גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

ביטול פוליסת ביטוח בשל אי תשלום דמי הביטוח בכפוף לחובת התראה כפולה ובכתב

|24/11/2013|

סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, מחייב משלוח שתי הודעות התראה בלוח זמנים מוגדר, כתנאי לתקפות ביטול פוליסת ביטוח בשל אי תשלום דמי הביטוח על ידי המבוטח. אי תשלום כשלעצמו אינו שולל את תוקף הפוליסה אלא אך מקנה לחברת הביטוח זכות לביטולה אם מחדל זה לא יוסדר. בעמדו על תכליתו הצרכנית - סוציאלית של חוק חוזה הביטוח קבע בית משפט השלום בצפת כי התראה בעל פה אינה יכולה להוות תחליף להודעות בכתב ועל חברת הביטוח מוטל הנטל להוכיח כי הודעות ההתראה בכתב הומצאו למבוטח.
משלוח מכתב על שמו של אדם בציון שם היישוב בלבד, מקום בו עשויים להתגורר תושבים בעלי אותו שם משפחה אינו יכול להקים חזקה כי דבר הדואר הגיע לאדם הנכון, ומשכך – אף לחזרת המכתב כ"לא נדרש" (אם נשלח בדואר רשום) אין כל ערך ראייתי בנסיבות כאלה.

שופט: אורי גולדקורן
לתובעת: עו"ד ישראל עובדיה
לנתבע: עו"ד באסם דקואר במינוי מטעם הסיוע משפטי – מחוז צפון
לצד שלישי: עו"ד משה גולני

הנתבע פגע ברכב וגרם לו נזקים. מבטחת הרכב הנפגע שילמה למבוטחה את סכום הנזק והגישה לבית המשפט השלום בצפת תביעת שיבוב כנגד הנתבע, אשר מצדו הגיש הודעת צד שלישי כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") במסגרתה כי בזמן התאונה, הוא היה מבוטח על ידה בביטוח צד שלישי.
 חברת הביטוח טענה כי ביטלה את פוליסת הביטוח לרכב הנתבע עוד לפני קרות התאונה וזאת בגין אי תשלום דמי הביטוח והציגה בפני בית המשפט שני מכתבים שנשלחו לנתבע, הראשון בדואר רגיל והשני בדואר רשום ובהם דרישה לתשלום החוב. משלא שולם החוב, טענה חברת הביטוח כי ביטלה את הפוליסה והציגה מכתב נוסף (שלישי) שנשלח ארבעה ימים לפני קרות התאונה אשר נשלח לנתבע בדואר רשום, אך חזר כ"לא נדרש" ובו דרישה לתשלום יתרת חוב וכן הודעה על ביטול הפוליסה.
הנתבע מצדו טען, בין היתר, כי לא קיבל מחברת הביטוח כל הודעת ביטול או התראה על כוונה לבטל את הפוליסה ומשכך אין תוקף לביטול.
כנקודת מוצא ציין בית המשפט כי "סוגיית הביטול של פוליסת ביטוח נשלטת על ידי חוק חוזה הביטוח. חוק זה הינו חוק סוציאלי – צרכני מובהק, שנועד להגן על המבוטח, לשמור עליו מפני כוחו של המבטח, ולאזן את חוסר השוויון ביניהם". לפיכך, ועל מנת שלא לסכל תכלית זו מחייב סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 (להלן: "החוק") מנגנון קשיח של מסירת שתי התראות בכתב למבוטח. בית המשפט הבהיר כי סעיף 15 לחוק הינו קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו והוא מהווה הסדר ספציפי לביטול פוליסה בשל אי תשלום דמי ביטוח, ודוחה לעניין זה את תחולתה הוראת הביטול הכללית שבסעיף 10 לחוק כמו גם הוראות הביטול של דיני החוזים.
סעיף 15 לחוק קובע כי אם לא שולמו דמי הביטוח במלואם או בחלקם במועדם או במהלך חמישה עשר ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור עשרים ואחת ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן. בית המשפט חזר וציטט פסיקה קודמת ממנה עולה כי משלוח שתי הודעות התראה על ידי המבטח הוא תנאי מהותי למתן תוקף לביטול הפוליסה עקב פיגור בתשלום, והשתכללותה.
כאשר מבוטח טוען כי לא קיבל את ההתראות, מוטל הנטל על המבטחת להראות כי פעלה כדין וכראוי במשלוח ההתראות, וכי אופן פעולתה ודרך המשלוח מביאים למסקנה כי הודעות אלו הגיעו לידי המבוטח. במקרה זה אמנם חברת הביטוח הציגה העתקים של שתי ההודעות הראשונות שנשלחו לנתבע, אך לא הציגה כל אסמכתא לכך שהם הגיעו ליעדם. עדות הנתבע שהכחיש כי לא קיבל את שני המכתבים סותרת את החזקה הקבועה בסעיף 57 ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 בדבר מסירת דבר דואר.
בית המשפט ציין כי במקרה זה קיימת הסתברות מוגברת כי דבר הדואר לא הגיע ליעדו, וזאת בשל ציון חלקי בלבד של כתובת הנמען: על גבי המכתבים צוין אך ורק שמו של הנמען ושם היישוב בו מתגוררים תושבים רבים בעלי שם משפחה זהה. בנסיבות אלו – ציין בית המשפט – גם לחזרת דבר דואר רשום "כלא נדרש" (לו תוכח) אין ערך ראייתי, שכן בהעדר אפיון ייחודי ברור לנמען, לא ניתן לקבוע מי "לא דרש" את דבר הדואר.
בשל כל אלה קבע בית המשפט כי חברת הביטוח לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי פעלה בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק, לפיכך ביטול הפוליסה לא השתכלל, ועל חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח בקיזוז סכום החוב בגין תשלומי הפרמיה.
תמ"א (שלום צפת) 44358-08-10 הפניקס נגד הייב ואח' (20.3.13)
תגיות: חוק חוזה הביטוח, סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, צרכנות, ביטול פוליסת ביטוח, ראיות, מסירה