גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

המישור הראייתי בתיקי נוער - על רקע תפקידו ומעמדו של פקיד הסעד כידו הארוכה של בית המשפט

|24/11/2013|

במסגרת תפקידיו מניח פקיד הסעד (עו"ס לחוק נוער) בפני בית משפט לנוער תסקיר ובו תמונה כוללת אודות מצבו של הקטין. תסקיר זה עשוי לחרוץ את גורלו של הקטין ומשפחתו. במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מתייחס בית המשפט העליון לתפקידו המיוחד של פקיד הסעד כזרועו הארוכה של בית המשפט ועורך אבחנה בין תסקיר פקיד הסעד לתסקיר שירות המבחן. בית המשפט מציין כי הדברים הנכתבים בתסקיר פקיד הסעד אינם מבוססים בהכרח על מידע העומד בתנאי הקבילות ובסופו של דבר משקל התסקיר וההכרעה בעניין הקטינים לעולם מסור לערכאה הדיונית. בהמשך לקביעות אלו החליט בית המשפט העליון שלא להתערב בהמלצת פקיד הסעד, במקרה הנוכחי, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על הוצאת הקטינות מביתן והעברתן למרכז חירום לצורך אבחון וקביעת דרכי טיפול.
 

שופט: יצחק עמית
למערער:  עו"ד פרדי יהב
למשיבים: עו"ד שרון מן-אוריון
אפוטרופוס לדין לקטינים: עו"ד סיגלית אשואל, במינוי מטעם הסיוע המשפטי - מחוז ת"א
 
 
העובדות והחלטות בית המשפט לנוער בתל אביב ובית המשפט המחוזי בתל אביב
המבקשת הינה אם חד-הורית לשתי קטינות בנות שמונה. בעקבות פניית מחלקת הרווחה בדבר הזנחה, תנאי מגורים קשים וטיפול רפואי לקוי, הוכרזו הקטינות על ידי בית המשפט לנוער כ"קטינות נזקקות". לאחר שהאם חדלה מלשתף פעולה עם גורמי הרווחה, התנגדה ליישום התכנית הטיפולית ואיימה לעזוב את הארץ עם בנותיה, נעתר בית המשפט לנוער לבקשת פקידת הסעד להוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ וכן הורה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינות. בית המשפט לנוער בתל אביב הורה על המרת צווי ההשגחה לצווי הוצאה ממשמורת, והוצאת הקטינות ממשמורת האם לתקופה של שנה על מנת שתעבורנה אבחונים ויקבעו דרכי הטיפול המתאימים בעניינן. משהגישה האם ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, הסכים בית המשפט לנוער לעכב את מועד ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור.
 
בית המשפט המחוזי דחה באופן חלקי את ערעור האם, וקבע כי לאור העובדה שפקידת הסעד עצמה הצהירה שאין כוונה להוציא את הקטינות למסגרת חוץ-ביתית ארוכת טווח, אלא למרכז חירום למטרת הערכה ובניית דרכי טיפול, יוצאו הקטינות ממשמורת האם לתקופה של שלושה חודשים, ובכך קיצר בתשעה חודשים את התקופה שנקבעה בהחלטת בית המשפט לנוער.
 
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישה האם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
 
החלטת בית משפט עליון
 
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, ופסק כי אין לקבל את טענת האם המערערת לפגם דיוני בבית המשפט לנוער אשר בא לידי ביטוי, לדבריה, בהיעדר האפשרות להבאת ראיות ועדים.
 
את עיקר התייחסותו הקדיש בית המשפט העליון להיבט הראייתי בתיקים שעניינם הגנה על קטינים וטיפול בהם, על רקע מעמדו ותפקידו של פקיד הסעד, וקבע כי תפקיד פקיד הסעד לשמש ידו הארוכה של בית המשפט ולהניח בפניו תמונה כוללת אודות מצבו של הקטין והמלצות לטיפול, לאחר שליקט מידע מגורמים שונים המכירים את הקטין ובני המשפחה.
 
בית המשפט ציין כי "...תסקיר פקיד הסעד מעצם טיבו וטבעו מבוסס אפוא על עדויות שמיעה..." וכי הדבר מעלה שאלות הנוגעות לקבילותו ומשקלו הראייתי של התסקיר, מעמדו של פקיד הסעד והתנהלות ההליך המשפטי.
 
בדונו בשאלות אלה נזקק בית המשפט להשוואה בין תסקיר פקיד סעד לבין תסקיר שירות המבחן וקבע כי הגם ששניהם מבוססים על עדויות שמיעה וראיות בלתי קבילות אחרות, הרי שאין תפקיד פקיד הסעד וקצין המבחן דומה. בעוד קצין המבחן פועל בעקבות פנייה של בית המשפט, הרי שפקיד הסעד פועל גם מיוזמתו שלו וחובש מספר "כובעים": מטפל בקטין, יוזם התערבות בעניינו, עורך חקירות בעניינו, מפקח עליו במקום החסות שנקבע, יוזם פניה לבית משפט, ממליץ לבית משפט ומבצע את החלטותיו.
 
הבדל נוסף אליו מתייחס בית המשפט נוגע לכך שבעוד תסקיר שירות המבחן אינו קובע את גורלו של הנאשם, ולמעשה הינו אחד מיני מספר גורמים שבית המשפט מביא בחשבון בגזירת העונש, הרי שתסקיר פקיד הסעד עשוי לחרוץ את גורלו של הקטין ובני משפחתו שכן משקלו במסגרת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, רב מאוד.
 
אפשרות חקירת פקיד הסעד על תסקירו מהווה הבדל נוסף, שכן קצין המבחן אינו נחקר על תצהירו. יחד עם זאת, ברור כי היקף החקירה ואופייה נגזרים מכך שפקיד הסעד אינו מאופיין כעד או כבעל אינטרס במובן הרגיל של המילה. יתרה מכך, בית המשפט מציין כי דרך המלך היא שמיעת טענותיו של פקיד הסעד ולא חקירתו.
 
בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון בעניין קבילותו ומשקלו של תסקיר פקיד הסעד, את הקביעות החשובות הבאות:
 
"המידע שאותו ליקט, אסף וריכז פקיד הסעד, לא נדרש לעמוד בתנאי הקבילות הרגילים, דווקא מן הטעם שרובו מבוסס על עדויות שמיעה שנאספו מפי גורמים שונים. במישור הקבילות יש לראות אפוא את התסקיר כחריג לעדות שמיעה. במישור המשקל, הרי שהמשקל שיש לתסקיר ולחוות הדעת של פקיד הסעד, כמו גם משקל המידע והראיות הנזכרים בתסקיר, מסורים כמו כל ראיה אחרת, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית."  
 
בסיכומם של דברים, קובע בית המשפט העליון כי הערכאה הדיונית מחויבת לעשות שימוש זהיר ומושכל בסמכותה הרחבה לזמן עדים שמסרו מידע לפקיד הסעד. יחד עם זאת, עליו לשים לנגד עיניו את העובדה כי בדיני נפשות עסקינן, ועל בית המשפט לעשות את המיטב לבירור האמת ומיצויה עד תום.
 
בע"מ 4746-13, בש"א 4599-13  פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער - המחלקה לשירותים חברתיים לב העיר למשפחה בעיריית תל אביב-יפו והאפוטרופוס לדין (ניתן ביום 4.7.2013, פורסם בנבו).
 
תגיות: חוק הנוער (טיפול והשגחה), תסקיר, פקיד סעד, קבילות, ראיות, טובת הילד, משקל התסקיר