גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

צעד קדימה מהלכת גרבש: זכויותיו של נושה מובטח אינן בלתי מוגבלת וקיימים מצבים בהם תימצא הצדקה לצמצמן או לשלול אותן

|24/11/2013|

על פי דין מוענקות לנושה מובטח זכויות רבות למול החייב ולמול נושים שאינם מובטחים, כגון הזכות לקבוע את מועד המימוש, זהות בעל התפקיד וכמובן זכות ראשונים לדמי המימוש והכל באופן עצמאי גם במקום בו מתנהלים הליכי חדלות פרעון. בהלכת גרבש קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי פעולותיו של נושה מובטח כפופות לפיקוח בית המשפט של פשיטת הרגל. בפסק הדין נשוא סקירה זו צועד בית המשפט צעד נוסף בהכפפת נושה מובטח להליכי חדלות פירעון, בהבהירו כי נשיה מובטחת הינה זכות משפטית שבית המשפט של פשיטת הרגל יכול לצמצמה ואף לשלול אותה מקום בו יש לכך הצדקה.

שופטת: ורדה אלשיך, סגנית נשיאה
למבקש: עו"ד עמית פינס ואח'
למשיבים 1-4: עו"ד ישראל ליברובסקי
למשיבים 5-6: עו"ד ברם ושות'
למשיב 7: עו"ד משה תורג'מן
למשיבים 8-9: עו"ד יריב שי ישינובסקי ועו"ד ארז חבר
 
רקע
זכותו של נושה מובטח לממש את הבטוחה שבידו הינה עצמאית ואינה תלויה, כפופה או מעוכבת על ידי נושים או הליכים אחרים, לרבות הליכי פשיטת רגל.[1] זאת בשל היותה של הזכות קניינית-חפצית, ישירות על הנכס ולא באמצעות זכות כלפי החייב.[2]
 
חרף זאת, בפרשת גרבש,[3] ובפסיקה שבאה בעקבותיה,[4] הכפיפו בתי המשפט את פעולות המימוש של הנושה המובטח לפיקוח בית המשפט של פשיטת הרגל (או פירוק החברה), לרבות בדיקת תוקפו של השעבוד. סמכות פיקוח זו פורשה על ידי בתי המשפט על דרך ההרחבה, וכך למשל נטלו לעצמם בית המשפט את הזכות לשתף, במקום בו מצאו זאת כנדרש, בעל תפקיד שמונה בהליך פשיטת הרגל בהליך המימוש, אשר ייעשה במסגרת הליכי פשיטת הרגל.[5]
 
המקרה דנן
 
בנק (להלן, גם: "הנושה המובטח") ביקש לממש באמצעות כונס נכסים מטעמו שעבודים שנרשמו לטובתו על מגוון נכסי החייבים, המצויים כעת בהליך פשיטת רגל. בין הנכסים המשועבדים נמנו נכסים עסקיים כגון יהלומים אך גם דירות מגורים. זכותו, כך טען הבנק, כנושה מובטח לעשות כן, ואף קיים "יתרון" לנושים במימוש הדירות על ידו נוכח העובדה כי החייבים ונשותיהם ויתרו על זכויות המוענקות על פי דין למי שמפונה מביתו.
 
הכונסים הזמניים שייצגו את ציבור הנושים הבלתי מובטחים התנגדו לבקשת הנושה המובטח, בין היתר בטענה כי חלק נכבד מהיקף החוב המובטח שנוי במחלוקת, וכי קיים ספק אם הנושה המובטח יממש באורח הגון וללא קיפוח הנושים האחרים את הנכסים, שערכם עולה, על ערך החוב המובטח. עוד נטען על ידם כי התנהלות פסולה של הבנק גרמה לתפיחת החוב באופן בלתי מוצדק ולפגיעה בנושים.
 
אחד החייבים דרש, לאור טענות אלו, כי ייאסר על הנושה המובטח לממש את דירות המגורים בטרם ישלים את מימוש כל הבטוחות האחרות.
 
פסיקת בית המשפט
 
בית המשפט נדרש ל"משולש יחסים" מורכב זה בין חייבים, נושה מובטח ונושים בלתי מובטחים, וחזר על מושכלות היסוד בדבר זכויותיו של נושה ובהן הזכות לנווט את אורח המימוש, מועדו וכן קביעת זהות בעל התפקיד המממש.  
 
לא בנקל פוגע בית המשפט בזכויותיו של נושה מובטח ואף הפיקוח על נשייתו הוא זהיר, עם זאת – הבהיר בית המשפט - נשייה מובטחת אינה "תופעת טבע" נייטרלית ואובייקטיבית, הנכפית על החברה והדין כנתון שאין מהרהרים אחריו. ככל זכות אחרת אין מדובר בזכות מוחלטת וקיימים מצבים בהם נמצאת הצדקה לצמצמה או אף לשלול אותה כליל, זאת בעיקר כאשר אותה פגיעה אינה בזכות הראשונית והמהותית של הנושה המובטח ליהנות ראשון מדמי המימוש, אלא בזכות המשנית לקבוע מי בעל התפקיד אשר יבצע את המימוש.
 
המקרה הקלאסי בו נמצאת בדרך כלל הצדקה להפקעת זכויות משניות כאלה מן הנושה המובטח, הוא מקום בו עולה חשד מבוסס של "גרירת רגליים" באופן הגורם לתפיחת הריבית[6] ולפגיעה לא מוצדקת בחייב ובנושים הרגילים. גם במקרה בו ערך הנכסים המובטחים עולה על גובה החוב המובטח, הרי שהאינטרס לכפוף את הנושה המובטח לחובת זהירות כלפי החייב והנושים האחרים אינו נובע רק מעקרונות צדק אלא גם ובעיקר מפני חשש נשוא ניסיון החיים כי במצב כזה הנושה המובטח עשוי שלא להתאמץ יתר על המידה למקסם את התמורה מעבר לכיסוי חובו שלו.
 
בית המשפט חזר והבהיר כי מכח עקרונות תום הלב וחובת הזהירות מנוע נושה מובטח לעשות כטוב בעיניו בבטוחות העולות על שווי החוב באורח המקפח את הנושים הרגילים, וכך גם מונעים התנהלות בלתי מידתית ובלתי נחוצה בחייב עצמו, משיקולים של נוחות הנושה או באי כוחו.
 
לכן – הורה בית המשפט – המימוש ייעשה במשותף (לרבות חלוקת שכר הטרחה) על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק וכונסי הנכסים הזמניים. הוראה זו, כשלעצמה, כפי שראינו אינה תקדימית, אלא שכאן הלך בית המשפט צעד נוסף קדימה ממטריית הפיקוח שהוחלה בהלכת גרבש ואף מהחלטות בתי המשפט שפגעו בזכויות המשניות של נושה מובטח, ופגע בליבת הזכות של הנושה המובטח עת אסר עליו לממש את דירות המגורים של החייבים כל עוד לא הסתיים מימושם של כל שאר הבטוחות. בית המשפט ציין כי מעמדה המיוחד של דירת המגורים והנזק הכבד בפינוי החייב ומשפחתו במצב בו "וויתרו" (או אולצו לוותר, כלשונו) על ההגנות המוקנות להם על פי דין על דירת המגורים, עשויה להביא להשלכת החייב ומשפחתו אל הרחוב. במקרה כזה ראוי למצות תחילה דרכי פירעון אחרות באופן של מימוש בטוחות אחרות העומדות לרשות הנושה, אשר פגיעתן בחייב פחותה.
 
בהחלטתו איזן בית המשפט בין הרצון לערוך בירור מקיף של הטענות לגבי שיעור החוב המובטח – בירור שעשוי לעכב את המימוש זמן רב, לבין הפגיעה בנושים הרגילים הצפויה בשל עיכוב זה במימוש הבטוחות, בעוד שמירוץ הריבית על החוב המובטח לא נעצר.
 
פש"ר, מחוזי תל אביב – יפו, 32632-04-12, בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' א. אימבר ואח' (26.12.12)
תגיות: פשיטת רגל, נושה מובטח, כינוס נכסים, כונס נכסים, משכנתא, שעבוד, תום לב, ריבית, הלכת גרבש, דירת מגורים 
[1] סעיף 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 מחריג את זכותו של נושה מובטח לעשות בערובתו כרצונו, מתחולתו של סעיף 20(א) המחייב רשות של בית המשפט של פשיטת הרגל לפעולות משפטיות נגד החייב.
[2] ראו למשל רע"א 102/00 קוזצי נ. בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ פ"ד נד(4) 761, 766.
[3] פש"ר 466/93 יחיאל גרבש נ. עו"ד י. שלף, הנאמן ואח' (פורסם במאגרים, 24,12,2000), להלן: "הלכת גרבש").
[4] למשל רע"א 8122/08 ישראלי נ. עו"ד פביאן סלמן (פורסם בנבו, 17.10.08); רע"א 5671/08 אלבז נ. בנק לאומי למשכנתאות (פורסם במאגרים, 6.8.08); פר"ק 34953-11-09 זילברברג נ. לידקום אינטגרייטד סולושנס בע"מ (לא פורסם 26.1.11).
[5] ראו למשל פש"ר 7701-01-10 פישביין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 14.10.11). זאת בעיקר במצבים בהם ערך הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח, וקיים חשש שמא הוא לא יעשה את המירב בכדי למקסם את התמורה.
[6] בית המשפט עומד על כך כי בניגוד לריביות על החובות הנתבעים כחוב בר תביעה בפשיטת רגל אשר נעצרות עם מתן צו כינוס הנכסים, הריבית על חובות מובטחים שנגבו במסגרת מומש הבטוחות, אינה נעצרת.