גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

לא כל "רצון" לגירושין שולל פיצוי בגין גירושין בעל כורחה

|24/11/2013|

אמירות אקראיות מהן משתמעת הסכמה או רצון בנקודות זמן מסוימות של אישה לגירושין אליהם התנגדה מלכתחילה, אינה מטילה כל עמימות על הפרת החובה החקוקה הקבועה בסעיף 181 לחוק העונשין, מקום שהליך הגירושין נעשה בסופו של יום באופן חד צדדי ללא שהיה לכך אישור מבית הדין המוסמך. כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, והעמיד את הפיצוי לאשה על סך של 100,000 ₪. משכך, לא נזקק בית המשפט המחוזי לעסוק בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר קבע כי גם מקום בו לא קמה עילת תביעה מכוח הפרת חובה חקוקה, עשויה הדרך בה נעשו הגירושין – כאקט חד צדדי משנה סטטוס - להעמיד לאישה זכות לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש ובושה.

שופטים (בערכאת הערעור): שולמית וסרקרוג, יעל וילנר, ריבי למלשטרייך-לטר
שופטת (בערכאה קמא): מרינה לוי
למערערת/התובעת: עו"ד סנא סיריה-חוסין – במינוי מטעם הסיוע משפטי חיפה
למשיב/הנתבע: עו"ד עלא גנטוס
 
הנסיבות
בני זוג בני העדה המוסלמית נישאו בשנת 1970 ומנישואין אלה נולדו שמונה ילדים. שלושים ושלוש שנה לאחר מכן גירש הבעל את האישה, כשלטענתו גירושין אלה נעשו, בין היתר, לבקשתה.
במסגרת תביעה שהוגשה בבית המשפט לענייני משפחה עתרה התובעת לחייב את גרושה בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת הוראה חקוקה לפי סעיף 181 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
 
פסיקת בית המשפט לענייני משפחה
בהתייחסו ליסודות המרכיבים את העבירה לפי סעיף 181 לחוק, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי התקיימו שניים מתוך שלושת יסודות העבירה: מעשה גירושין בר תוקף, והעדר פסיקה מבית דין או בית משפט מוסמך המחייב את האישה בהתרת הנישואין. באשר ליסוד השלישי - אי הסכמה של האישה להתגרש, נפסק כי בשל אימרות ומעשים של האישה ב"עידנא דריתחא" בהן הובע רצון להתגרש, עולה תמונה של עמימות באשר להתקיימותו, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי יסוד זה של החובה החקוקה התקיים, ולהעניק לה סעד נזיקי על פי עילה זו.  
 
עם זאת קבע בית המשפט, כי גם מקום הוא מוכח שהאישה הייתה מעוניינת בסופו של דבר להתגרש ולא להתנגד לנפקותו של אקט הגירושין החד צדדי של הבעל, יש מקום לפסוק לטובתה פיצוי נזיקי לאור הדרך בה נעשו הגירושין, דרך שפגעה בזכויות יסוד של האישה בכך ששינתה את מעמדה האישי מבלי ליטול את רשותה או מבלי לקבל לכך רשות מערכאה מסומכת, ואשר גרמה לה עגמת נפש ובושה. בהסתמך על עילה זו פסק בית המשפט לאישה פיצויים בסך 10,000 ₪.   
 
פסיקת בית המשפט המחוזי
בערעור שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בחיפה, דחה בית המשפט המחוזי פה אחד את הקביעה כי מתקיימת עמימות לעניין הגירושין וקבע כי מכלול הנסיבות והראיות מובילים למסקנה ברורה כי הייתה אי הסכמה מטעם התובעת לגירושין – ולפיכך התקיימה עילה נזיקית של הפרת חובה חקוקה. מפסיקת בית המשפט המחוזי עולה כי אמרות לשעתן שנאמרו על רקע מציאות של קונפליקט ואשר אינן משתלבות בתמונה הכללית של רצון שלא להתגרש, אינן כאלה שניתן להסיק מהן רצון להתגרש.
 
לאור מסקנתו זו בדבר התקיימותה של עילת התביעה לה טענה האישה, לא עסק בית המשפט המחוזי בעילה החלופית עליה השתית בית משפט קמא את פסיקתו.
 
שיעור הפיצוי
בית המשפט המחוזי הגדיל את שיעור הפיצוי שנפסק פי עשרה, והעמיד את שיעור הפיצויים על 100,000 ₪.
 
בשיעור הגדלה זה ניתן לראות אמירה ברורה של בית המשפט המחוזי המצטרפת למגמה מבורכת של בתי המשפט לקביעת סכום פיצוי גבוה מתוך תפיסה כי מעשה גירושין חד צדדי פוגע בכבוד האישה פגיעה קשה המצדיקה פיצוי גבוה.
 
עמ"ש (חיפה) 7308-06-12 פלונית נ' פלוני (לא פורסם).
תמ"ש (חיפה) 35426-01-10 פלונית נ' פלונית (לא פורסם)
 
תגיות: גירושין בעל כורחה, פיצויים, הפרת חובה חקוקה, סעיף 181 לחוק העונשין, דין שרעי