון פישר
לתובעים:  עו"ד בן צבי
ליועמ"ש: עו"ד אפרת זילברבוש
אפוטרופוס לדין לחסויה : עו"ד סיגל יוריסטה עצמון , במינוי מטעם הסיוע המשפטי - מחוז ת"א והמרכז
 
החסויה - חולת סכיזופרניה כבת ארבעים - מאושפזת בבית החולים גהה, ונמצאת בשלבי הריונה האחרונים. אמה ואחיה של החסויה מונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה כאפוטרופוסים על גופה למשך שנה, וכל זאת בשל הצורך לבצע בחסויה ניתוח קיסרי. לאחר מינויים של בני המשפחה כאפוטרופוסים על גופה של החסויה, הם פנו לבית החולים בבקשה לבצע במהלך הניתוח הקיסרי, הליך של "קשירת חצוצרות" במטרה למנוע ממנה אפשרות של הריון נוסף. בית החולים סירב לבצע קשירת החצוצרות ללא אישור מבית המשפט, היות והמינוי של האפוטרופוסים לגוף ניתן למשך שנה בלבד ואילו ההליך הרפואי המבוקש הינו בעל השלכות לצמיתות.
בית המשפט הורה על מינוי אפוטרופוסית לדין באמצעות האגף לסיוע משפטי והורה כי יוגשו חוות דעת משלימות בית החולים הפסיכיאטרי "גהה" ומבית החולים בלינסון, כאשר הראשון התבקש לעסוק במצבה הנפשי של החסויה והשפעות ההליך בהווה ובעתיד והשני התבקש להשיב על השאלה האם ניתן למנוע או להקטין, את הסיכוי שתיכנס החסויה להריון נוסף, בלתי רצוי מבחינתם של האפוטרופוסים לגוף, באמצעים נוספים, אחרים שתוצאתם רכה יותר והפיכה.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") קובע כי אף שבסמכותו של האפוטרופוס לקבל החלטות במקומו של החסוי לדין (סעיף 41 לחוק)  עליו לשמוע את דעת החסוי אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו (סעיף 42 לחוק). במהלך פגישת האפוטרופוסית לדין עם החסויה הסתבר כי מצבה הרפואי של החסויה אינו מאפשר לקבל את דעתה בנושא זה.
בדיון שהתקיים טענה האפוטרופוסית כי למעשה אין מדובר בשאלה רפואית-פסיכיאטרית, אלא בשאלה משפטית ומוסרית מהמעלה הראשונה, הנוגעת באיסור לפגוע בכבודו של אדם ובשלמות גופו, לאור סעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, על אחת כמה וכמה אם הוא חסוי, ולא ניתן לקבל את הסכמתו בשל מצבו הרפואי.  כן טענה בהמשך לקביעתו של בית המשפט העליון,[1] כי בבדיקת הזכות לפגיעה בגופו של חסוי ללא הסכמתו, מחויב בית המשפט מתוקף הסמכות שהעניק לו המחוקק, לנקוט זהירות יתרה, על דרך הצמצום ולאשר את הפגיעה אך ורק במקרים של הצלת חיים. לטענת האפוטרופוסית לדין על בית המשפט להגיע למסקנה ברורה תוך שימת דגש על טובת החסויה ולהשתכנע כי אין אלטרנטיבה רפואית אחרת שאינה עולה הנדרש כאמור בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
יצוין, כי מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהומצאה לבית המשפט, עלה כי לא ניתן לנבא את השפעת הליך "קשירת החצוצרות" על מצבה הנפשי הנוכחי של החסויה, ובחוות הדעת הרפואית שהתקבלה ממחלקת הנשים של בית החולים "בילינסון", פורטו אמצעי מניעה חלופיים להליך הכירורגי המבוקש, שיעילותם אינה יורדת מזו של "קשירת חצוצרות", ואשר אינם מהווים פרוצדורה שאין לחזור ממנה.
בפסק דינו מיום 29.7.13, אימץ  בית המשפט את מרבית טענותיה של האפוטרופוסית לדין ודחה את בקשת האפוטרופוסים על גופה של החסויה לבצע בה פעולה רפואית בלתי הפיכה.
בית המשפט הבהיר למעשה כי לא די בכך שהפעולה שמבקש אפוטרופוס לבצע היא לטובת החסוי, עליה גם לעמוד בתנאי של היותה פעולה שהשלכותיה על החסוי הינן המצומצמות במידת האפשר. זאת בשל כך שעל פגיעה בזכויות יסוד של אדם - וביצוע פרוצדורות רפואיות ללא הסכמתו של אדם היא פעולה הפוגעת בזכויות יסוד על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כגון הזכות לשלימות גופו – להיות לא רק לתכלית ראויה אלא גם במידה שאינה עולה על הנדרש.
אפ (פ"ת) 21169-06-13 (פורסם בנבו 29.7.2013)
 
תגיות: חסוי, אפוטרופוס לדין, אפוטרופוס לגוף, כבוד האדם וחירותו
הערת העורכים: פסק הדין עוסק במתווה השיקולים שאמורים להנחות את מי שמקבל החלטה עבור מי שאינו יכול להביע את דעתו, יהא זה אפוטרופוס, בית משפט או אף בית החולים (במצב בו נדרש טיפול חירום מבלי שניתן לקבל אישור ממי שמוסמך לקבל החלטה בשם החולה). אף שבפרשה דנן נטל על עצמו דווקא צד שלישי – בית החולים – אחריות מהותית כלפי החסויה, והוא שכפה על האפוטרופוס, בסירובו לבצע את הוראתו, להביא את ההכרעה לפתחו של בית המשפט, בית המשפט לא נדרש בהכרעתו לשאלת התנהגותו של בית החולים, חובותיו כלפי החסוי והאפוטרופוס, ומערכת השיקולים שעליו, כמבצע ולא כמחליט, לשקול. לעניין זה נבקש להפנות את תשומת הלב למאמרה של ד"ר מיטל סגל-רייך במדור האזרחי בגיליון זה על "אפוטרופסות" הבנק ל"מתאבד הכלכלי": דיון נורמטיבי והשלכות, הארת פסיקה בעקבות ת.א. (ת"א) 2150/08 בנק מזרחי-טפחות נ' אורלי הרן.
 
[1] ר"ע 698/86, פ"ד מב(2), 661.