גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

על זכויותיו המהותיות והדיוניות של קטין בעת דיון בעניינו

|24/11/2013|

קטין כבן 16 שנים יוכל  לעזוב את הישיבה בה למד ולעבור ללמוד בתיכון חילוני המציע לו מסלול ייחודי, חרף התנגדותו של אביו. כך פסק בית המשפט המחוזי בחיפה עת הפך את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה ויישם הלכה למעשה את זכות הקטין להשתתפות בהליכים הנוגעים לגורלו ואת זכותו לחופש מחשבה מצפון ודת. בית המשפט פסל התייחסות לקטין כאובייקט מושא לאנלוגיות והיקשים וקבע כי החלטות לגביו יש לקבל מתוך בחינת עולמו הוא בלבד.

שופטים: שושנה שטמר, אב"ד; דר' עדי זרנקין; ריבי למלשטריך-לטר
למערער: עו"ד אפרת ונקרט, במינוי הסיוע המשפטי - מחוז חיפה
למשיב: עו"ד איילה תל-פז
 
הרקע לערעור
המערער, כבן 16, פנה באופן עצמאי לקבלת סיוע משפטי לצורך הגשת ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה לאחר שבקשתו (באמצעות אמו, כאפוטרופוס הטבעית שלו) לעבור מהישיבה בה למד לבית ספר חילוני נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה מבלי שקולו נשמע. הקטין, עולה לכיתה י', בן למשפחה דתית-מסורתית ("כיפה סרוגה"), שהוריו נפרדו והוא ושני אחיו מתגוררים עם האם. בבית משפט קמא, תמכה האם בבקשת הקטין, מהטעם שיש לכבד את רצונו וכי טובתו היא לעבור למסגרת המבוקשת ואילו האב התנגד מחשש שמעבר למסגרת חילונית ירחיק את הקטין מאורח החיים הדתי. יצוין כי אורח חיים דתי נשמר הן בבית האם והן בבית האב, והמערער הביע את כוונתו ורצונו להמשיך ולשמור על אורח חיים דתי, גם לאחר המעבר למסגרת החילונית. בית משפט קמא קבע כי רצונו של הקטין (כפי שהובא בפניו על ידי עו"ס לסדרי דין) אינו אותנטי, והחליט שלא לאמץ את המלצות תסקירה לאפשר לנער את מבוקשו.
 
על החלטה זו ערער הקטין באמצעות האגף לסיוע משפטי, בבית המשפט המחוזי בחיפה.
 
פסיקת בית המשפט המחוזי
בפסק הדין בערעור מבהיר בית המשפט המחוזי כיצד יש לצקת תוכן משמעותי למספר עקרונות חשובים הנוגעים לזכויותיהם המהותיות והדיוניות של קטינים:
 
זכות השתתפות של קטין בהליכים הנוגעים לחייו: בית המשפט המחוזי קבע כי על בית המשפט קמא להזמין את הקטין להישמע בפניו וזאת בהתאם לתקנה 258 לג 2 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד -1984) אשר קובעת (בין היתר) כי בתובענה בנושאי חינוך אשר נוגעת לילד, תינתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו, ויינתן להם משקל ראוי בהחלטתו בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. בית המשפט שלערעור הזמין את הקטין ללשכתו ושמע אותו ישירות, דבר שהיה בו כדי לחזק את התרשמותו כי רצונו אותנטי ולקבל את המלצת העו"ס לסדרי דין התומכת בו.
 
מתן משקל לרצונו של הקטין: בהישענו בין היתר על פסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי טובתו של קטין הינה כי יינתן משקל לרצונו, וכי אי כיבוד רצונו פוגע בטובתו, בית המשפט המחוזי ניתח באריכות את המשקל שיש לתת לרצונו של נער בן כ-16 שנים, וקבע כי בהתאם לסעיפים 12 ו- 14 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (להלן: "האמנה") עקרון יסוד הוא שיש להעניק לילד את זכות ההשתתפות בהליכים הנוגעים לגורלו, ולאפשר לו להביע את דעתו בחופשיות תוך מתן משקל ראוי לעמדתו, וכן כי יש לכבד את זכות הילד לחופש מחשבה, מצפון ודת, כל עוד אין בכך פגיעה בחוק או באושיות הסדר והמוסר.
 
בית המשפט קבע כי ממכלול הנתונים עלה כי רצונו הישיר של המערער הוא לעבור למסגרת ביה"ס החילוני "עמל" וכי יש לתת לרצון זה משקל ראוי, ובמקרה זה אף מכריע. בית המשפט קבע כי אין לקבל את עמדתו של האב כי המעבר למסגרת המבוקשת יחסום את דרכו של המערער בהמשך חייו או יפגע בעתידו או בהצלחתו. נהפוך הוא. נפסק כי אין להתבסס על ניסיונו של אחיו של המערער בבית הספר המבוקש כדי לנבא את סיכויי הצלחתו של המערער. השופטת  למלשטריך-לטר  דחתה טיעון זה מכל וכל וקבעה כי:
"כל ילד הוא עולם בפני עצמו ... כל ילד ניחן בכישרונות אחרים, בנטיות אחרות ובעולם פנימי משלו המאפשר לו התמודדות במטלות. לא ניתן להסיק מניסיון האחד על הצלחת השני...סיכויים להצלחה הם ברוב המקרים גם פועל יוצא של מוטיבציה. ברור שלמערער יש מוטיבציה רבה להצליח במסלול החדש שבחר בו, למול העובדה שאינו חפץ בלימודים במסגרת הישיבה התורנית... לעניין ניבוי בכלל – הרי שאינו נחלתנו. מי ידע מה צופן העתיד. נותר רק להקשיב לרצונו של המערער ולחזק את ידיו בבחירתו..."
זכויותיו המהותיות של הקטין: לעניין טענת האב בדבר חששו כי בנו יעזוב את אורח החיים הדתי, פסק בית המשפט כי לבד מכך שמהעובדה שהמערער לא יישאר במסגרת הישיבה התורנית, לא ניתן להסיק שפני המערער לעזוב את אורח החיים הדתי, אלא שעל פי סעיף 14 לאמנה זכאי הקטין לחופש מחשבה לגבי תפישת הדת שלו, וזכות ההורים להכוונת הילד למימוש זכויותיו אלו אמורה להתיישב עם התפתחותו הטבעית. ובלשון ביהמ"ש : "המערער כבן 16, במונחי המדינה בעוד כשנתיים הוא מספיק אחראי ובוגר כדי להילחם ולהגן על כולנו. לא ניתן לאיין את רצונותיו כלא היו, רק בשל חשש רחוק של האב כי החברה החילונית בבית ספר עמל תשפיע על בנו להתרחק מקיום המצוות"
 
בשולי הדברים נציין כי בית המשפט נדרש גם לעניין דחיית המלצת העו"ס לסדרי דין והזכיר את פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"צ  5227/97 דוד נ' ביד"ר הגדול בו נקבע כי :
 
"רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות דופן נמצא בית משפט פוסק בעניינם של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד, בניגוד לחוו"ד מומחים... באותם מקרים נדירים וחריגים, נצפה לשמוע מן השופט שהכריע בניגוד לחוות הדעת ובאורח מפורט ומדוקדק מה טעם הכריע כפי שהכריע, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים. חובה זו חובה כבדה היא".
 
עמ"ש (חי') 31702-09-13 פלוני נ' אלמוני
 
תגיות: קטין, חינוך, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, זכות ההשתתפות, רצון הקטין, חופש מחשבה מצפון ודת, תסקיר, פקיד סעד לסדרי דין, טובת הילד, זכויות הילד