גליון מספר 2   קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

צו עשה להקצאת דירה והשקיפות הנדרשת בהקצאת דיור ציבורי

|16/07/2012|

שורת אמירות וקביעות חשובות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב אשר חייב את משרד השיכון להציע לעותרת את הדירה הראשונה בת שני חדרים שתתפנה באזור מגוריה (למעט אם היא תתאים לזכאי אחר מבחינה רפואית). פסק הדין ניתן חרף העובדה שהעותרת סירבה לפחות שלוש פעמים לקבל דירות שהוצעו לה. בית המשפט ביקר את חוסר השקיפות שבהתנהלות משרד השיכון הן בכל הנוגע לתיעוד ההצעות, הן ביחס למצאי הדירות, הן באשר ליחס בין זכאים שונים והן באשר לסיבות לסירובים. בית המשפט פסל את המנהג להציע הצעות באמצעות הטלפון, מנהג הנוגד את הנחיות משרד השיכון המחייבות הצעה במכתב רשום, וסירב להכיר בסירוב נטען להצעה טלפונית. עוד סירב בית המשפט להתחשב בסירוב הנוגע לדירה שארבעה אנשים נוספים סירבו לקבלה, עובדה ה"מדברת בעד עצמה". בית המשפט מתח ביקורת קשה על ההתייחסות לזכאותה של העותרת ככזו שהיא "לפנים משורת הדין" והוסיף וקבע כי ראוי לשקול בכובד ראש את התאמתה של דירה לדיירים להם היא מוצעת.

 
שופטת: שרה גדות, סגנית נשיא.
לעותרת: עו"ד אילן יניר, במינוי מטעם הסיוע המשפטי  - מחוז תל-אביב והמרכז.
למשיבה: פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

העותרת הוכרה כזכאית לדירה בשיכון ציבורי עוד בשנת 2002, אך מאז שנת 2006 לא הוצעה לה כל דירה. ככל שחלפו השנים נדחקה העותרת יותר ויותר אחורה ברשימת הממתינים, כך שסיכוייה לקבל דירה הלכו ופחתו לאור מצאי הדירות המצומצם.

בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מטעם הסיוע המשפטי, התבקש משרד השיכון להציע לעותרת שתי הצעות לדירה המתאימה לצרכיה בשיכון ציבורי בסביבת מגורים, מתוך היצע הדירות הפנויות בעיר. העותרת ביקשה דירה בקומת קרקע או בבנין בו יש מעלית, בגין בעיותיה הרפואיות.

המשיבה (להלן: "משרד השיכון") טענה בתחילה כי העותרת היא מס' 27 ברשימת הממתינים בסדר הקדימויות. מאוחר יותר נטען על ידי משרד השיכון כי העותרת נדחקה להיות מס' 32 ברשימת הממתינים.
 
את סירובו השתית משרד השיכון על העובדה כי המשיבה סירבה ליותר משתי הצעות לקבל דירה שהוצעו לה, סירובים שעל פי נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי (להלן: "הנוהל") שוללים את הזכות לקבל הצעות נוספות ולסיוע בשכר דירה.

חשיבותו של פסק הדיון אינה רק בצו האופרטיבי החשוב כשלעצמו, אלא בשורה של קביעות, התייחסויות ואמירות הנכללות בו, אמירות וקביעות המבקרות את דרך התנהלותו של משרד השיכון והשומטות את הקרקע מתחת לרבות מקביעותיו.
 
בית המשפט אישר את פרשנות משרד השיכון כי לא חלה עליו חובה להציע מספר מסוים של דירות לזכאי לדיור, וכל שהנוהל קובע הוא ששני סירובים להצעה שוללים זכאות. בית המשפט גם דחה את טענת העותרת כי היא זכאית לדירת קרקע בשל סיבות רפואיות, שכן זכות זו מחייבת החלטה של וועדה רפואית והעותרת כלל לא פנתה לכזו.
 
לצד זה, קבע בית המשפט כי משרד השיכון לא פעל בשקיפות הראויה בכל הנוגע לתיעוד ההצעות שהוצעו, הן ביחס למצאי הדירות ומצבן, הן באשר ליחס בין זכאים שונים, והן באשר לסיבות לסירובים – ולכן לא ניתן להתחשב בסירובים של העותרת.
 
ראשית, הבהיר בית המשפט, כי גם משום שהדבר ראוי מחמת עצמו וגם מחמת שהוא נכלל בנוהל, הצעת דירה יש לעשות בכתב בדואר רשום. בשל כך סירב בית המשפט להכיר בסירוב נטען להצעה שנעשתה, לטענת משרד השיכון, בשיחה טלפונית (אותה הכחישה העותרת).
 
ביחס לסירוב אחר, הדגיש בית המשפט את העובדה ש"חמישה אנשים שלהם הוצעה הדירה הנ"ל סירבו לקבלה, ועובדה זו מדברת בעד עצמה". בכך פסל בית המשפט את האפשרות להכיר בסירוב לקבל דירה שכל אדם שהיא מוצעת לו מסרב לקבלה. לקביעה זו חשיבות רבה לאור שכיחותה של תופעה מעין זו.
 
עוד הבהיר בית המשפט כי בהעדר פירוט מי מהזכאים האחרים סירב להצעות קודמות, ולכמה דירות הוא סירב, לא ניתן לקבוע כי "סירוב העותרת ל- 3 דירות... מהווה שיקול כבד משקל כנגד העתירה". אמירה זו פותחת בפועל חריג חשוב לנוהל הקצאת הדירות.
 
משהוכרה זכאות לדיור מכל סיבה שהיא (ונראה שאף אם לפנים משורת הדין), מדובר מכאן ולהבא ב"זכאות שבדין", ועל משרד השיכון להתייחס מרגע קביעת הזכאות לזכאי כשווה לכל הזכאים האחרים.
 
עוד ציין בית המשפט כי על משרד השיכון להתייחס בכובד ראש גם להתאמת הדירה המוצעת לדייר המסוים בבואו להציע דירה, אף שבית המשפט נמנע מלקבוע קריטריונים כלשהם לעניין זה. אמירה זו חשובה כשלעצמה, ומהווה פתח לבחינת סבירותן הסובייקטיבית של הצעות רבות.
 
בית המשפט קבע כי על פי הנוהל העותרת זכאית לקבל דירה באזור מגוריה, ואין מקום לדחוק בה לקבל דירה באזור אחר.

בהסתמך על קביעות אלו סירב בית המשפט לקבוע כי העותרת איבדה על פי הנוהל את זכותה לסיוע בדיור, והורה למשרד השיכון להציע לעותרת את הדירה הראשונה בת 2 חדרים שתתפנה, וכן דירה שניה אם היא תסרב לזו, כאשר אם הדירה תתאים לזכאים מבחינה רפואית, היא תוצע לעותרת רק אם הזכאים רפואית לא יהיו מעוניינים בה.  

עת"מ (תל אביב) 53183-11-10 ענת קציר נגד מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, מיום 19.1.2012 (פורסם בתקדין).
 
 
תגיות: עתירה מנהלית, בית משפט לעניינים מנהליים, דיור ציבורי, שקיפות, לפנים משורת הדין, משרד הבינוי והשיכון, נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי