גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

השבה לעבודה של עובדת בהריון שפוטרה

|16/07/2012|

במסגרת הסכם פשרה שאושר על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, סוכם כי עובדת שפוטרה במהלך הריונה אשר יוצגה מטעם הסיוע המשפטי, תשוב לעבודה ותקבל את מלוא זכויותיה רטרואקטיבית. בכתב התביעה טענה העובדת, בין היתר, כי לאחר שהודיעה על הריונה החלו גורמים במקום העבודה להתנכל לה עד לפיטוריה בגין היעדרות בשל מחלה.  

שופט: דניאל גולדברג נציגי ציבור: אברהם מנצורי, רוני מרודי.

לתובעת: עו"ד קרן בר יהודה, במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי - מחוז ירושלים.

לנתבעת: עו"ד רחלי שבתאי.

 

על פי המפורט בכתב התביעה שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, התובעת התקבלה בתחילת הריונה לעבודה כקופאית ברשת מרכולים, וכחודש לאחר תחילת עבודתה, בהיותה בחודש השלישי להריונה, הודיעה לאחד ממנהלי הסניף על דבר הריונה.

התובעת חשה כי מעת ההודעה השתנה יחסם של הממונים עליה לרעה, תוך הפניית ביטויי כעס כלפיה וכלפי הממונה עליה אשר החליטה על קבלתה לעבודה. היא חשה עצמה קורבן להתעמרות מטעם גורמים שונים ברשת. מצוקתה גברה כאשר גם הממונה עליה, כנראה בשל הביקורת אותה ספגה נוכח קבלת התובעת לעבודה, החלה להתנכל לה בדרכים שונות, כגון מניעת הפסקות, שיבוץ לעבודה קשה יותר, ועוד.

כעבור זמן מה חלתה התובעת ונדרשה לחופשת מחלה בת שלושה ימים. משהודיעה על כך לממונה עליה, נמסר לה כי עליה להתייצב לעבודה באופן מיידי, וניסיונותיה להסביר כי מצבה הבריאותי אינו מאפשר לה לעבוד ובשל מצבה הבריאותי היא נאלצת להעדר מהעבודה, כשלו. משבקשה לשוב לעבודה בתום חופשת המחלה, מסרה לה הממונה כי ההנהלה הורתה שלא להשיבה לעבודה. הממונה הודתה כי החלטת ההנהלה קשורה גם בהריונה של התובעת, וכן הוסיפה כי התובעת, היא אשר בחרה להיעדר ממקום העבודה ולכן לא מדובר בפיטורים. לתובעת לא שולמו זכויות שונות, ובכלל זאת שכר עבודה בחודש עבודתה האחרון, וכן לא נערך לה שימוע עובר להחלטה לסיים את העסקתה.

בנסיבות אלו, פנתה התובעת ללשכה לסיוע משפטי – מחוז ירושלים.

הואיל והתובעת הועסקה אצל הנתבעת פחות מחצי שנה, לא חל סעיף 9א לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 האוסר על פיטורי עובדת בהריון, והתביעה הוגשה מכוח הוראת סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 האוסרת על אפליית עובדים, בין היתר, גם מחמת הריון בכל אחד משלבי ההעסקה. כמו כן, נטען בכתב התביעה כי התובעת פוטרה שלא כדין בשל מחלתה בניגוד לסעיף 4א לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976, וכי לא שולמו לה זכויות שונות. עוד נטען בכתב התביעה כי נגרם לה נזק רב הואיל ופוטרה בשלבים מתקדמים של הריונה ופחתו משמעותית סיכויה למצוא מקום עבודה חדש עובר למועד הלידה הצפוי.

בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תשיב את התובעת לעבודה, והיא תהא זכאית לתשלום כל זכויותיה בגין התקופה שבין המועד בו פוטרה מן העבודה לבין היום בו הושבה לעבודה. עוד הצהירה המעסיקה במסגרת ההסכם כי תוסיף ותעסיק את התובעת על פי חוק ובלי לפגוע בתנאי העסקתה, לכל הפחות בכל תקופת ההגבלה לפטרה על פי חוק עבודת נשים, דהיינו 90 יום ממועד חזרתה לעבודה לאחר תום חופשת הלידה שלה. הסכם הפשרה אושר על ידי בית הדין לעבודה וקיבל תוקף של פסק דין.

 ס"ע (י-ם) 175605-11 אבישר נ' זול ובגדול בע"מ (מיום 26.5.2011).

תגיות: דיני עבודה, חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים שלא כדין, אפליה, הריון, הסכם פשרה, חופשת מחלה