גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

נסללה הדרך לפסיקת פיצויים משמעותיים בתביעות בשל הטרדה מינית – בעקבות ע"ע 697-09*

|16/07/2012|

המאבק למניעת הטרדה מינית עלה מדרגה בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן לאחרונה בע"ע 697-09 בו נפתח פתח לפסיקת פיצויים גבוהה יותר בגין מעשי הטרדה מינית. פסק הדין התקדימי הופך את ההלכה הקודמת של בית הדין הארצי בנושא, שעל הבעייתיות בה הצבעתי במאמרי בגיליון הראשון של "עת סיוע", ומגביר את ההרתעה כנגד ביצוע מעשי הטרדה מינית במקום העבודה.​

​חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 לפני יותר מעשור (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית"), היוותה נקודת מפנה במאבק בתופעה חברתית חמורה ממנה סובלות נשים רבות. על פי מחקרה של הגב' רונית הריס, חוקרת במינהל מחקר וכלכלה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: "משרד התמ"ת"), אשר נערך בשנת 2010, כ-40% מהנשים מוטרדות במקום העבודה.[1] על פי מחקר אחר של משרד התמ"ת אשר פורסם ביום עיון שערך מנהל מחקר וכלכלה בתמ"ת, בשנה החולפת הוטרדו כ-165,000 נשים במקום העבודה.[2]
 
בפועל, חקיקת החוק היתה אך תחילתה של דרך חתחתים איטית הנבנית נדבך אחר נדבך. בצד פעילות פרלמנטרית ענפה שמטרתה שיפורו של החוק והגדלת הפיצוי הנפסק מכוחו, אנו עדים להתקדמות של ממש בפסיקת בתי הדין לעבודה, אשר יש לקוות שתביא לאכיפה יעילה יותר של החוק למניעת הטרדה מינית.
 
בגליון 1 של כתב עת זה פורסם מאמרה של כב' השופטת וירט לבנה[3] במסגרתו עמדה כב' השופטת על הבעייתיות שבפיצוי הנמוך הנפסק בהליכי הטרדה מינית בבתי הדין לעבודה. כמו כן, פורסם באותו גליון מאמר פרי עטי[4] שעסק בפיצוי אשר נפסק לנפגעות הטרדה מינית, והתמקד בפסק הדין בע"ע 178-06[5] אשר ניתן בחודש נובמבר 2010 בבית הדין הארצי לעבודה. פסק הדין שניתן ברוב קולות בהרכב בראשותו של הנשיא דאז אדלר, קבע כי לא ניתן לראות בכל מעשה הטרדה מינית עילה נפרדת לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק. במאמרי ביקרתי את ההלכה שנקבעה וצפיתי את שינויה.
 
ואכן, לאחרונה נפל דבר. בבית הדין הארצי לעבודה ניתן פסק דין ששינה את ההלכה הקודמת שנפסקה בע"ע 178-06 והמאפשרת פסיקת פיצוי משמעותי יותר מבעבר לנפגעות מכח החוק. ההלכה החדשה בע"ע 697-09 שניתנה על ידי כב' השופטת רוזנפלד בהסכמתן של הנשיאה ארד והשופטת וירט-לבנה מהווה פריצת דרך ושינוי של ממש בנושא פסיקת הפיצויים לנפגעי הטרדה מינית. ההלכה בפסק הדין הופכת את הלכת ע"ע 178-06 וקובעת כי ניתן לפסוק פיצוי נפרד בגין כל מעשה הטרדה ללא הוכחת נזק, כך שסך הפיצוי עשוי להיות גבוה משמעותית מכפי שהיה עובר לפסק הדין. בנוסף נקבע כי ניתן לתבוע פיצוי בגין נזקים ממשיים בשל ההטרדה בצד הפיצוי ללא הוכחת נזק, אף שבסופו של דבר לא יפסק פיצוי כפול, אלא הגבוה מבין השניים.
 
בבסיסו של הדיון עומדת השאלה של גובה הפיצויים במקרים של הטרדה מינית. החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי הטרדה מינית הינה עוולה לפי פקודת הנזיקין, וככזו, ניתן להגיש בגינה תביעה לפיצוי על כלל הנזקים המוכחים שנגרמו למוטרדת. כמו כן ניתן לתבוע בגינה סכום של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק (כערכו בשנת 1998, והעומד היום על כ-70,000 ₪). עד היום, פירשו בתי הדין לעבודה את סמכותם בצמצום רב, דבר אשר הוביל לפסיקת פיצויים נמוכים יחסית, לעתים קרובות בין 10,000-30,000 ₪ בלבד, מה שהותיר בספק רב את הכדאיות הכלכלית בהגשת תביעות שכאלה אל מול ההוצאות הגבוהות הכרוכות בניהולם של ההליכים המורכבים.[6]
 
כחלק מניסיון להעלות את סכומי הפיצוי (ניסיון שיש לו גם פן תחיקתי בהצעות חוק להעלאת הסכום הקבוע בחוק), הוגשו תביעות בהן נטען כי יש להחיל את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל מעשה ומעשה של הטרדה מינית. כך, אם המטריד ביצע מספר מעשי הטרדה (התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, סחיטה באיומים כשהמעשה שנדרש לעשותו הינו בעל אופי מיני, ומעשים מגונים גם יחד), ניתן יהיה להכפיל את סכום הפיצוי במספר האירועים ולהגיע לפיצוי אמיתי וממשי בגין הפגיעה הקשה שטומנת בחובה מסכת הטרדות מיניות ממושכת שכזו.
 
פסק הדין הפך את ההלכה הקודמת, כאמור, וחידש חידוש חשוב ומשמעותי בכך שקבע כי ניתן לתבוע את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל מעשה ומעשה של הטרדה מינית במצטבר, אף כשהם באים בתוך רצף אירועים אחד.
 
התובעת בפסק הדין, אחות מוסמכת במוסד רפואי, הגישה תביעה בגין מסכת הטרדות מיניות מצד הממונה עליה, בטענה כי בוצעו אחד עשר מעשים נפרדים של הטרדה מינית. על פי כתב התביעה, האירועים כללו התייחסויות והצעות מיניות בוטות. בית הדין האזורי לעבודה האמין לגרסת המתלוננת כי דובר בשורת אירועי הטרדה, אולם לאור הלכת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 178-06, פסק כי מדובר במסכת אירועים אחת המהווה מעשה מושלם אחד של הטרדה מינית, ועל כן אין לפצות בגין כל מעשה הטרדה בנפרד. בערעור שהגישה התובעת ואשר נדון בע"ע 697-09, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את טענתה כי אין דין מעשה הטרדה חד פעמי כדין סדרה של מעשים אשר ניתן להבחין ביניהם, המהווים כל אחד בנפרד הטרדה מינית נפרדת כמובנה בחוק.
 
תחילה, בחן בית הדין הארצי את שאלת סמכותו לפסוק פיצוי בגין נזקים מוכחים, בצד הסמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, וקבע כדלקמן (ההדגשה אינה במקור):
 
"אנו סבורים, כי במקרה של הטרדה מינית נתונה למוטרד האפשרות לתבוע את המטריד לפי הוראת סעיף 6(א) לחוק, לתשלום פיצוי בגין נזקו המוכח על פי הוראות פקודת הנזיקין, דהיינו, נזק ממוני ממשי (נזק מיוחד) ונזק לא ממוני, בגין כאב וסבל למשל (נזק כללי), הנקבע בדרך כלל על פי אומדנא. במקרה שעלה בידי המוטרד להוכיח את נזקו, אין בית הדין מוגבל בסכום הנפסק. כמו כן, ככל שלא ביקש המוטרד להוכיח את נזקו, בין ממוני ובין שאינו ממוני, כמו גם במקרה שלא עלה בידו להוכיחו, רשאי בית הדין לפסוק ללא הוכחת נזק, לפי הוראת סעיף 6(ב) לחוק, פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח." 
משמעות הקביעה, לעניין חלק זה, הינה כי ניתן להגיש תביעה בשני המסלולים גם יחד – פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית) ופיצוי בגין נזק מוכח (סעיף 6(א) לחוק), כאשר בית הדין יפסוק, למעשה, את הגבוה מבין השניים.
 
באשר לשאלה המרכזית - פיצוי עבור כל מעשה הטרדה בנפרד, קבע בית הדין כי רצף של אירועי הטרדה מינית יכול להקים מספר עילות לפי החוק, וזאת בשל ראייתו של כל מעשה הטרדה ככזה שמזכה בפיצוי בנפרד:
 
"אנו סבורים כי באיסופם של מעשי הטרדה מינית בכתב תביעה אחד, אין כדי לשקול לעניין סמכות בית הדין לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, כפי שנקבעה בחוק. בהגבלת סכום הפיצוי בהתאם לאמת מידה זו, אין כדי לענות על התכלית העומדת ביסוד ההסדר שבחוק, שהיא להרתיע מטרידים פוטנציאליים ממעשי ההטרדה. מקובלת עלינו גישתו של השופט צור, כמו גם זו של השופט פליטמן, לפיה כל מעשה של הטרדה מינית צריך להיבחן לגופו, ובהתאם לנסיבותיו. אף לטעמנו הכלל הוא, כי ככל שמדובר במעשה שהוא בבחינת הטרדה מינית כהגדרתה בחוק, כי אז קמה לבית הדין סמכות לפסוק בגינו, ללא הוכחת נזק, פיצוי עד גובה הסכום המקסימאלי כפי שנקבע בחוק."   
למעשה, התווה בית הדין כלל חדש ומשמעותי, לפיו רצף של אירועי הטרדה מינית מקים עילות נפרדות אשר בגין כל אחת מהן יכולה התובעת לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום המקסימלי הקבוע בחוק. בפסק הדין נסללה דרכן של נפגעות הטרדה מינית להצביע על כל מעשה ומעשה של הטרדה מינית בנפרד, במסגרת תביעה אחת, באופן שיזכה אותן בפיצוי משמעותי בגין שלל ההטרדות שעברו.
 
בפסק דין נוסף אשר ניתן לאחרונה בע"ע 40496-05-10[7] סימן בית הדין הארצי סימן דרך משמעותי נוסף בהגדלת סכומי הפיצוי לנפגעות הטרדה מינית. בהליך זה נדונה תביעתה של עובדת בחנות טקסטיל, אשר נוצלה מינית על ידי בעל החנות על בסיס יומיומי במשך כל שלוש שנות עבודתה בחנות. בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה אשר פסק לזכותה פיצוי בסך 75,000 ₪, טענה המערערת כי גובה הפיצוי בגין מסכת קשה שנמשכה משך קרוב לשלוש שנים, אינו סביר, אינו מידתי ואינו הולם מקרים אחרים בהם נפסק פיצוי בגין הטרדות חמורות פחות. המערערת טענה כי יש להעביר מסר ברור ומרתיע מפני ניצול ציני ושיטתי מסוג זה.
 
בפסק הדין אשר ניתן ביום 2/1/2012 קיבל בית הדין הארצי את הערעור וקבע כי נגרמו לה נזקים נפשיים. בית הדין הגדיל את גובה הפיצוי לסך של 300,000 ₪, העלה את רף הפיצוי, והתווה בעניין זה, כללים מנחים לפסיקת פיצויי נזיקין בתחום ההטרדה המינית, לרבות פיצוי משמעותי בגין כאב וסבל. כן קבע בית הדין כי מדובר בניצול חריף וציני של המוטרדת, תוך שימוש בוטה לרעה ביחסי המרות ביניהם, באופן שהביא לפגיעה ממשית וקשה בכבודה כאדם ואישה.
 
מעבר לעצם החידושים המשפטיים, חשיבות רבה נודעת לגישה ההרתעתית שבית הדין הארצי לעבודה הביע בפסקי הדין כלפי המטרידים. פסקי דין אלו משקפים את גישת בית הדין הארצי כיצד יש לנהוג במקומות עבודה, ומהווים תמרור אזהרה חשוב, ואבן דרך בקו הנוקשה שהוא נוקט כלפי מעשי הטרדה מינית.
 
יש לברך על פסיקה חדשה זו, המהווה בבחינת קול קורא למתלוננות אשר נמנעו עד כה לנקוט בצעדים משפטיים להגיש תביעות נגד מטרידים. שינוי זה מעורר תקווה כי גם נפגעות שעד היום נמנעו מלתבוע נוכח העלויות הגבוהות ביחס לפיצוי המקובל בבתי הדין לעבודה, ישנו את עמדתן לנוכח הפסיקה החדשה. גישה זו של בית הדין הארצי מהווה שלב חדש באכיפתו של האיסור החוקי על הטרדה מינית, אשר תקדם את הטמעת החוק בעולם העבודה הישראלי ותסייע במיגור התופעה הבזויה של הטרדה מינית.
 
 
* ע"ע 697-09 פלונית נ' אלמוני, תק-אר 2011(4),243, מיום 30.10.2011.
 
תגיות: הטרדה מינית, פיצוי ללא הוכחת נזק, בית הדין הארצי לעבודה
 
[1]  המחקר פורסם באתר משרד התמ"ת, בכתובת: http://www.moit.gov.il/NR/exeres/EE972110-0C11-4CED-B476-7CC3456D3B0E.htm.
[2] "הטרדה מינית בעבודה – ממצאים מסקרים באמצעות הטלפון ואינטרנט", לא פורסם, חולק ביום עיון אותו ערך מנהל מחקר וכלכלה בתמ"ת בנושא "הטרדה מינית בעבודה בישראל – אוכלוסיית הנשים המוטרדות, המחיר הכלכלי והדרכים ליצירת סביבת עבודה מוגנת" בתאריך 30.1.12.
[3] ורדה וירט ליבנה "החוק למניעת הטרדה מינית – סיכום ביניים", עת סיוע גליון מספר 1 (קיץ תשע"א). פורסם גם בבטאון המקוון:
     http://www.justice.gov.il/MOJHeb/SiuaMishpati/newsLetter/Avoda/sikumbenayimshelhahok.htm
[4] קרן בר יהודה "אז מה הוא באמת הפיצוי שניתן לנפגעות תקיפה מינית?", עת סיוע גליון מספר 1 (קיץ תשע"א). פורסם גם בבטאון המקוון: 
   : http://www.justice.gov.il/MOJHeb/SiuaMishpati/newsLetter/Avoda/PitzuyNifgaot.htm
[5]  ע"ע 178-06, פלונית נ' אלמוני, תק-אר 2010 (4), 56.
[6]   בעניין זה ראו מאמרי, לעיל ה"ש 4.
[7]   ע"ע 40496-05-10, פלונית נ' אלמוני, פורסם במאגר נבו.