גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

בעל חברה שנהג בחוסר תום לב כלפי עובדו יחויב אישית בתשלום זכויותיו

|16/07/2012|

​בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות כנגד בעלים ומנהל של חברה. בפסק הדין שניתן  לזכות עובדת שיוצגה מטעם הלשכה לסיוע משפטי מחוז ירושלים, נקבע כי העובדת אשר זכויותיה קופחו על ידי מעסיקה לשעבר ואשר החברה המעסיקה אותה נמכרה בלא לשלם את כל חובותיה, תוכל לגבות את חובה ישירות מבעלי החברה אשר שימש גם כמנהלה. בצעד חריג חויב המנהל לא רק בתשלום הפרשי השכר וההפרשות לפנסיה, אלא גם בפיצויי הלנה מיום  ההתפטרות ועד למועד התשלום בפועל.

שופט: אייל אברהמי, סגן הנשיאה נציגי ציבור: אילן לוי, ברוך פיקל.
לתובעת: עו"ד קרן בר יהודה, במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי - מחוז ירושלים.
לנתבע: עו"ד קרן חדאד.
 
 
התובעת הועסקה כמוכרת וכמנהלת אירועים בעסק בבעלותו ובניהולו של הנתבע. התובעת סיימה את עבודתה בהסכמה עם הנתבעים, אך למרות הבטחות הנתבע, לא קבלה תשלום בגין שכר עבודתה בחודש האחרון, ואם לא די בכך, הרי כשפנתה לחברת הביטוח לקבל את הכספים שהופרשו עבורה לפנסיה, התברר לה כי בניגוד להוראות הדין, לא הופרשו בגינה כספים כלל.
 
התובעת תבעה את החברה המעסיקה, וקבלה פסק דין לזכותה על מלוא סכום התביעה. אולם החברה הנתבעת נמכרה עוד לפני כן לחברה אחרת, אשר לא הייתה מחויבת לתובעת ולנתבעת עצמה לא נותרו כל נכסים. לפיכך נאלצה התובעת לתבוע אישית גם את מי שהיה מנהל הנתבעת ובעל מניותיה בעת תקופת עבודתה שם. 
 
בעקבות שורה ארוכה של פסקי דין, קבע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים כי מעמדו המיוחד של העובד מול החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת כלפיו, אשר מקורה בחובת תום הלב הנובעת מהיחסים החוזיים עם העובד. לכן, אף שהכלל הוא כי החברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, מנהליה ועובדיה,  במקרים בהם מי שהקים את החברה פעל שלא בתום לב ובכוונה להונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, אין לאפשר לו להתחמק מתוצאות מעשיו באמצעות הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות. במקרים אלו, ובמיוחד כאשר מדובר בעובדים, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הבעלים באופן אישי בחובות החברה.
 
השופט אברהמי קבע כי הנתבע הונה את התובעת, ונהג כלפיה בחוסר תום לב. לבקשתו, ביצעה התובעת חפיפה עם עובדת אחרת במהלך חודש עבודתה האחרון, אך כשבקשה את שכרה, נדחתה הלוך ושוב. לאחר מכן מכר הנתבע את החברה לחברה אחרת, אשר שלמה את חובותיה לבנקים. כדברי בית הדין, יכול היה הנתבע לדאוג לכך שחובו לנתבעת ישולם על ידי החברה הקונה, אך הוא העדיף נושים אחרים - הבנקים, מהם "פחד" יותר. בית הדין ראה בחומרה התנהגות מעין זו, כאשר ניתנת עדיפות לנושים בעלי שעבודים על עובדים שהרוויחו שכרם בעבודה קשה.
 
לא זו אף זו, הנתבע לא הפריש עבור התובעת כספים לביטוח פנסיוני, חרף היותו מחויב לכך על פי דין ובלא שהתובעת ידעה על כך. בית הדין הארצי לעבודה הכיר זה מכבר באי העברת ניכויים שנוכו משכר העובדים לקופת גמל כעילה מספיקה להרמת מסך ההתאגדות, וכך עשה גם השופט אברהמי בהליך זה.
 
הנתבע אף לא נקט בהליכים לפירוק הנתבעת על אף שהגיעה לחדלות פירעון, ובכך מנע מהתובעת לקבל חלק מהזכויות המגיעות לה מהמוסד לביטוח לאומי. גם בכך ראה בית הדין שימוש לרעה במסך ההתאגדות.
 
בנסיבות אלו קבע בית הדין כי הנתבע מחויב אישית בתשלום שכרה והפרשות הפנסיה של התובעת, ובנוסף לכך חייב אותו בפיצויי הלנה ממועד הלנת השכר ועד לתשלום בפועל. לאור העובדה שפסיקת פיצויי הלנה אינה ניתנת כדבר שבשגרה בבתי הדין לעבודה, יש בכך אמירה תקיפה נגד התנהגות מעין זו של מעסיקים.
 
פסק דין זה מצטרף לשורה של פסקי דין שניתנו כנגד בעלי שליטה בחברות אשר העסיקו עובדים בחוסר תום לב בעת שידעו כי לא יוכלו לעמוד בחובותיהם כלפי עובדיהם, ומבהיר כי אותם מנהלים ובעלי מניות לא יוכלו להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות, אלא יחויבו אישית בשכרם וזכויותיהם הסוציאליות של העובדים.
 
דמ"ש (בית הדין האזורי לעבודה בירושלים) 5334-10 סמייה רעות נ' טבע אשתאול בע"מ וארז קוריאל, מיום  28.7.11.
 
 
 
תגיות: דיני עבודה, מסך ההתאגדות, הרמת מסך, פירוק חברה, חבות אישית, תום לב, הלנת שכר