גליון מספר 3 סתיו תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

תביעת מזונות אינה מצריכה רשות מבית המשפט של פשיטת הרגל

|24/11/2013|

​תביעת מזונות אינה מעוכבת על ידי סעיפים 22 ו-20(א) לפקודת פשיטת הרגל והמשך בירורה, כמו גם הגשתה, כאשר הנתבע קיבל צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל, אינו מצריך נטילת רשות מבית המשפט של פשיטת הרגל. כך חזר והבהיר בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, עת דחה בקשה מטעם נתבע לסילוקה של תביעת מזונות שהוגשה נגדו בשל כניסתו להליכי פשיטת רגל ומתן צו כינוס נכסים כנגדו.

שופט: אסף זגורי
למבקש: עוה"ד חן וייס-גלר, במינוי מטעם הסיוע המשפטי – מחוז צפון
למשיבה: עוה"ד אברהם פרץ, במינוי מטעם הסיוע המשפטי – מחוז צפון
 
בדונו בבקשה להורות על סילוק על הסף של תביעת המזונות שהוגשה כנגד המבקש, מן הטעם, כי ניתן נגדו צו כינוס נכסים במסגרת הליך פשיטת רגל, חזר בית המשפט לענייני משפחה בנצרת והבהיר את גבולותיו של סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-198 (להלן: "הפקודה") בכל הנוגע לתביעת מזונות.
תחילה ניתח בית המשפט את הסעיפים הרלוונטיים בפקודה ולאחר המשיך ובחן ההלכות הקיימות בממשק שבין בירור תביעת מזונות לבין הליכי פשיטת רגל:
סעיף 22 לפקודה, המהווה בסיס לעיכוב ההליכים כנגד חייב שנתקבל נגדו צו כינוס נכסים מחריג מסעיף זה חובות אשר הפטר (אם יינתן) אינו יכול לשמש לו הגנה בפני התביעה. סעיף 72 לפקודה קובע כי מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכינוס אינם חוב בר תביעה בפשיטת רגל. משילוב שני הסעיפים עולה כי תביעת מזונות מאוחרת לצו הכינוס לא תוכל להיחשב "חוב בר תביעה" בפשיטת רגל, הפטר אינו יכול לחול עליה, וממילא גם לא יכול סעיף 22 לפקודה לחול עליה. גם סעיף 20(א) לפקודה, הקובע כי הליכים כנגד אדם שניתן נגדו צו כינוס נכסים מצריכים נטילת רשות מבית המשפט של פשיטת הרגל, אינו חל על תביעת מזונות, אשר אינה חוב בר תביעה.
ומהוראות החיקוק לפסיקה: בית המשפט הפנה לפסק דינו של כב' השופט פיליפ מרכוס שם נקבע כי סעיף 20(א) לפקודה לא מונע המשך דיון הוכחות בעניין מזונות, שכן לא מדובר בחוב בר תביעה אשר הסעיף עוסק בו.[1] כן הפנה בית המשפט לפסק דין של כב' השופט גייפמן שם נקבע מאותו נימוק כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעת מזונות שהוגשה לאחר מתן צו כינוס ואין צורך ברשות בית המשפט אף להגשת תביעה, ולא רק להמשך בירורה של תביעה שהיתה תלויה ועומדת בעת מתן צו הכינוס.[2]  עוד ובנוסף הפנה בית המשפט להכרעת בית משפט של פשיטת רגל בה נקבע כי אין למנוע מהטוענים לזכותם למזונות מאת החייב להוסיף ולברר זכותם זו בפני הערכאה המוסמכת,[3] ולסיום הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ממנו, לטעמו, עולה סמכותו של בית המשפט המוסמך לפסוק מזונות גם כנגד חייב שניתן נגדו צו כינוס בפשיטת רגל.[4]
בית המשפט הבחין בין שאלת הסמכות לדון בתביעה למזונות לבין השאלה כיצד ייגבו דמי המזונות ובאיזה שיעור, והבהיר כי השאלה כיצד יבוצעו פסק הדין או החלטה למזונות או כיצד ייגבו דמי המזונות הזמניים או הקבועים היא זו שבסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל, בעוד שהסמכות לבירור תביעת מזונות לגופה, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
מכל האמור לעיל, קבע כב' בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, כי לא היה מקום להגיש בקשה לסילוק התביעה, ואף לא לעיכוב ההליכים.
תמ"ש (נצרת)  7877-05-13 פלוני נ' פלוני (10.7.13).
תגיות: פשיטת רגל, תביעת מזונות, חוב בר תביעה, עיכוב הליכים, סמכות, פקודת פשיטת הרגל, סעיף 20(א), סעיף 22

[1] בש"א (י-ם) 54415/03 א.ס נגד ס.ד (פורסם במאגרים, 5.10.03)
[2] תמ"ש (ת"א) 16880-96 דבורה אגמוני נ' חיים אגמוני, (פורסם במאגרים, 14.9.97)
[3] פש"ר (ב"ש) 6102/00 ש.א. נ' הכנ"ר ואח' (פורסם במאגרים, 20.9.10)
[4] ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים, 20.9.07)