גליון מספר 2   קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

פרסום עיתונאי אינו ראוי לשמש כבסיס להחלטות שיפוטיות או מעין שיפוטיות

|16/07/2012|

ביסוס של החלטה שיפוטית או מעין-שיפוטית על פרסום תקשורתי, איננה דבר ראוי, כמו גם הסקת מסקנות כלליות בשל חשדות לעבירות של יחידים – כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שלא לשחרר קטין למשמורתו של משמורן קרוב משפחה, בין השאר תוך התייחסות לסיקור התקשורתי של פשעים שבוצעו לכאורה על ידי קטינים מאותו מגזר. עוד הבהיר בית המשפט כי במצב הנוכחי בו אין אפשרות להרחיק את הקטין מישראל לא מתקיימת עילה להחזקתו במתקן משמורת, יש לבחון כל דרך, ואת כל החלופות לשחררו. העניין הוחזר לבית הדין לביקורת משמורת, על מנת שיבחן מחדש את עניינו של הקטין.

שופט: רון שפירא.
למערער: עו"ד רותי הוסטובסקי, במינוי מטעם הסיוע המשפטי - מחוז ת"א והמרכז.
למשיבים: עו"ד אורלי מירון-שקד, פרקליטות מחוז חיפה.
 
העובדות, והחלטת בית הדין לביקורת משמורת
 
המערער, קטין כבן 16, יליד אריתריאה, אשר נכנס לישראל כשהוא אינו מלווה על ידי בן משפחה או אפוטרופוס, נעצר עם כניסתו לישראל והוחזק תחילה בכלא סהרונים. לאחר מכן הועבר למתקן מת"ן בו מוחזקים קטינים לא מלווים המגיעים לישראל מאפריקה.
 
על פי סעיף 9.א. לנוהל לטיפול בקטינים השוהים בישראל שלא כחוק וללא מלווים בוגרים[1], אמורים הקטינים לשהות במתקן לתקופה של עד 60 ימים, ולאחר מכן להשתחרר למסגרת חלופית (בדרך כלל לפנימיות או להשגחת משמורן בקהילה).
 
במקרה דנן, הקטין השוהה בכלא כבר 180 ימים (חמישה חודשים), ביקש להשתחרר למשמורת אצל קרוב משפחה בקהילה. בית הדין לביקורת משמורת דחה את הבקשה וקיבל את עמדתה של העובדת הסוציאלית מטעם השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, אשר קבעה בתסקיר, כי אמנם התרשמה שהמשמורן הינו ראוי, אך מניסיונה בשנים האחרונות ומהיכרותה עם המצב בפועל - בו קטינים רבים, לאחר יציאתם ממתקן הכליאה והשמתם אצל משמורן, עוזבים את המשמורן ויוצאים לעבוד – השמת קטין אצל משמורן מציבה אותו במצב של סיכון.
 
בהחלטתו שלא לשחרר את הקטין תוך אימוץ המלצות התסקיר, הוסיף בית הדין וציין כדלקמן:
 
"לסיום, יש לציין כי אך לאחרונה פורסם כי נעצרו שלשה אזרחי אריתריאה החשודים בביצוע מעשה אונס אכזרי באזרחית ישראלית. כן פורסם כי לפחות אחד מהם קטין. לא מן הנמנע כי החשודים ... ובשל המצב שתואר לעיל (בתסקיר, דהיינו עזיבתם את המשמורן - י.ק.) התדרדרו לחיי פשע".
 
 
על החלטה זו של בית הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
 
 
פסק הדין
 
שתי קביעות חשובות נכללות בפסק בדין:
ראשית, הבהיר בית המשפט, במצב הנוכחי בו לא ניתן להרחיק את העורר מישראל, כלל לא מתקיימת עילה להמשך החזקתו במשמורת במתקן, ועל כן חובה לבחון כל דרך לשחרורו.
שנית, בהתייחסו לתסקיר העובדת הסוציאלית קבע בית המשפט, כי אינו רואה פסול בכך שהעו"ס ובית הדין מביאים בחשבון תופעות שליליות אשר התגלו במקרים דומים, אך הדבר אינו יכול לבוא במקום בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו, ואין להסיק מכך בהכרח שהפתרון היחיד הוא השארת הקטין במתקן המשמורת. חובה בכל מקרה לבחון אפשרויות נוספות, למשל הידוק הפיקוח או התניית השחרור בבטוחה שיפקיד המשמורן, שחרור לפנימייה, ואפשרויות נוספות שבית הדין כלל לא בחן.
 
על אף שבית המשפט לא ראה פסול בלקיחת תופעות שליליות בחשבון בעת החלטה על מקרה ספציפי, הוא הזהיר מהכללות לגבי אוכלוסיית השוהים מאפריקה בישראל, והביע בהקשר זה מורת רוח בנוגע להתייחסותו של בית הדין לחשדות בדבר מקרה האונס שפורסם בתקשורת:
 
"יש להיזהר מהכללות בכל הנוגע לאוכלוסיה הנ"ל... ביסוס של החלטה שיפוטית או מעין שיפוטית על סמך פרסום תקשורתי היא כשלעצמה דבר בלתי ראוי... לא כל שכן כאשר טרם הוגש כתב אישום וממילא טרם נקבעה האחריות של מי מהחשודים לביצוע מעשה כזה או אחר".
 
אמירה חשובה זו מהווה תמרור עצור בהקשרה של האווירה הציבורית הקשה בכל הקשור למבקשי מקלט, וקביעת קו גבול ברור האוסר להכניס אוירה זו, לרבות הדיה התקשורתיים, אל תוך טרקלינו של המשפט – אם של הרשויות המנהליות ואם של הערכאות השיפוטיות.
 
הערעור התקבל והענין הוחזר לבית הדין לביקורת משמורת.
 
עמ"נ (חיפה) 56367-05-12, פלוני נ' משרד הפנים ואח' (ניתן ביום 11.6.2012).
[1] הנוהל פורסם באתר: http://www.piba.gov.il/Regulations/209.pdf.