גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

אפוטרופוס לדין לקטין בהליכי אימוץ – אימתי?

|24/11/2013|

בפסק דין ארוך ומפורט עמד בית המשפט לענייני משפחה בחיפה על מהות תפקידו של אפוטרופוס לדין בכלל ובהליכי אימוץ בפרט. בית המשפט עמד על ההצדקה הרעיונית והחשיבות שבמינוי אפוטרופוס לדין בכל שלבי האימוץ, ואף הורה על השארת מינוי האפוטרופוס לדין על כנו, גם לאחר הכרזת הקטין כבר אימוץ, אף שטרם הוחל בשלב השני של בקשה למתן צו אימוץ. ערעור שהגיש היועמ"ש על החלטה אחרונה זו התקבל וערכאת הערעור קבעה כי פרק זמן זה שבין ההליכים אינו בא בגדר: "נדונה מסירת קטין למטרת אימוץ" שהוא  אחד מששת  המצבים  שלגביהם  קבעה וועדת רוטלוי כי קיימת הנחה שיש למנות מייצג לילד, ולכן נדרש נימוק מיוחד המצביע על הצורך למנות אפוטרופוס לדין בשלב זה שבו אין הליך משפטי פעיל. ערכאת הערעור הדגישה כמובן מאליו שלערכאה שתדון בתביעה למתן צו אימוץ נתון שיקול הדעת למנות לקטין אפוטרופוס לדין אם ימצא זאת לנכון.

ערכאה קמא:
שופטת: סגנית נשיא, שושנה ברגר
למבקש: היועץ המשפטי לממשלה
למשיב: האפוטרופוס לדין עו"ד יוחאי לב טוב, במינוי מטעם הסיוע  המשפטי - מחוז חיפה.
ערכאת הערעור:
שופטים: יעל וילנר, ריבי למשטרייך-לטר, עדי זרנקין
למערער: היועמ"ש ע"י עו"ד א. שגיא ואח'
למשיב: האפוטרופוס לדין עו"ד יוחאי לב טוב, במינוי מטעם הסיוע  המשפטי - מחוז חיפה.
ההליך בבית המשפט לענייני משפחה - והחלטותיו
בעניינו של הקטין הוגשה בקשה להכרזתו כבר אימוץ והוא הועבר אל המשפחה המיועדת לאמץ אותו, מכוח סעיף 12 (ג) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
האפוטרופוס לדין ביקש להיפגש עם המשפחה המיועדת לאמץ את הקטין אך בקשתו נתקלה בהתנגדות היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש"), אשר סבר כי משתפקידו של האפוטרופוס לדין הוא לצורך הדיון בהכרזת הקטין כבר אימוץ (אם לאו) אין שאלה זו מצריכה פגישה עם המשפחה המיועדת. עוד טען היועמ"ש כי אין לאפוטרופוס לדין המומחיות הנדרשת לעסוק בבחירת המשפחה המיועדת לאימוץ והתאמתה לקטין, וגם מטעם זה אין לאפשר לו להיפגש עימה.
ביהמ"ש דחה את התנגדות היועמ"ש, והתיר לאפוטרופוס לדין להיפגש עם המשפחה המיועדת, תוך שמירת החיסיון הנדרש. מפגש זה לא התקיים בשל הודעת היועמ"ש על כוונתו לערער על החלטה זו, ואילו האפוטרופוס לדין מצידו הודיע כי הוא מסכים להכרזתו של הקטין כבר אימוץ, אך ביקש להישאר בתפקידו ולסייע לקטין ולמשפחה עד למתן צו אימוץ בפועל.
גם לבקשה זו התנגד היועמ"ש בטענה כי משהקטין מוכרז כבר אימוץ מסתיים ההליך ויחד עימו פוקעת סמכותו של האפוטרופוס לדין באין "דין", מה גם שמרגע הכרזת הקטין כבר אימוץ משמש עו"ס לחוק אימוץ ילדים כאפוטרופוס לקטין על פי סעיף 15 לחוק, ואין צורך באפוטרופוס נוסף. 
בית המשפט דחה את עמדת היועמ"ש, הכריז על הקטין כבר אימוץ ונעתר לבקשת האפוטרופוס לדין להותירו בתפקידו גם לאחר ההכרזה, תוך שהוא עומד בהרחבה רבה על מעמדו, ייחודיותו וחשיבותו של תפקיד האפוטרופוס לדין בהליכי אימוץ – אשר מחייבים לדעתו הפעלת שיקול דעת רחב למינויו לאורך ההליך כולו, כדלהלן:
בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט לנוער הם הזירה המרכזית להכרעה בשאלות הרות גורל בחייהם של אלפי ילדים בישראל. במסגרת הליכים אלה, נוהגים בתי המשפט, לא אחת, למנות אפוטרופוס לדין לקטין, כאשר אין ביכולתם של הוריו לייצגו כראוי.
בית המשפט עמד על כך שעל פי המצב המשפטי כיום, זכות הייצוג עולה כדי זכות חוקתית והדברים יפים שבעתיים בהליכים בענייני משפחה, אשר הינם בגדר "דיני נפשות" ממש, אם לא כפשוטו הרי כמשמעו.
בית המשפט נדרש לדו"ח ועדת רוטלוי (להלן: "הוועדה") בנושא "ייצוג נפרד לילדים בהליכים אזרחיים", אשר מנה ששה מצבים בהם קיימת הנחה שיש למנות אפוטרופוס לדין לקטין, כאשר אחד ממצבים אלו, העוסק במיוחד בהליכי אימוץ, הוא: "נדונה מסירת קטין למטרת אימוץ על פי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים", והסיק מכך כי לדעת הוועדה יש הצדקה רעיונית למינוי מייצג לקטין בכל שלבי האימוץ, ולנוכח  הצדקה רעיונית זו,  יש מקום להפעלת שיקול דעת נרחב על ידי בית המשפט לצורך מינוי אפוטרופוס לדין לקטין בהליכי אימוץ, בהיותו "אביהם של קטינים" אשר מחובתו להשמיע את קולם  ולשמור על זכויותיהם תוך בחינת טובתם הספציפית.
בית המשפט עמד על הצורך במינוי אפוטרופוס לדין בכל אחד משני שלבי הליך האימוץ:
בשלב הבקשה להכריז על הקטין כ"בר אימוץ" מתנהל הדיון בין שני צדדים פורמאליים: המדינה והוריו הביולוגיים של הקטין, אשר במרבית המקרים אינם מסוגלים למלא את חובותיהם כלפי הקטין, ולעיתים אף אינם מגלים כלל עניין בהליך. הורים או מי מהם עשויים אף להיות נתונים במצב של ניגוד עניינים בינם לבין הקטין. במקרים כאלה, הקטין עומד למעשה בשלב זה לבדו מבלי שאף אחד מייצג את עניינו האישי, ומכאן חשיבות הייצוג הנפרד עבורו. בכך שהיועמ"ש מייצג את מערכת הרווחה, האמונה על פעולה לטובת קטין אין בכדי להוות ייצוג נפרד לקטין, שבהעדרו אין למעשה שני צדדים יריבים להליך, ואין גורם מקצועי היכול להציג עמדה המנוגדת  לזו של היועמ"ש, אם זו מחויבת המציאות לצורך שמירת זכויותיו של הקטין.
גם בדיון בשלב הבקשה למתן צו אימוץ, הצדדים הפורמאליים להליך הם המדינה מחד, וההורים המבקשים לאמץ את הקטין, מנגד ולקטין עצמו אין ייצוג. אמנם, בשלב זה של ההליך, על פי סעיף 15 לחוק, עו"ס לחוק אימוץ ילדים משמשת אפוטרופוס לקטין, ואולם – מבהיר בית המשפט - אין בכך כדי למנוע מבית המשפט למנות לקטין אפוטרופוס לדין גם בשלב זה של ההליך. מדובר לטעמו בשני תפקידים שאינם סותרים זה את זה ויכולים לדור בכפיפה אחת: עו"ס לחוק אימוץ ילדים משמש כאפוטרופוס לקטין לצורך כל עניין הנוגע לגופו או לרכושו, בעוד שהאפוטרופוס לדין תפקידו ייצוג הקטין בהליך בפני בית המשפט.
נכון, מסכים בית המשפט, שהכרזת הקטין כבר אימוץ ומתן צו אימוץ הינם שני הליכים משפטיים נפרדים, אשר הצדדים להם שונים, וההליכים יכול שיתנהלו אף בבתי משפט שונים. ואולם מהותית עסקינן באותו קטין ובתהליך רציף, ועל בית המשפט לבחון הדברים מבחינה מהותית ולא מבחינה פורמאלית. לכן, קבע בית המשפט, משמונה אפוטרופוס לדין לקטין בשלב הכרזתו כבר אימוץ לא מן הנמנע כי המשך ייצוגו של הקטין על ידו ייעשה באופן רציף עד השלב הסופי של מתן צו האימוץ.
לאור כל האמור – הורה בית המשפט לענייני משפחה על המשך המינוי של האפוטרופוס לדין חרף מתן פסק המכריז על הקטין כ"בר אימוץ", ואף שהליך ההמשך של הבקשה למתן צו האימוץ טרם החל.
החלטת ערכאת הערעור
בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש לערעורו של היועמ"ש על החלטה אחרונה זו, וקיבל את הערעור תוך שהוא מדגיש את העובדה שהליכי האימוץ נחלקים לשני שלבים – הליכים מובחנים, כאשר בענייננו השלב הראשון הסתיים ואילו השני טרם החל.
מצב ביניים זה קבע בית המשפט המחוזי, אינו בא בגדרו של אף אחד מהמצבים שמנתה הועדה ככאלה שיש למנות בהם מייצג לילד. בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי אינו רואה בתקופת ביניים זו בה אין הליך תלוי ועומד (שכן הראשון הסתיים והשני טרם החל) מצב בו "נדונה מסירת קטין למטרת אימוץ...", והוא אינו רואה את תהליך האימוץ כרצף דיוני אחד אשר לגביו קיימת הנחה שיש למנות לקטין אפוטרופוס. אדרבא, בית המשפט המחוזי הדגיש את קיומם של שני שלבים מובחנים.
לאור זאת, קבע בית המשפט – על מנת למנות אפוטרופוס לדין לקטין בשלב הביניים שלאחר הכרזת הקטין כ"בר אימוץ", נדרש נימוק של ממש הנוגע למצב הקונקרטי, ואשר מצדיק את השארת מינוי האפוטרופוס לדין חרף העדר הליך משפטי בו נדרש ייצוג הקטין. נימוק קונקרטי כזה (להבדיל מטיעון כללי בדבר חשיבותו של אפוטרופוס לדין) לא ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואף לא על ידי האפוטרופוס לדין בשלב הערעור – ולפיכך התקבל הערעור ומינוי בוטל, תוך שבית המשפט המחוזי מוצא לנכון להדגיש כי בעת שתידון התביעה למתן צו אימוץ יהיה לבית המשפט שידון בה שיקול הדעת למנות לקטין אפוטרופוס לדין, אם ימצא זאת לנכון.
אמ"צ (משפחה חיפה) 96/12 היועמ"ש  נ' פלוני אלמוני (לא פורסם, 6.1.13)
עמ"ש (חיפה) 30-245-01-13 היועמ"ש נ' פלוני אלמוני (לא פורסם, 31.1.13)
תגיות: חוק אימוץ ילדים, קטין, בר אימוץ, צו אימוץ, אפוטרופוס לדין, זכויות הקטין, טובת הקטין, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד , ועדת רוטלוי.