גליון מספר 2   קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

יצירת משמעות לאובדן – מענה סינרגטי למשפחות נפגעי עבירות רצח והריגה

|16/07/2012|

ביום 26.11.2009, בעקבות יישום חלקי של דוח הועדה הבין-משרדית והבין-ארגונית לקידום זכויות נפגעי עבירה,[1] ניתנה החלטת ממשלה[2] לפיה יקבלו משפחות נפגעי עבירות המתה (רצח והריגה) סיוע נרחב למיצוי זכויותיהם. מאמר זה יגולל את מסכת האירועים שהובילו להקמת הוועדה וכן את עיקרי המלצותיה, לרבות יישומה בפועל, באמצעות שיתוף פעולה של שני משרדי ממשלה שונים - משרד הרווחה והאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים.

 "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית, א', א)

 
תמר ברז, בת 33 במותה, חיפשה כיסאות למרפסת ביתה זמן לא רב לפני ראש השנה (התשנ"ז-1997), לכן ניגשה לסניף ביתילי וחיפשה את מבוקשה. שם, אחד העובדים, יגאל אקסלרוד, עקב אחריה עת עלתה לגג למחלקת ריהוט גן, וניסה לאנוס אותה. הוא הופתע מעוצמת התנגדותה, שלף סכין ודקר אותה במפתח הלב. כדי למנוע מעצמו כל הפרעה, סגר את דלת הגג והתעלל בה מינית דקות ממושכות. כשסיים, גלגל את גופתה בשטיח, שטף את הדם מידיו, כיבה את הטלפון הנייד שלה וחזר לעבוד. "רציתי לעשות לה מה שראיתי בסרטים הכחולים", אמר בבית המשפט.
 
לאחר יומיים בהם אמה של תמר, אורה ברז, לא הצליחה ליצור קשר טלפוני עם בתה, היא הגיעה לדירתה של תמר יחד עם חתנה, אך לא מצאה שם רמז כלשהו להיעלמותה. המחשב האישי, היומן, הכל היה מסודר על השולחן. בשבת, כשתמר לא הגיעה לאירוע משפחתי, פנתה אורה ברז למשטרה. במשטרה סירבו לכתוב תלונה, "בטח ברחה עם איזה גבר", ציינו. ואולם, כשבערב התקשר חבר לעבודה ושאל מדוע לא הגיעה לכנס מקצועי, הוציאה משפחתה את פלט השיחות מהנייד של תמר, ומצאה שהשיחה האחרונה נעשתה מאזור ביתילי, שם מצאה המשטרה את רכבה כמה שעות מאוחר יותר. בשלב זה החלו חיפושים קפדניים.
 
במקביל, החלו הקונים בביתילי להתלונן על ריח רע. בחנות הניחו שככל הנראה חתול מת הוא שגורם לריח וביצעו ריסוס, אך ללא הועיל.
 
בערב ראש השנה גילה האחראי לגלריה את גופתה של תמר מגולגלת בתוך שטיח. את הידיעה על מציאת גופתה של תמר שמעה אורה ברז בחדשות מבלי שעודכנה קודם לכן. כשאורה הגיעה לביתילי כבר היו ניידות במקום, אנשי תקשורת קירבו מיקרופונים לפניה וגללו בפניה את נסיבות מותה של בתה.[3]
 
תוך התמודדות עם הטראומה האישית, היה על אורה, כמו אחרים במצבה, להתמודד גם עם חוסר ידע ומודעות וכן להתמודד מול מוסדות שונים כמו משטרה, שירותי רווחה ופרקליטות. משפחות אלה נותרו למעשה בודדות באסון ובערפל של חוסר מידע ללא גורם מדריך ומסייע, שכן לא הייתה קיימת מסגרת שדואגת למשפחת הקורבן.[4] 
 
 
המצב המשפטי ערב חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה - כללי
 
המקרה של אורה ברז מדגים את המצב ששרר בארץ עד חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: "חוק זכויות נפגעי עבירה"). נפגעי עבירה ומשפחותיהם כמעט ולא זכו לקבל מידע על ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד מי שביצע הפשע, על זכויותיהם מול הרשויות השונות, ועוד. הפשע נתפס כאיום על החברה בכללותה, ובשל אחריות המדינה לאכיפת החוק והסדר, ההנחה היתה כי העבירה הפלילית היא נגד החברה והמדינה, ולא כלפי הפרט. שיקולים של כדאיות (נזק מול תועלת) הם בלבד נתפסו כמנחים את המשפט הפלילי בנושא העמדה לדין וענישת העבריין.[5] הנמקה נוספת הייתה כי ריכוז סמכויות התביעה בידי רשויות השלטון ולא בידי נפגעי העבירה, יטיב עם הנפגע וייתן הגנה טובה יותר לציבור.[6]
 
נפגעי עבירה ומשפחותיהם הודרו מן ההליך הפלילי, והמדינה, כמי שאמורה להגן על שלום אזרחיה ולמנוע פגיעה רחבה הרבה יותר באינטרס של החברה כולה, נותרה "שחקן" יחיד בזירה:
 
"הרקע לעקרון לפיו הגשמת האחריות היא עניינו של הריבון בלבד הוא בהיות העבירה ביטוי לקונפליקט בין הפרט שביצע לבין החברה המאורגנת כולה. דיני העונשין חותמים את קו הגבול בין האסור לבין המותר לאור האינטרסים של הציבור כולו, לפי תפישותיו של הריבון; לכן הם מסדירים את הזיקה המשפטית הנוצרת עקב ביצוע עבירה פלילית כזיקה בין המדינה המסמלת את החברה המאורגנת לבין הפרט עושה העבירה ולא כזיקה בין פרט לרעהו, למרות שהעבירה כשהיא גורמת נזק לפרט, עשויה להיות גם עילה אזרחית להשבת נזק זה."[7] 
המדיניות האמורה נבעה משיקולים של "אינטרס לציבור", שהרציונל המנחה אותה הוא שלא הנפגע הוא אשר יכתיב מה ייעשה בתיק הספציפי.[8] [9] גישה זו באה לידי ביטוי אף בחוק סדר הדין הפלילי אשר לקה בחוסר איזון.[10] מחד גיסא, הוא איפשר לנאשם להביא לידיעת בית המשפט את הנסיבות המקלות בעניינו. מאידך גיסא, הוא לא זיכה את הנפגע להציג את דברו בפני בית המשפט. אף בשלב העונש, הנפגע לא הוזמן לבית המשפט.[11]
 
מטבע הדברים, יחס כאמור עלול ליצור בקרב נפגעי עבירה תסכול, לאור התחושה הצודקת  כי הם מורחקים יתר על המידה מלקיחת חלק בענישת האחראי לפגיעה ביקירם ובהם. לגישתם כללי הצדק הטבעי מחייבים כי תינתן להם הזכות להשמיע את קולם בנושאים הקשורים להעמדתו לדין של מי שפגע בהם, ובודאי לקבל מידע על ההליך הפלילי המתנהל כנגד מי שביצע את העבירה. 
 
 
ארגון משפחות נרצחים ונרצחות
 
על רקע הקשיים שתוארו, בשנת 1997, אורה ברז, שכאמור שמעה לראשונה על רצח בתה מהתקשורת, הקימה את ארגון משפחות נרצחים ונרצחות,[12] התייעצה עם משפטנים מלומדים בתחום זכויות הקורבן[13] ולמדה את הדגם של Victim Support בבריטניה[14] אשר נבנה במטרה לסייע לנפגעי עבירה בעיקר במתן תמיכה ומידע.
 
בדומה לדגם בבריטניה, ארגון משפחות נרצחות ונרצחים, אליו הצטרפו עוד עשרות משפחות במשך השנים, החל לקדם את זכויותיהן של המשפחות באמצעות פניות למשרדי ממשלה ולגופים התנדבותיים, העלאת הצרכים המיוחדים של המשפחות לתודעה הציבורית, ייזום וקידום חקיקה למניעת אלימות והעלאת נושא מאבק באלימות לסדר היום הציבורי. כמו כן, הארגון החל לפנות למשפחות נפגעות רצח והריגה סמוך למועד הארוע להענקת תמיכה רגשית, הפעלת קבוצת תמיכה בהנחיית מנחה מקצועי שמומן על ידי הארגון באופן עצמאי, ומתן מידע על זכויותיהן במגע עם המשטרה ובהליך המשפטי.[15] 
 
 
השינוי בשיח הציבורי ביחס לנפגעי עבירה במדינת ישראל
 
פעילות ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, כמו גם הקמת גופים וולונטריים לנפגעי עבירה, הובילו לשינוי באקלים הציבורי ביחס למקומו של נפגע העבירה בהליך הפלילי, והחל דיון ציבורי בשאלה האם המצב נותן מקום מספיק לצרכי הקורבן.[16]
 
שיח זה שהתעצם לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[17] (להלן: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו"), הוביל  לשלושה ציוני דרך:
 
א.       בשנת 2001 - חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה.
ב.       בשנת 2004 - תוקן סעיף 77 לחוק העונשין[18] באופן בו הוגדל סכום הפיצוי, אשר ניתן לפסוק בהליך הפלילי לנפגע העבירה.
ג.        בשנת 2009 - נעשה מהלך נוסף בהיבט זה, כאשר הממשלה אימצה את דוח הועדה הבין-משרדית[19] לעניין הקמת מרכזי סיוע לנפגעי עבירות המתה (רצח והריגה).
 
 
א.    חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001
 
א.1. כללי
 
שנת 2001, היוותה אם כן את ציון הדרך המהותי הראשון במימוש זכויות נפגעי העבירה בהליך המשפטי המתנהל כנגד הפוגע. השופט (בדימוס) זמיר התייחס להשפעת חוק יסוד כבוד האדם על זכויותיהם של נפגעי עבירה באומרו:
 
"חוק היסוד אינו מצווה עלינו לכבד רק את חירותו של אדם, לרבות נאשם, אלא הוא מחייב אותנו להגן גם על זכויות אחרות של אנשים אחרים, שנעשו או שעלולים להיעשות קורבנות של נאשמים."[20]
אף כבוד הנשיא (בדימוס) מאיר שמגר סיכם זאת בדנ"פ 2316/95:
 
"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נושא עמו בשורה חוקתית חקוקה לכל פרט בחברה. בשורה זו נועדה לכל החברה ולא רק לעבריינים שבה. קורבן העבירה בפועל ובכוח וכל אזרח תמים זכאים להגנה על כבודם ועל חירותם מפני פחד, אימה ופגיעה, לא פחות מן הנאשם."[21]
בדברי ההסבר להצעת חוק זכויות נפגעי עבירה,[22] ישנה התייחסות להצהרת האומות המאוחדות[23] בדבר חובת מדינה להגן על תושביה מפני עבריינות והצורך להגן על זכויותיהם של נפגעים. כמו כן, ישנה התייחסות לדוח ועדת קרפ[24]  אשר הכיר במעמדם ובזכויותיהם של נפגעי העבירה ועסק בהשלכות המשפחתיות, המוסריות והחברתיות של העבירה הפלילית, כמו גם בהתנהלות סוכנויות החוק בהקשר זה. תרומתה העיקרית של ועדת קרפ היתה בהבנה כי טיפול מושכל בנפגעי עבירה מחייב דרכי התמודדות משולבות – עונשיות וטיפוליות:
 
"הצורך לקדם את עניינם של קורבנות עבירה מושתת לא רק על נימוקים הומניטריים ועל מחוייבות חברתית, הנובעת מכשלונה של המדינה להגן על תושביה מפני עבריינות, אלא גם מן ההכרה ששיתוף פעולה של קורבנות עבירה עם רשויות אכיפת החוק, שיתוף המותנה בהבנה ובהתייחסות לבעיות הקרבנות, הוא אינטרס חיוני של מדינות העולם לחיזוק מלחמתן בעבריינות... רשויות אכיפת החוק פועלות מתוך מסורת של התמקדות בעבריין ובשמירה על זכויותיו. השגת שיתוף פעולה של קרבן העבירה, החיונית לפעולה יעילה ותקינה של מערכת אכיפת החוק, עשויה להיות מושגת רק מתוך היערכות לראיה מחודשת, המביאה בחשבון את מצוקתו וצרכיו, ואת מחויבות המערכת לסייע לו".[25]
 
 
א.2. האם החוק נותן מענה ראוי?
 
חשיבותו הראשונית של חוק זכויות נפגעי עבירה היא ברמה הדקלרטיבית, שלראשונה מכירה בקיומם ובזכויותיהם של נפגעים. החוק מעגן את זכויותיהם של נפגעי העבירה וקובע, בין היתר, כי יש לאפשר לנפגעי העבירה לקבל מידע והסבר על ההליך המשפטי, על הצפוי להם במהלכו ועל תוצאותיו האפשריות - בעיקר זכויות לקבלת מידע והבעת עמדה בשלבים שונים בהליך,[26] לרבות הסדר טיעון, בקשות חנינה וכיוצא בזה.[27] נפגע העבירה אינו עוד רק חלק משיקולי ענישת העבריין, אלא אינדיבידואל אוטונומי הנזקק ל"קול משלו".[28]
 
יחד עם זאת, חוק זכויות נפגעי עבירה אינו הופך את נפגע העבירה לבעל דין בהליך הפלילי ולא מאזן בין זכויות הנפגעים לזכויות החשודים והנאשמים, כמוגדר בהצעת חוק זכויות נפגעי עבירה.[29]
 
"...אף בעידן החוקתי, אין להניח, כי זכויות הקורבן יצרו "מהפך דיוני" במובן זה שזהות היריבים לדיון השתנתה. האיזון החוקתי מחייב התחשבות בקורבן ובצרכיו, אולי יותר מבעבר, ומחייב את שיתופו בהליך הפלילי באופן שיהא בו איזון נכון יותר של האינטרסים הנוגעים בדבר."[30]
 
בעיה נוספת נעוצה בכך שהפרקליטות מנהלת את ההליך הפלילי כנגד הנאשם ולפיכך כל המידע הרלוונטי הקשור לאירוע ולנפגעי העבירה הוא בידיעת הפרקליטות ובאחריותה, ולכן היא זו שלמעשה יכולה לעמוד ולהגן על זכויות נפגעי העבירה, דבר שכרוך מטיבו בניגוד אינטרסים.[31] החוק אינו נותן מענה לשינוי המהותי בסיקור התקשורתי שבא לידי ביטוי בעשרות ערוצי תקשורת (ובכלל זה אתרי אינטרנט רבים), אשר צמאים למידע, ל"צהוב" ול"דמעות", ואינו מאזן בין הפגיעה ברגשות הנפגעים כתוצאה מאגרסיביות התקשורת ובין זכות הציבור לדעת (בכסות של חופש הביטוי).
 
לא זו אף זו, חוק זכויות נפגעי עבירה אינו נותן מענה למכלול צרכי הנפגעים במישור הטיפולי הנפשי, התמיכתי והכספי, אשר היעדרם תורם לחומרת ההשלכות הפסיכולוגיות, הרגשיות והתפקודיות של הנפגעים, בפרט כאשר המפגש עם אנשי מקצוע ועם מערכת אכיפת החוק עלולים אף הם להוסיף לקשיי ההתמודדות.[32]
 
 
ב.    תיקון סעיף 77 לחוק העונשין - הגדלת הפיצוי לנפגעי עבירה
 
ציון דרך שני, בשינוי שחל בשיח הציבורי, הינו הגדלת רכיב הפיצויים שניתן לפסוק במסגרת ההליך הפלילי. בעוד שבעבר, הסכום היה נמוך עד מאוד ונפסק לנפגע העבירה במקרים נדירים הרי, שפסיקות בית המשפט בשנים האחרונות (כפי שיפורט להלן), כמו העלאת סכום הפיצויים שניתן לפסוק במסגרת ההליך הפלילי, הובילו לכך שפיצוי מעין זה הינו נפוץ יותר כיום ובתי המשפט, מבטאים באמצעות פיסקת פיצויים בסכומים גבוהים יותר מבעבר, את האינטרס של נפגע העבירה בנפרד משיקולי ענישת העבריין.
 
במדינת ישראל, בשונה ממדינות העולם,[33] המדינה אינה מפצה נפגע עבירה, ופיצוי כזה מוטל רק על מבצע העבירה.[34] עצם הדיון בפיצויים במסגרת ההליך הפלילי נתפס בעבר כטפל לדיון העיקרי בשאלת עונשו של הנאשם. ההנחה היתה כי יש לדון בשאלת הנזק בהליך נפרד ואין להחדיר פיצויים אזרחיים אל ההליך הפלילי.
 
בתקופת המנדט, הפיצוי שנפסק לנפגע עבירה נתפס כ"עונש" לפוגע, וכחלק מרשימת העונשים שהוטלו עליו, כגון: מוות, מאסר, קנס, פיצויים ועוד. סעיף 43 לפקודת החוק הפלילי - 1936 קבע שניתן לחייב את מי שהורשע בדין לשלם פיצויים לניזוק, בין אם עשה עצמו צד להליך הפלילי ובין אם לאו. לאחר קום המדינה חוקק החוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה).[35] בחוק זה לא נמצאה רשימת עונשים כפי שמצאנו בפקודת החוק הפלילי, אלא הוראות שונות בעניין דרכי ענישה, לרבות סעיף 31, הקובע כי כאשר "הורשע אדם בעבירה רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה ולא השים עצמו צד אזרחי לקובלנה, סכום שלא יעלה על 500 לירות בתורת פיצוי על הנזק או הסבל שנגרם לו". לימים סעיף 31 האמור מצא את גלגולו בסעיף 77 לחוק העונשין.[36]
 
 
 
ב.1. סעיף 77 לחוק העונשין– פיצויים עונשיים
 
לפי החוק כיום,[37] בית המשפט רשאי להטיל על הנאשם לשלם פיצויים לנפגע בסך של 258,000 ₪ בגין כל עבירה שבה הורשע לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, מעבר לזכותו של הנפגע לתבוע את מלוא הפיצויים המגיעים לו בהליך האזרחי.
 
בחוק העונשין (תיקון מספר 23),[38] תוקן ההסדר בצורה משמעותית על מנת לאפשר עדכון סכום הפיצויים. דברי ההסבר להצעת החוק מדגישים, כי מטרת הגדלת סכום הפיצויים הינה להפוך את הפיצויים לראויים יותר, שכן במקרים מסוימים נמנעים הנפגעים מפניה להליך אזרחי, הן בשל סרבולו והן בשל חששותיהם מפני הנאשם.[39]
 
ב.2. האם החוק מיושם כדבעי
 
פיצוי כספי שהיה בעבר זניח, אם בכלל נפסק, החל להיות כמעט ברירת מחדל, וסכומי הפיצוי גדלו. זאת, בין היתר, לאור השיח הציבורי שתיארנו, כמו גם הביקורת שנמתחה על בתי המשפט בהיבט זה. האפשרות שניתנה בחוק זכויות נפגעי עבירה[40] לנפגע העבירה למסור הצהרה לבית המשפט על כל פגיעה או נזק שנגרמו לו בשל העבירה, לרבות נזק גוף, נזק נפשי או נזק לרכוש, השפיעה על מגמה זו, והביאה לידי ביטוי את התרומה המשולבת של שינויי החקיקה.  הדבר מבטא את השינוי שחל בגישת בית המשפט המכיר כעת בסבלם של הנפגעים, ובנזקיהם השונים[41] לרבות אלו הנפשיים, בנפרד משיקולי ענישת העבריין:[42]
 
"הגם שנכון הוא הדבר, כי בעבר מיעט בית המשפט לחייב נאשמים ברצח לשלם פיצוי למשפחות הנרצחים, הרי שבעת האחרונה עדים אנו לשינוי מסוים שחל בפרשנות הניתנת לסעיף 77 לחוק העונשין. כך, החל בית המשפט לעודד את השימוש בהוראת החוק האמורה לאור העלייה שחלה במעמדם של נפגעי עבירה ומתוך הכרה בזכותם לקבלת פיצוי על הנזקים השונים – הרכושיים, הגופניים והנפשיים, שנגרמו להם...דברים אלו ודאי נכונים ככל שמדובר בעבירה החמורה מכל של נטילת חיי אדם...".[43]
יחד עם זאת, למרות המגמה החיובית, סקירת פסקי הדין בשנים האחרונות[44] מגלה כי אין אחידות בהתייחסותם של בתי המשפט בארץ לנפגעי העבירה בשלב הענישה, בין לעניין שיתופם בהליך הפלילי ובין לעניין המשקל שיש ליתן לדבריהם או לשאלה האם יש לגזור על נאשמים פיצוי כספי, באיזה סכום ובאילו מקרים. כך למשל, זכותו של הנפגע לפיצויים תלויה בידיעתו לגבי אפשרות זו וברצונם הטוב של התובע והשופט. כמו כן, ניכר כי סכום הפיצוי שמוענק לנפגע נקבע בצורה שרירותית למדי. לעיתים קרובות נפסק סכום גלובאלי הרחוק מתקרת הפיצויים הקבועה בדין, על אף שמדובר במספר אישומים ועל אף שהוראות הדין מאפשרות לחייב בגין כל עבירה.[45]
 
 
ג.     הקמת מרכזי סיוע לנפגעי עבירות המתה (רצח והריגה)
 
ג.1. הקמת מרכזי הסיוע
 
דוח הועדה הבין משרדית דן בארבעה תחומים של פגיעות כתוצאה מעבירה פלילית: עבירות המתה (רצח או הריגה של בן משפחה), תקיפה מינית, אלימות במשפחה ואלימות כללית, לרבות תיאור המענים הקיימים והצגת החסר לגביו נדרשים מענים.
 
בחודש נובמבר 2009 אומץ דוח הועדה באופן חלקי ונתקבלה החלטת ממשלה[46] המאמצת סיוע במבנה סינרגטי למשפחות נפגעי עבירות המתה, באמצעות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, הכוללת סיוע במספר אדנים המשלבים סיוע טיפולי לצד זה המשפטי:
 
1.    הקמת צוותי "הודעה מרה" ברשויות המקומיות והכשרתם.
 
2.    הקמת מרכזי סיוע למשפחות הנפגעים למיצוי זכויותיהם.
 
3.    מתן סל שירותים טיפוליים ושיקומיים, לרבות הפעלת קבוצות תמיכה.
 
4.    מתן סל שירותים מיידי עבור הוצאות השבעה.
 
5.    מתן ליווי וייצוג משפטי באמצעות האגף לסיוע משפטי למיצוי הזכויות, הן לליווי בהליך הפלילי והן לייצוג בהליך האזרחי.
 
 
הסיוע הוגבל למקרים בהם לא הייתה מעורבות של הנרצח בפלילים,[47] ולנפגעי עבירות רצח והריגה בלבד ולא עבירת גרם מוות ברשלנות,[48] ולמעט מוות שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים, תאונת עבודה או כתוצאה מפעולות איבה, שלגביהם ישנם הסדרים ספציפיים נפרדים.
 
 
ג.2. מיהו נפגע עבירת המתה?
 
לפי חוק זכויות נפגעי עבירה,[49] נפגע עבירה הוא מי שנפגע במישרין מעבירה פלילית, וכן בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו – לפי סדר הקדימויות הבא: בן זוג, ילדים, הורים או אחים, ובהעדרם – אפוטרופוס של הנפטר.
 
נפגעי עבירות המתה, מהווים פלח ייחודי של נפגעי עבירות הנאלצים להתמודד עם אובדן של אדם קרוב ויקר כתוצאה מאירוע אלים, באופן פתאומי - אירוע קשה, טראומטי ומטלטל.
 
עד לאימוץ הדוח ויישומו, לא היה מענה חוקי, מדיניות מגובשת או מערכות טיפוליות ומקצועיות שייעודן סיוע וליווי לנפגעי עבירות רצח והריגה, מעבר לשירותים האוניברסליים בתחום הרווחה, הבריאות, בריאות הנפש והמשפט, וזאת להבדיל למשל מהמערכת הטיפולית הקיימת במקרים של נפגעי אלימות במשפחה. מה שהיה, היה מועט, חלקי ומבוסס על ארגוני מגזר שלישי ומתנדבים, שהגיעו רק לחלק קטן מהנפגעים. הרצון היה ליצור פלטפורמה להעצמת קבוצת נפגעים אלו, אשר נדרשים להתמודד עם קשיים רבים נוספים לאורך ההליך הפלילי.
 
 
ג.3. הקמת מרכזי סיוע לנפגעי עבירות המתה - ומתן סיוע משפטי
 
בשנת 2011 הוקמו על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים (באמצעות ויצ"ו ישראל) שלושה מרכזי סיוע בבאר שבע, תל אביב וחיפה (כחלק מתוכנית הדרגתית שייעודה הקמת חמישה מרכזים ברחבי הארץ לרבות בנצרת וירושלים), למיצוי זכויותיהם של נפגעי עבירות המתה באמצעות מתן סל שירותים טיפוליים ומשפטיים.
 
בהתאם למתווה התוכנית, לאחר מותו של אדם כתוצאה מהאירוע הפלילי, מתכנסת ועדה המורכבת מנציג בכיר ממשרד הרווחה, נציג בכיר ממשטרת ישראל ויו"ר משפטן (להלן: "ועדת הזכאות") שמטרתה לבדוק את זכאותם של בני משפחתו לקבלת סיוע. ועדת הזכאות, בוחנת את נסיבות מותו של המנוח, ובמידה שנקבע כי המוות לא התרחש בשל מעורבות בפלילים, מופנים פרטיה של המשפחה למרכזי הסיוע. 
 
מרכזי הסיוע למשפחות אשר בראשם עומדת עובדת סוציאלית, כוללים מערך אבחוני בו מותאם טיפול נפשי פרטני לבני המשפחה וכן זכאות להשתתף בקבוצות תמיכה ללא תשלום, לתקופה של עד שנתיים מיום תחילת הטיפול. כמו כן, מוענק ליווי וייצוג משפטי למשפחות באמצעות האגף לסיוע משפטי (הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי), במימוש זכויותיהן לפי חוק זכויות נפגעי עבירה.[50] בנוסף, המשפחות זכאיות לקבל לפי המלצת גורם הרווחה בראשות המקומית,מענק כספי של עד 5,000 ₪ לשם סיוע בהוצאות האבל הראשוניות, כגון: הסעות ללוויה, הקמת סוכת אבלים וכיו"ב. 
 
 
ג.4. היערכות האגף לסיוע משפטי ליישום החלטת הממשלה
 
משפחות נפגעות עבירות המתה נאלצות להתמודד עם גורמים נוספים שמשפיעים על תהליך האבל והאובדן, מלבד ההתמודדות האישית והקשה של איבוד אדם אהוב. למשל - החשיפה לתקשורת והיעדר פרטיות בהתמודדות עם המוות, ההתמודדות עם הליך הנתיחה שלאחר המוות, והרצון לקבל כמה שיותר מידע מהמשטרה והפרקליטות כאשר לא תמיד ניתן לשתף את המשפחה במהלכי החקירה. כמו כן, המפגש עם ההליך הפלילי, שבאופן טבעי מחומרת העבירה נגזרת גם מורכבותו, ריבוי הליכים ומונחים משפטיים שלרוב אינם מוכרים או מובנים לבני המשפחה, הוא זר וקשה למשפחות.
 
מטרת הייצוג וליווי המשפחות היא להמעיט ככל שניתן את חוסר האונים שלהן מול המערכות המוסדיות, ולצמצם את התחושה כי ההליך הפלילי אינו בשליטתן וכי אין להן יכולת למצות את הדין עם הפוגע. עורך דין המייצג ומלווה את המשפחות אמור לשמש "קול" עבורן, ולאפשר קשר ישיר ורציף עם המשטרה והפרקליטות, לסייע בהתמודדות עם התקשורת והעברת האינטרסים שלהן בצורה עניינית ובאופן בו לא תיפגע פרטיותן.
 
עורך הדין המלווה את המשפחות בהליך הפלילי, "מתרגם" עבורן את ההליכים המשפטיים, ופורט בפניהן את המגבלות והזכויות המוקנות להן על פי דין, למשל, נוכחות בדיון כשהנאשם הוא קטין, עיון בכתב האישום וקבלת העתק ממנו, הגשת "הצהרת נפגע" לבית המשפט בה רשאים לציין הפגיעות והנזקים שנגרמו להן כתוצאה מהעבירה, וכיוצא בזה. עורך הדין מסביר למשפחות על השלבים השונים של ההליך הפלילי[51] וכן, מסייע למשפחות בגיבוש עמדתן לגבי עסקאות טיעון, ולאחר שנגזר העונש, מסייע בהבעת עמדתן לעניין חופשות האסיר, שחרור מוקדם, קציבת עונש לאסירי עולם ועוד.
 
בפן האזרחי, מסייע עורך הדין למשפחות בהגשת תביעה אזרחית נגד הפוגע וכן בהליכים נלווים הנובעים מהמציאות שנכפתה על המשפחות, כגון סיוע מול משרד הפנים, שינוי מעמד אישי, קבלת סיוע כספי מהמוסד לביטוח לאומי, סיוע בהוצאת צו ירושה וכיו"ב.
 
מעבר לייצוג ספציפי במקרה מסויים, תפקידו העיקרי של עורך הדין להפוך את הכלים והמושגים המשפטיים ה"קרים", שהינם חלק אינהרנטי של ההליך, לנגישים וברורים למשפחות. הדבר חייב היערכות ארגונית וניהולית מיוחדת של האגף לסיוע משפטי, ולשם ביצועה נבחר צוות פנימי וחיצוני שעבר הכשרה מקצועית מקיפה אשר נבנתה במיוחד לנושא זה עוד קודם החלת ביצוע התוכנית.[52]
 
האגף לסיוע משפטי סבור כי תוכנית ייחודית זו למשפחות נפגעי עבירה תוביל להעלאת נושא המאבק באלימות לתודעה הציבורית והמשפטית, תוך מתן מקום לנפגעים בהליך הפלילי, כמו גם הכרה בכך שעמידתן מול האדם אשר פגע בהן הינה חלק מהליך שיקומי של חזרתם לחיים. 
 
 
ההכרה במתן זכויות לנפגעי עבירה בפרספקטיבה משווה
 
ההכרה במעמדם של נפגעי עבירה במדינה חל במקביל לתהליך המתרחש בעולם המערבי. מעמדם וזכויותיהם של נפגעי עבירות בקשר להליך הפלילי, כמו גם זכותם לסיוע ופיצוי מטעם המדינה, זכו להכרה בינלאומית בהצהרה של האומות המאוחדות מיום 11.12.1985 בדבר "עקרונות הצדק היסודיים ביחס לקורבנות עבירה ושימוש לרעה בכוח". סעיף 4 להכרזה קורא למדינות העולם לקדם ולפתח את הטיפול בנפגעי עבירות, ולהבטיח "שקורבנות יטופלו בחמלה ובהקפדה על שמירת כבודם", באמצעות מתן מידע לנפגעים אודות השירותים המשפטיים והטיפוליים להם זכאים, הנגשת הליכי המשפט וזכות עמידה, הגנה על פרטיות, הבטחת ביטחונם, קידום שיפוי (restoration), פיצוי כספי מהמדינה במקרים של פגיעות פיזיות או נפשיות חמורות, ועוד.[53]
 
מדינות רבות עיגנו את עקרונות הצהרת האומות המאוחדות כזכויות המוענקות לנפגעים. כך למשל, בדברי ההסבר להצעת חוק זכויות נפגעי עבירה[54]  ישנה התייחסות להצהרת האומות המאוחדות בדבר הצורך של מדינות להגן על זכויותיהם של נפגעים. האיחוד האירופי הנחה את כל המדינות החברות באיחוד לדאוג שהחוק המקומי יסדיר פיצוי לנפגעי עבירות אלימות מכוונת שהתבצעו במדינתן, אם העבריין שביצע את העבירה לא נתפס או שאינו מסוגל לפצותם [Directive 2004/80/EC relating to compensation to crime victims, (להלן: "הדירקטיבה")][55], אף במקרים בין-מדינתיים, ללא קשר למדינת המוצא של הנפגע או למדינה שבה התבצעה העבירה הפלילית. הפיצוי המוענק לנפגעים על ידי המדינות נדרש להיות ברמת "fair and appropriate". כמו כן, The Regulation on Jurisdiction and Recognition Enforcement of Judgments קובע, שנפגע העבירה יכול לתבוע פיצוי באותו בית משפט שדן בהליך הפלילי, בהנחה שהדבר אפשרי לפי הדין הפנימי של אותה מדינה, וכן מאפשר לנפגע העבירה לתבוע נזקים במדינות אחרות באיחוד האירופי.
 
באפריל 2009 הוגש דו"ח של הועדה הכלכלית והחברתית האירופאית בנוגע לפיצויים לנפגעי עבירה[56] אשר בחן את יישום הדירקטיבה במדינות החברות באיחוד. לפי הדוח, מאז כניסת הדירקטיבה לתוקף בינואר 2006, כל מדינות האיחוד זולת יוון יישמו את הוראות הדירקטיבה. ברוב המדינות קיימת מדיניות ממלכתית המציעה טיפול וסיוע לנפגעי עבירה אלימה. בחלק מהן מוגש הסיוע על ידי ארגונים התנדבותיים במימון מתקציב המדינה או מכספי תרומות, כאשר טיפול המדינה מתבצע בדרך כלל באמצעות מערכת פורמאלית ומתוקף חוק.[57] כך למשל, בבריטניה מופעלת תוכנית לפיצוי מי שנפגע מעבירה אלימה באנגליה, בווילס ובסקוטלנד. הרשות לפיצוי נפגעי עבירה (Criminal Injuries Compensation Authority on eligibility for compensation - CICA)[58] אחראית לפיצויו של מי שנפגע פיזית או נפשית כתוצאה מעבירה אלימה; לקרוב משפחה בדרגה ראשונה לקורבן עבירה שמת כתוצאה מהמעשה האלים ולמי שיש לו קרבה לנפגע עבירה אלימה ונכח בעת התרחשותה, או מעורב בזמן המידי שלאחריה. הפיצוי המוענק לנפגעים על ידי המדינה הינו מענק בגין פגיעה אישית (personal Injury Award) בעבור כאב וסבל אישיים, פיזיים או נפשיים. כמו כן, ניתן לקבל מענק בגין פגיעה קטלנית (fatal Injury Award) במקרה שבן זוג, תלוי או קרוב משפחה מדרגה ראשונה, מת כתוצאה מעבירה אלימה.[59]
 
בגרמניה, כנראה בשל עברה ומאפייניה המיוחדים, יש רגישות רבה למעמדם של קורבנות בכלל ושל נפגעי עבירה, בפרט. חוקת גרמניה מקנה לכל אדם זכות חוקתית, קונסטיטוציונית, לחיים ולשלמות הגוף. משמע, שלא יפגעו בחייו ובגופו של אדם ללא הבחנה בין אזרח, תושב, זר או תייר, ובלבד שאינם מעורבים בפשע עצמו. בשל חובת המדינה לשמור על חייו וגופו של אדם, על המדינה לסייע לנפגע ולדאוג לפיצוי כל מי שנפגע מפשע אלים. זכות זו מעוגנת בחוק הפיצויים לנפגעי פשע אלים (1976) –OEG  (Opferentschaeidgungsgesetz) וחל על כל המדינות שברפובליקה הפדראלית של גרמניה, ומכסה כ-40 אחוזים מהפיצוי. המימון ברובו מוטל על כל מדינה בנפרד.[60] חוק זה מקנה גמלה לכל אדם (או לשאריו) שהיה קורבן לתקיפה בלתי חוקית, אלימה ומכוונת, או שנפגע במהלך ניסיון למנוע תקיפה זו וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה גופנית.[61]
 
 
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית, פרק א', ד).
 
 
אורה ברז החלה את המאבק והקימה את ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, שנאלצו מתוך חושך, ריק, כאב, שכול, וחוסר אונים להרים את הכפפה ולומר למדינת ישראל שאין די בהנצחת הקורבנות ומיצוי הדין עם הנאשמים, אלא ישנו שחקן חשוב, משמעותי ובעיקר כואב שעל מדינת ישראל לטפל בו, לתת לו מקום ולאפשר לקולו להישמע. לאחר שהושלמו הליכי חקיקה סבוכים ומורכבים (בעיקר בשאלות מי יסייע, מי יממן ומי הזכאים לסיוע), אנו עדים היום לשינוי משמעותי. השינוי הוא קודם כל הצהרתי – "אתם לא לבד", אך גם כולל ניסיון לתת מענה למכלול הקשיים של ההתמודדות עם המצב, וכן עם החזרה לשגרה: מציאת האור בנפרד מן החושך שפקד את הנפגעים ובכלל זה, סיוע נפשי, ליווי בהליך הפלילי, יידוע על זכויות אזרחיות וזכויות כלכליות ויישומן.
 
בעקבות השינוי החקיקתי, בפרט בהליך הפלילי, אנו מצויים כעת בתקופת הסתגלות שבה מערכת המשפט צריכה להתמודד עם שחקן חדש ומרכזי נוסף. עם זאת, ברמה הפרקטית נדרשים שינויים חקיקתיים נוספים ואולי אף תודעתיים, אשר יסדירו את מערך הכוחות והממשקים בין השחקנים הקיימים ובין זה החדש.
 
כ-60 משפחות מיוצגות כיום על ידי צוות עורכי דין שנבחר בקפידה על ידי מחברת רשימה זו ועל ידי צוותים שונים באגף לסיוע משפטי, הן בהליכים הפליליים והן בהליכים אזרחיים. האגף לסיוע משפטי סבור כי תוכנית ארצית ייחודית זו, שהינה פרי שיתוף פעולה בין משרד הרווחה ומשרד המשפטים, תסייע למשפחות הן במישור הטיפולי והן במישור המשפטי והחוקי ותנסה להחזירן למסלול החיים בצל הכאב שפקד אותן, תוך עמידה על זכויותיהן השונות. כבר בימים אלו אנו מתחילים לראות ניצנים של תוצאות העבודה המשותפת. אנו חשים שהליווי והייצוג המשפטי מאפשר למשפחות להבין יותר את החוק והמשפט ואולי אף לסייע ולו במקצת להשלים עם תוצאותיו, כמו גם מסייע לתחושתן כי המדינה לא זנחה אותן ומייצגת נאמנה את האינטרסים האישיים שלהן לצד זו של המדינה.
 
אנו מודעים לכך שמעבר לחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה וההכרה הגוברת והולכת בזכויותיהם של נפגעי עבירה, הכרה זו עדיין חלקית הן מצד המדינה והן מצד הציבור. אנו סמוכים ובטוחים כי בד בבד עם העלייה בשיח החברתי לצד ההכרה המתגברת של המדינה והקצאת משאבים ראויים על ידה, כמו גם הרחבת מעגלי העשייה של משרד הרווחה והאגף לסיוע משפטי בתחום, יביאו לקידום הסיוע לנפגעי עבירה במעגלי עשייה שונים.
 
 
 
תגיות: נפגעי עבירה, עבירות המתה, רצח, הריגה, הליך פלילי, סיוע משפטי, חוק זכויות נפגעי עבירה, חוק העונשין, פיצויים​

 

[1] בחודש מרץ 2008 מינה מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מר נחום איצקוביץ' ועדה בין-משרדית ובין-ארגונית שמטרתה לגבש תוכנית כוללת בנושא זכויות נפגעי עבירה. הועדה, אשר בראשה עמד המשנה למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים מר מנחם וגשל, כללה חמש ועדות משנה שכל אחת עסקה בפן אחר. (להלן: "הועדה הבין משרדית ובין ארגונית").  דו"ח הוועדה (להלן: "דו"ח הוועדה הבינמשרדית") הוגש בחודש יולי 2009.
[2] ראו החלטה מס. 936 של הממשלה מיום 22.11.2009, אשר אישררה הקמת מרכזי סיוע לנפגעי עבירות המתה והטילה את יישום התוכנית על משרד הרווחה והשירותים החברתיים.פורסם באתר ראש הממשלה
 http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Decisions/2009/11/des936.htm.(להלן:"החלטת הממשלה").
[3]   מתוך כתבה שפורסמה בnrg  מעריב, ראו: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/097/657.html
[4]  מתוך אתר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות בכתובת: http://www.murdervictims.org/ יצוין כי כיום המצב במגמת שינוי , ובמגמה זו עוסקת הרשימה שלהלן. 
[5] גרוס עמנואל, הזכויות החוקתיות של הקורבן-מחקר השוואתי. מחקרי משפט יז, תשס"ב -2002, 424.
[6]  שם, עמ' 419, 425-426. במאמר זה מוצגת הגישה, כי ריכוז סמכויות התביעה בידי רשויות שלטון מרכזיות נבעה באופן היסטורי מהתחזקותם של בעלי הכנסיות ובעלי האחוזות. כלומר, באנגליה, בתקופה הפאודלית, עניינו של הקורבן טופל על ידי הקורבן ועל ידי בני משפחתו על ידי תשלום פיצויים בכסף או בשווה כסף. בהמשך, לאור התחזקותם של  הכנסייה ובעלי האחוזות חלק מתשלום הפיצויים שנדרש עבריין לשלם לקורבן או למשפחתו שולם לכנסייה או לבעל האחוזה, כמוקד כוח שלטוני שהקורבן חיי באדמותיו. כך באופן היסטורי הועבר ייצוגו של הנפגע לגורמים שלטוניים. אם כי, עדיין ניהול ההליך הפלילי בוצע על ידי הנפגע עצמו. באמצע המאה ה-19, הובן כי ההליך הפלילי אינו רק עניינו של הפרט הנפגע אלא ישנה פגיעה בסדר הציבורי של החברה בכללותה ועל הגוף השלטוני, כמי שאמון על שלום הציבור, למצות את הדין עם העבריין הפוגע.
[7] ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר), כרך א', תשמ"ד, עמ' 108.
[8]   נתן זלוצ'ובר, מגמות בחקיקה בתחום האלימות בין בני זוג, משפט וחברה, 2004, גיליון 8, עמ' 15.
[9]     טלגם משה (1988), ויקטימולוגיה – מה זה? סימפוזיון בינלאומי (מס' 6) על ויקטימולוגיה, אוגוסט ספטמבר  1988, משפט וצבא, 10 עמ' 123 .
[10]   סעיף 189 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
[11]  לעיל הערה 5, בעמ' 438-439.
[12] כיום עומדת בראש הארגון הגב' לרה צינמן, אשר בתה גנית נרצחה בשנת 1996 על ידי סטודנט מאוניברסיטת חיפה, אזרח אמריקאי, ארווין ג'ונסון, לאחר שלא נענתה לחיזוריו.
[13] כך למשל עם פרופ' גרוס, פרופ' ינאי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (דאז), עו"ד יהודית קרפ. מתוך אתר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, לעיל ה"ש 4.
[14] ה-Victim Support בבריטניה הינו גוף עצמאי המעניק סיוע חינם וסודי לקורבנות פשע, עדים, משפחה, חברים וכל מי שהושפע מהעבירה. ה-Victim Support מסייע בכל שנה ליותר מיליון וחצי בני אדם באמצעות מתנדבים שהוכשרו במיוחד למטרה זו. הארגון אינו גוף ממשלתי ואינו חלק מהמשטרה, על אף שעובד בשיתוף פעולה עם המשטרה וגורמים נוספים, אלא גוף התנדבותי המסייע לנפגעי העבירה בשלושה מישורים: תמיכה רגשית, מידע ועזרה מעשית. הוא אינו מעניק ייעוץ משפטי אלא הכוונה לגורמים הרלוונטיים ואינו שולל זכאויות על פי דין, אלא מוענק בנוסף לאלה. 
     למידע נוסף ראו:/ http://www.victimsupport.org.uk
[15]    עוד על ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, לעיל הערה 4.
[16]   לעיל הערה 5, עמ' 419- 439.
[17]    חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב-1992.
[18]    סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
[19]    לעיל, הערה 1.
[20]   בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164, 168.
[21]   דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פד"י מט(4), תשנ"ה/תשנ"ו 1995 589,  593. וראו גם דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 621, 630.
[22] ראו דברי ההסבר להצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, התשס"א-2001, הצעות חוק 2978, כ"ח בשבט התשס"א, 21.2.2001). יובהר, כי להצעת חוק זו קדמה הצעת חוק קורבנות עבירה, התשס"א-2000, אשר לא התקבלה, ובה הוצע, בין היתר, כי מטרת החוק נועדה להגן על הזכויות של קורבנות עבירה, לרבות הזכות לכבוד, לפרטיות ולהגנה מפני פגיעה נוספת, הזכות לקבלת כל מידע הקשור להליך הפלילי המתנהל נגד הפוגע, הזכות להיות שותף להחלטות המתקבלות במסגרת הליכי חקירה והתביעה המתנהלים נגד הפוגע. לאור דחיית הצעה זו, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, התשס"א-2001, שאושרה במתכונתה כיום באופן מצמצם יותר. כך למשל הזכות להביע עמדה בהליכים שונים שנקבעו בחוק זכויות נפגעי עבירה ולא הזכות לקבלת כל מידע הקשור להליך הפלילי.
[23]  על הצהרת האומות המאוחדות יורחב בהמשך, ב"הכרה במתן זכויות לנפגעי עבירה בפרספקטיבה משווה".
[24] בשנת 1986 מינה היועמ"ש ועדה בין משרדית שתפקידה בהתאם לכתב המינוי היה "ללמוד את סוגיית האלימות במשפחה ולהמליץ המלצות בנושא מדיניות החקירה, התביעה והמשפט בתחום זה". בראש הוועדה עמדה המשנה ליועמ"ש, הגב' יהודית קרפ, וחבריה היו נציגי המשרדים המטפלים בנושא. ביום 25.10.2989 הגישה הוועדה מסקנותיה. על בסיס דוח זה, הוציאה משטרת ישראל הנחיות משפטיות לטיפול משטרתי באלימות בני זוג ולחקיקת חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. בהיבט של נפגעי עבירה, ועדת קרפ יושמה באופן חלקי בהליך הפלילי בלבד, אם כי, עקרונותיה שימשו בסיס לחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, כעשר שנים לאחר מכן. ראו: ועדת קרפ (1989), דין וחשבון הועדה בנושא מדיניות חקירה, תביעות ומשפט באלימות במשפחה אלימות בין בני זוג, ירושלים: משרד המשפטים.
[25]    שם, עמ' 1-2.
[26]  סעיף 29 לחוק זכויות נפגעי עבירה. מכוחו של החוק הותקנו תקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס"ב-2002, המסדירות את דרכי המימוש של זכות הנפגע למידע, ובין היתר, הזכות לקבל מידע על ההליך הפלילי (סעיף 8 לחוק), הזכות להגנה מפני בן הזוג האלים (סעיף 6 לחוק), הזכות להביע עמדה לעניין עיכוב הליכים (סעיף 16 לחוק), הזכות להביע עמדה לעניין הסדר טיעון (סעיף 17 לחוק), הזכות להביע עמדה לפני ועדת שחרורים (סעיף 19 לחוק), הזכות להביע עמדה לעניין חנינה (סעיף 20 לחוק) ועוד.
[27] יובהר, כי מרבית הזכויות מוקנות, לפי סעיף 29 לחוק, לנפגעי עבירה רק בתיקי חקירה שנפתחו החל מחודש אפריל 2005 ואילך.
[28]  כב' השופטת ע' ארבל בבג"ץ 5961/07 פלונית נ' פרקליט המדינה, מר ערן שנדר ואח' (פורסם באתר נבו).
[29]  לעיל, ה"ש 22.
[30]  לעיל, ה"ש 5, בעמ' 438-437.
[31] כך למשל במקרים של עסקאות טיעון.
[32]   ינאי, א. (1994) סיוע לקורבנות פשע אלים – סוגיות של מדיניות רווחה. חברה ורווחה, י"ד, 129 - 146.
[33]   ראו הפרק להלן שעניינו משפט השוואתי.
[34]  על אף האמור, ביום 4.5.09, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק העונשין (תיקון – תשלום פיצויים שנפסקו לטובת קטין שניזוק מעבירה), התשס"ט-2009 לפיה, קטינים נפגעי עבירה, יוכלו לקבל את כספי הפיצויים שפסק להם בית המשפט בסמוך לסיום המשפט, וזאת מבלי שיאלצו להמתין חודשים ארוכים ולעיתים שנים עד אשר יזכו לקבל את הסכום מידיו של העבריין. בהתאם לחוק, אשר עבר בכנסת ועתיד להיכנס לתוקף בספטמבר 2013, המדינה תעביר את כספי הפיצויים לנפגע העבירה, מיד עם פסיקתם והיא זו, אשר תפנה, מצוידת במשאבי זמן וכסף להיפרע מהעבריין. באופן זה אורכו של הליך הגבייה ומשוכותיו הבירוקרטיות לא יפגעו בנפגע העבירה בשעה שהוא נתון במצוקה נפשית, פיזית ולעיתים מצוי גם בקשיים כלכליים. הצעה זו מבטאת השינוי שחל בשיח הציבורי ואימוץ הליך אוניברסלי של פיצוי הנפגע על ידי המדינה, הקיים במדינות רבות.
[35]   החוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954.
[36]   סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
[37]    שם.
[38]   חוק העונשין (תיקון מספר 23), התשמ"ח-1988.
[39] ראו לעניין זה דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון – חובת פיצוי נפגע עבירה וחובת הנמקה), התשע"ב–2011.
[40]   סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה.
[41]  ראו: ע"פ 5761.05 וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, (ניתן ביום 24.7.2006), בו אישר בית המשפט העליון פיצויים בסך 200,000 ₪ להוריו של נפגע עבירה; תפ"ח (מחוזי מרכז) 34823-02-10 מדינת ישראל נ' אביב בן בסט, פורסם בנבו (ניתן ביום 18.7.2011), בו חייב בית המשפט את הנאשם בתשלום פיצויים בסך 200,000 ₪ למשפחת הנפגע; תפ"ח 99/04 (מחוזי באר שבע) מדינת ישראל נ' מאיר ז'אנו ואח', פורסם בנבו (ניתן ביום 25.3.2011), בו חויבו שני הנאשמים לפצות את משפחת הנפגע בסך 258,000 ₪.
[42] עם זאת ברור, כי אשמתו של הנאשם נקבעת על פי הכללים המשפטיים הרגילים ורק לאחר מכן דנים בשאלת הפיצוי. קריטריון הנזק אינו מחליף את קריטריון האשם. הנזק הפרטי לא הופך ללב ההליך, ולא תמיד תינתן לנפגע זכות לומר את דברו לעניין הפיצוי.
[43] ע"פ 7033/04 יחזקאל יאיר נ' מדינת ישראל (אתר נבו).
[44]ראו לעניין זה סקירה של מספר פסקי דין: ע"פ 7033/04 יחזקאל יאיר נ' מדינת ישראל; תפח (ת"א) 1049/05 מדינת ישראל נ' יוחנן ברקאי; תפח (ב"ש) 994/04 מדינת ישראל נ' מאיר ז'אנו; תפ (נצ') 206-09 מדינת ישראל נ' וגדי בן יוסף ח'דר; תפח (ת"א) 1006/09 מדינת ישראל נ' עדי בניטה; תפ (נצ') 175/09 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' אדהם ג'בארין; עפ 7332/11 אמיר עטאללה נ' מדינת ישראל; תפ"ח 7723-08-10 מדינת ישראל נ' צמרה בן בוגאלה בזה (עציר); ת"פ 39004-09-10 מדינת ישראל נ' אמיר בן פרחי עטאללה; תפ"ח 34823-2-10 מדינת ישראל נ' אביב בן יוסף בן בסט; תפ"ח 11459-10-09 מדינת ישראל נ' ניר ניסים חזיזיה.
[45]  לעיל, ה"ש 36.
[46] יצוין כי בהחלטת הממשלה שאישררה סיוע למשפחות נפגעי עבירות המתה (לעיל הערה 2), לא נכלל הסבר
     מדוע הוחלט לאשרר תחום אחד בלבד מבין ארבעת התחומים בהם דנה הוועדה הבין משרדית ובין ארגונית.
[47] דיון בסוגיות המוסריות, האתיות, החברתיות, החוקתיות והתקציביות של צמצום הסיוע לנפגעי עבירות רצח
    והריגה בלבד חורג מגדרה של רשימה זו.
[48]  התוכנית מעניקה סיוע לנפגעי עבירות רצח והריגה בלבד – סעיפים 300 ו-300א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
[49]  סעיפים 2, 22 לחוק זכויות נפגעי עבירה.
[50] בהתאם לקריטריונים שהותוו בשיתוף משרד המשפטים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים.
[51] לרבות זכותם לקבלת מידע באמצעות מערכת מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה), אשר הוקמה על ידי משטרת ישראל במטרה ליתן מידע לנפגעים אודות התקדמות ההליך הפלילי, החלטות בית המשפט, מידע בדבר חופשות האסיר וכן מידע ממחלקת חנינות אם הוגשה בקשת חנינה למשל. ראו:
  http://www.gov.il/FelonyVictims/Templates/FelonyLoginNew.aspx                   [52]  לתכני ההכשרה שנבנתה לעורכי הדין, ראו אתר האגף לסיוע משפטי: http://www.justice.gov.il/MOJHeb/SiuaMishpati/
[53]     Declaration of Basic Principles of Justice for Victims of Crime and Abuse of Power, A/ RES/ 40/ 34, 29 November 1985.
[54] ראו לעיל ה"ש 22.
[56] Report from the Commission to the Council, the European parliament and the European   Economic and Social Committee on the application of council Directive 2004/80/Ec relating to compensation to crime victims, [SEC (2009) 495], COM/2009/0170 final, April 20th, 2009, viewed: January 6th, 2001. Criminal Injuries Compensation Scheme (2008), viewed: December 19th, 2010
[57]       ינאי אורי, נפגעי עבירות אלימות: סוגיות של מתן טיפול וסיוע בשירותי הרווחה המקומיים. חברה ורווחה, כז, 2 (יוני 2007): 255- 284, 260.
[58]      http://www.justice.gov.uk/guidance/compensation-schemes/cica /
[59]    ינאי אורי (1994) סיוע לקורבנות פשע אלים – סוגיות של מדיניות רווחה. חברה ורווחה, י"ד, 129 - 146.
[60]  ינאי אורי, מעמדם וזכויותיהם של נפגעי פשיעה אלימה בגרמניה. ביטחון סוציאלי, מס' 65 (מארס 2004): 84-110, עמ' 86-84.
[61]    שם, עמ' 91.​