גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

אוליבר טוויסט בגבעה הצרפתית: "ילדי הצמתים" וחוק איסור סחר בבני אדם*

|16/07/2012|

בבית קפה ותיק במרכז העיר ירושלים, מרחק דקה הליכה ממשרדי ביחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, ישבתי בשעת צהריים. ביקשתי לנוח מעט מסיפורים על ניצול ושעבוד. בעודי מעיינת בתפריט ניגש אל שולחני ילד כבן 10 והציג בפניי חפצים שונים למכירה: מברג שהוא גם פנס, חבילת עטים, מחשבון כיס, קופסת פלסטרים. בגדיו בלויים, העברית בפיו משובשת, עיניו מתחננות. בחרתי בפלסטרים והרגשתי אנושית ונדיבה. אלא שאקט הנדיבות שלי לא סיים את האפיזודה. הילד ניסה לשכנע אותי לרכוש עוד ועוד מוצרים. בחיוך מנומס סירבתי. תודה, אין לי צורך בשום דבר. הוא המשיך, התעקש, הפציר, כמעט כפה עלי את הקניה. המשכתי לסרב, החיוך מתפוגג והולך. הילד יצא מבית הקפה ואני חזרתי להתלבט בין פסטה לסלט. אך לא חלפו שתי דקות ושוב הופרעה סקירת התפריט. ילדים נוספים הגיעו, כל אחד עם מרכולתו, ניגשו אל שולחני וניסו כמעט באגרסיביות לגרום לי לקנות מהם את אותם חפצים בדיוק. סירבתי בנימוס אך בהחלטיות. זה התחיל להציק לי. באתי לכאן להתאוורר. בעל בית הקפה דרש מהם לצאת. "אסור לקנות מהם, את קונה מאחד ואז כולם מתנפלים עלייך, צריך פשוט לסרב מיד", העירה אישה מהשולחן הסמוך. היא ציינה שזו חבורה קבועה שמסתובבת בעיר. החלטתי להזמין פסטה, אך כבר לא הייתי נינוחה.

רקע

 
אנחנו רואים אותם - ולא באמת רואים אותם – ברחוב, בבתי קפה; בצמתים, בירושלים, בצפון ובאזורים נוספים בארץ. נערים פלסטינים, לעתים ילדים ממש. הם מציעים לנגב את שימשת המכונית שלנו או למכור לנו חפצים זולים שאיננו צריכים. דומה שאין צורך להסביר את הבעייתיות שבתופעה זו. ילדים שאמורים להיות בבית הספר "עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה ללא תנאים. הפעילות הזאת מסכנת את חייהם. כל אחד מאיתנו רואה כיצד הילדים מתרוצצים בין המכוניות, יש רמזור ירוק או אין רמזור ירוק הם מתרוצצים."[1] 
 
ממסמך שפרסמה המחלקה למידע ולמחקר של הכנסת בשם "ילדים מקבצי נדבות ורוכלים בצמתים" עולים נתונים מדאיגים: "ילדי הצמתים", שרובם תושבי הרשות הפלסטינית, חשופים לפגעי מזג האוויר, לסכנת היפגעות מכלי הרכב החולפים בצומת ולפגיעה (לרבות ניצול מיני) מידי עוברים ושבים או מידי מי ש"מעסיק" אותם.[2] הם שוהים בערים ובצמתים בישראל משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הלילה, ללא מזון, משקה או מחסה.  [3] לעתים קרובות, הם נשארים ללון בישראל, בתנאים קשים ומסוכנים.[4] לדברי ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, התקבלו עדויות על "ילדים שישנים על מעבירי מים מתחת לכביש כדי לחסוך את הנסיעה חזרה הביתה. היתה תקופה שקבוצה גדולה של ילדים לנה בבית הקברות בנצרת, שם התגוררו ילדים, יש לנו תמונות של ילדים שעשו להם מהמצבות מיטה ושם התגוררו בלילה".[5] 
 
ידוע לרשויות כי הילדים אינם "עצמאיים". יש מי שמסיע אותם ברכב, משטחי הרשות לשטחי ישראל, משאיר אותם בצומת וחוזר לקחתם בסוף היום, אז הוא גובה מהם את הכסף שאספו בקיבוץ נדבות, ניגוב שמשות או מכירת פריטים שונים. כדברי ח"כ זבולון אורלב, "הילדים האלה נשלחים ע"י מישהו, הם לא התעוררו בבוקר והחליטו שהם יוצאים לקבץ נדבות".[6] ממידע שנמסר ליחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם עולה, כי ילד שאינו מעביר בסוף היום סכום כסף מסוים, נענש. עוד ברור, כי במקרים רבים אותם מפעילים/ קבלנים/ סרסורים, אוספים את הילדים מבתי המשפחות בתיאום עם ההורים. משפחות הילדים פעמים רבות מעורבות בשליחתם לצמתים, וזאת בשל מצוקה כלכלית קשה. לעתים, הילדים הם המפרנסים את המשפחה.[7] קשה מאד להצביע על היקף התופעה, אולם הוועדה לזכויות הילד בכנסת מעריכה כי מדובר בכמה מאות ילדים.[8] 
 
לפני מספר חודשים הקדישה הועדה לזכויות הילד בכנסת ישיבה לתופעה זו. יו"ר הועדה, ח"כ זבולון אורלב, הדגיש כי מדינת ישראל אחראית לטפל בתופעה המתרחשת בשטחה, אף אם רובם של הילדים אינם אזרחי ישראל. לדבריו, "כל מה שמתרחש בשטח שמדינת ישראל שולטת עליו הוא באחריות המדינה, יגיע הילד מאיפה שהוא מגיע."[9] ביום 5 ביולי 2011 פרסמה ועדת הכנסת החלטה, לפיה על משרד המשפטים להקים מטה משותף למשרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים, משרד התמ"ת, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החינוך, עיריית ירושלים ועיריית נצרת, שתפקידו יהיה לגבש דרכי פעולה יעילות להתמודדות עם סוגית רוכלות הילדים בצמתים. עוד נקבע בהחלטה כי על משרדי הממשלה לבחון האם החקיקה הקיימת נותנת מענה הולם למאבק בתופעה זו או שדרושים שינויים בחוק.[10] מטה משותף שכזה אכן הוקם, בראשות מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ובימים אלה הוא בוחן דרכי התמודדות עם התופעה במישורים שונים, לרבות אכיפה ורווחה. יחידת תיאום המאבק  בסחר  בבני אדם [11] לוקחת חלק בדיוני המטה. 
 
תופעת "ילדי הצמתים" מעוררת שאלות חברתיות ומשפטיות קשות. ברשימה קצרה זו אתייחס אך ורק לשאלה הבאה: האם ניתן לראות ב"ילדי הצמתים" קורבנות של עבירות סחר בבני אדם, החזקה בתנאי עבדות או עבודת כפיה? 
 
האם מדובר בסחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפיה?
 
תופעת הסחר בבני אדם, המכונה גם "העבדות המודרנית", היא תופעה גלובלית המתאפיינת בשעבוד של בני אדם, בשלילת האוטונומיה שלהם ובהתייחסות אליהם כאל מכשירי עבודה. צורות השעבוד הכרוכות בתופעה זו מגוונות, וכוללות בין היתר ניצול מיני, זנות, עבדות ועבודת כפיה. העבדות המודרנית מתבטאת לאו דווקא בקנייה ומכירה של אדם, אלא בשליטה מוחלטת של אדם אחד על אדם אחר (בד"כ תוך שימוש באלימות פיזית או פסיכולוגית) לצורך הפקת רווח כלכלי.[12]  קורבנותיה של העבדות המודרנית באים לרוב מרקע מוחלש, שבעטיו הם נוחים לניצול: קטינים, יתומים, מחוסרי בית, זרים במדינה בה הם מנוצלים, פגועי נפש או מרקע של מצוקה כלכלית קשה. 
 
במדינת ישראל התבטאה העבדות המודרנית, בתחילה, בסחר בנשים למטרת זנות. במהלך שנות התשעים ועד אמצע שנות האלפיים, הובאו לישראל אלפי נשים בשנה ושועבדו לזנות בתנאים בלתי אנושיים. כתוצאה ממאמץ משולב של רשויות המדינה, ארגונים לא ממשלתיים וועדת המשנה לסחר בנשים בכנסת, חל צמצום ממשי במימדי הסחר לזנות, עד כדי כך שהתופעה כמעט נעלמה. היום מתמודדות הרשויות עם סחר בבני אדם למטרת עבדות ועבודת כפיה, תופעה שהיקפה עדיין אינו ברור. כמו כן, היו בישראל מספר מקרים מהם עלה חשד לסחר לשם נטילת איברים מהגוף.[13] 
 
אחד הכלים המרכזיים במאבק בסחר בבני אדם בישראל הוא חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006[14]. מדובר בחוק מקיף הכולל לא רק עבירות פליליות אלא גם הסדרים להגנה על קורבנות העבירה (לרבות חובת פיצוי על ידי בית המשפט, סיוע משפטי חינם, דיון בדלתיים סגורות, זכויות לקבל מידע); הסדר חילוט רחב והסדר עזרה משפטית בין מדינות.[15] לצורך הדיון בתופעת "ילדי הצמתים", אתייחס לשלוש עבירות מרכזיות בחוק זה, העשויות להיות רלבנטיות לענייננו: סחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפיה. 
 
א) עבירת הסחר בבני אדם – סעיף 377א' לחוק העונשין
 
סעיף 377א' לחוק העונשין קובע עבירה שעונשה המקסימלי 16 שנות מאסר, ו-20 שנות מאסר אם הקורבן קטין, למי שסוחר באדם לאחת מן המטרות המפורטות להלן, או הסוחר באדם ומעמידו בכך לסכנה לאחת ממטרות אלה: 
 
"(ס"ק (א)):
(1) נטילת איבר מאיברי גופו;
(2) הולדת ילד ונטילתו;
(3) הבאתו לידי עבדות;
(4) הבאתו לידי עבודת כפיה;
(5) הבאתו לידי מעשה זנות;
(6) הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה;
(7) ביצוע עבירת מין בו." 

 

ס"ק (ד) מגדיר "סחר בבני אדם" כ"מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה". כלומר, "הגרעין הקשה" של עבירה זו הוא עשיית עסקה באדם להבדיל מעסקה עם אדם, תוך פגיעה בחירותו האנושית והפיכתו לחפץ המשמש נשוא עסקה במקום נושא זכויות וחובות בעסקה.[16] 
 
כפי שהוסבר לעיל, "ילדי הצמתים" מופעלים על ידי גורמים אשר דואגים להביאם אל הצומת בבוקר, לאספם בסוף היום, ולגבות מהם את כספי הקבצנות, הרוכלות או ניקוי השמשות. לדעת יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להחיל את סעיף 377א' על תופעה זו. בנסיבות בהן ניתן לראות ב"העסקתו" של הילד בצומת מצב של עבדות או עבודת כפיה (ראו ניתוח להלן), ההעברה שלו לידי מי שיעסיקו כך, עשויה להתפרש כעשיית עסקה באדם למטרת הבאתו לידי עבדות או לידי עבודת כפיה, או העמדתו בסכנה להיות מנוצל לעבדות או לעבודת כפיה. יצוין כי לצורך התגבשות העבירה, מספיק להראות שמי שהעביר את הילד ידע שהוא מעמיד אותו בכך בסכנה להמצאות במצבי עבדות או עבודת כפייה – אין צורך להוכיח שהוא התכוון לגרום להתקיימות מטרות אלה. 
 
מן הדיון בכנסת וממקורות נוספים עולה כי פעמים רבות בני משפחת הילד מעורבים בשליחתו אל הצומת. חשוב להדגיש כי העובדה שמי שהעביר את הילד לאחר הוא קרוב משפחה, אינה שוללת את התקיימות העבירה (אף אם היא עלולה להקשות על האכיפה). בעולם ידועים מקרים רבים בהם בני משפחותיהם של קורבנות הסחר בבני אדם לקחו חלק בסחר. עוד חשוב להדגיש לעניין יסודות העבירה כי על פי הוראת סעיף 377א' אין צורך להוכיח כי הועברה תמורה למי מהמעורבים ב"עיסקה". יסוד חשוב נוסף הוא כי הסכמת הקורבן אינה רלבנטית לשם גיבוש יסודות העבירה; כלומר, אין צורך להוכיח שהילד לא הסכים להעברתו לאחר למטרת עבדות או עבודת כפייה. ייתכן שבשל מצוקה כלכלית, או מסיבות אחרות, הילד מעוניין "לעבוד" בצמתים, אך הדבר לא ימנע העמדה לדין של מי ש"העסיק" אותו שם. בנוסף, אין צורך להוכיח שננקטו אמצעים פסולים, כגון אלימות או איומים, כלפי הילדים, כדי להרשיע בעבירה זו. 
 

בהקשר של עבירת הסחר בבני אדם, מתעוררת גם השאלה הבאה: האם ראוי להוסיף מטרת "קבצנות" לאחת ממטרות הסחר המנויות בסעיף 377א'? מדינות רבות בעולם מתמודדות עם תופעה של "קבצנות כפויה" של ילדים, או סחר בילדים למטרת קבצנות. מדו"ח שפרסם ארגון Anti-Slavery International, עולה כי ילדים נסחרים למטרת קבצנות באסיה, אירופה, אפריקה ואמריקה הלטינית.[17]  תופעה זו לובשת צורות שונות. כך למשל, לעתים יש מעורבות של המשפחות ולעתים של צדדים שלישיים, לרבות קבוצות פשע מאורגן, בניצול הילדים. התופעה צומחת על רקע של עוני, הגירה ואפליה.[18]

 
 ישנן מדינות בהן החקיקה הפלילית האוסרת סחר בבני אדם כוללת במפורש סחר למטרת קבצנות.[19] דיון בשאלה האם להוסיף את מטרת הסחר לקבצנות גם בחוק הישראלי, יצריך, בין היתר, בחינה עובדתית של היקף התופעה ושל דפוסיה. כפי שנאמר לעיל, היום אין בנמצא מספיק נתונים על התופעה. בנוסף, לפני שינוי חקיקתי ראוי לבדוק מבחינה משפטית אם אין הוראות חוק אחרות הנותנות מענה לתופעה זו. מהניתוח לעיל עולה כי תופעת "ילדי הצמתים" עשויה "להיכנס" תחת הוראות סעיפי 377א(א)(3) ו-377א(א)(4) לחוק העונשין, האוסרות סחר בבני אדם למטרת הבאה לידי עבדות או לידי עבודת כפיה. כמו כן, כפי שיפורט להלן, גם העבירות של החזקה בתנאי עבדות (סעיף 375א' לחוק העונשין) ושל עבודת כפיה (סעיף 376 לחוק העונשין), עשויות במקרים מסוימים לחול על התופעה. לאור זאת, בשלב זה אין זה ברור כי אמנם קיים צורך בהוספת מטרת "קבצנות" לסעיף האוסר סחר בבני אדם, אולם אלה הם שיקולים ראשוניים בלבד  הטעונים ליבון ודיון מעמיקים. 
 
 
ב) עבירת החזקה בתנאי עבדות –סעיף 375א' לחוק העונשין
 
סעיף 375א' קובע עונש מאסר מקסימלי של 16 שנה, ו-20 שנה אם הקורבן הוא קטין, על: 
 
"(א) המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין"."
 
ס"ק (ג) מגדיר "עבדות" כך: 
 
"מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לענין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור".
 
ניתן לראות כי בחוק הישראלי "עבדות" מחייבת התייחסות אל אדם כאל קניין. אין צורך להוכיח קנייה או מכירה של אדם, אלא די בכך שתוכח שליטה ממשית או שלילת חירות – שהן דרכיה של העבדות המודרנית - באדם המוחזק לצורכי עבודה או שירותים. 

 

יש מן המשותף בין עבירת הסחר בבני אדם לבין עבירת ההחזקה בתנאי עבדות. שתי העבירות עניינן פגיעה מהותית בחירותו של אדם תוך הפיכתו לחפץ. ההבדל ביניהן הוא שהפליליות שבעבירת הסחר מכוונת לעשיית עסקה באדם, בעוד שהפליליות שבעבירת העבדות מכוונת למצב דברים שבו מתקיימים יסודות העבירה. מבחינה מסוימת, ניתן לראות בעבדות הגשמה של הסחר, אם העסקה נעשית במטרה לשעבד את האדם. לאור החפיפה האפשרית בין עבירות הסחר והעבדות, ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להעמיד לדין על שתיהן.[20] 

 

לדעת יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, במקרים קיצוניים ניתן יהיה להחיל את סעיף העבדות על מי שמעסיק ילדים בקבצנות או ברוכלות, בנסיבות בהן אפשר להוכיח שליטה ממשית על הילד או שלילת חירותו, לצרכי עבודה או שירותים. מהי "שליטה ממשית"? אילו התנהגויות מהוות התייחסות אל אדם כאל קניין? מונחים אלה עדיין לא זכו לפרשנות של בתי המשפט בישראל.[21] בהעדר פסיקה ישראלית, ראוי ללמוד מפסיקה זרה העוסקת במקרים של שלילת חירות חמורה, לרבות עבדות. מפסיקה זרה[22] עולה, כי ההצטברות של הנסיבות הבאות, או חלקן, עשויה להצביע על הפעלת "סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם", ולכן על קיומה של עבדות: שיכון בתנאי מגורים בלתי אנושיים, משפילים, צפופים, לא בטיחותיים או לא תברואתיים; תנאי עבודה לא בטיחותיים או לא תברואתיים; מניעת מזון ושתייה הנדרשים לתפקוד תקין; שליטה על חירות הקטין ו/או על חופש התנועה שלו בין באמצעים פיזיים ובין באמצעים פסיכולוגיים; הפעלת סנקציות במקרה של אי ציות; תשלום שכר נמוך או אי תשלום שכר; שעות עבודה ארוכות במיוחד; חוסר שינה מספק; מניעת גישה לטיפול רפואי מספק.
 
מהידוע עד כה על תופעת "ילדי הצמתים" עולה, כי התנאים הנ"ל, או חלקם, אכן מתקיימים בחלק מהמקרים. כך למשל, הילדים שוהים בצמתים ובמרכזי הערים במשך שעות ארוכות, ללא מזון ושתיה מספיקים; הסביבה אינה בטוחה (סמוך לכביש או ממש על הכביש); הם חשופים לעתים לניצול, לרבות ניצול מיני; הם ישנים לעתים בבתי קברות, פרדסים וצידי דרכים; יש עליהם פיקוח וישנה גם סנקציה – כולל אלימות – אם בסופו של יום הם אינם מוסרים את סכום הכסף הנדרש.  
 
סעיף 375א' מחייב שההחזקה בתנאי עבדות תהיה למטרת "עבודה או שירותים". לדעתנו, ניתן לראות בקבצנות, רוכלות וניקוי שמשות מכוניות, כאשר התמורה עוברת לידי ה"מפעיל", סוג של "עבודה או שירותים". (לעניין זה אנא ראו גם את הניתוח לגבי עבירת עבודת הכפייה, להלן). 
 
חשוב להדגיש כי כמו בעבירת הסחר בבני אדם, עבירת העבדות אינה מחייבת להצביע על היעדר הסכמה מצד הקורבן. עוד יש לציין כי כמו בעבירת הסחר בבני אדם, בעבירת העבדות אין הכרח להוכיח שננקטו אמצעים פסולים נגד הקורבן, כגון אלימות או איומים. 
 
 
ג) עבירת עבודת כפייה – סעיף 376 לחוק העונשין
 
סעיף 376 לחוק העונשין קובע עונש מאסר של שבע שנים על "הכופה שלא כדין אדם לעבוד, תוך שימוש בכח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה, או בהסכמה שהושגה בתרמית, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה". 
 
 עבירה זו דורשת כפיית עבודה תוך שימוש באמצעים פסולים. האם ניתן להחילה על תופעת "ילדי הצמתים"? 
 
לעניין יסוד ה"עבודה": ייתכן כי ניתן לראות בקיבוץ נדבות וברוכלות עבור אדם אחר, אליו יש להעביר את הכסף, סוג של עבודה לצורך הסעיף. כך עולה גם מסקירה השוואתית של התייחסויות משפטיות לאילוץ ילדים לעסוק בקיבוץ נדבות. ע"פ הדו"ח של ארגון Anti-Slavery International, אשר הוזכר לעיל, כל צורות קיבוץ הנדבות בכפייה על ידי ילדים עומדות בהגדרות הבינלאומיות לעבודת כפייה. אמנת ארגון העבודה העולמי (ILO) מס' 29 בדבר עבודת כפייה (1930), מגדירה "עבודת כפייה" כ"עבודה או שירותים הנתבעים מאדם תחת איום בעונש, ושאותו אדם לא הציע אותם מרצונו". הדו"ח מסביר כי העבודה הנדונה אינה חייבת להיות מוכרת באופן רשמי כ"פעילות כלכלית" כדי ליפול בגדר הגדרת "עבודת כפייה", וכי ארגון העבודה העולמי הכיר במפורש בקבצנות בכפייה כ"עבודת כפייה".[23] "עבודת הכפייה" דומה לעבירות העבדות והסחר בכך שאין זה משנה אם העבודה בוצעה בתמורה או שלא בתמורה. 
 
לעניין היסוד של "אמצעים פסולים": האמצעים הפסולים המצוינים בסעיף 376 הם שימוש בכוח, באמצעי לחץ אחר, באיום באחד מאלה או בהסכמה שהושגה בתרמית. (בכך היא שונה מעבירות העבדות והסחר לעבדות שאינן מחייבות נקיטת אמצעים פסולים). על פי הפסיקה, "אמצעי לחץ אחר" הוא אמצעי פסול שהוא פחות מאלימות. המונח "אמצעי לחץ אחר" נלקח מסעיפים אחרים בחוק העונשין (סעיפים 203(ב)(1), 348(ג1) וסעיף האינוס כפי שהיה קיים לפני 2001). מהפסיקה שהתפתחה בעניין סעיפים אלה ניתן ללמוד שלשם קיום יסוד הלחץ, אין צורך להוכיח אלימות פיזית או איום בה[24], אלא מספיק ניצול מצוקה כלכלית קשה.[25]  
 
יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם סבורה כי יהיו מקרים בהם ניתן יהיה לראות העסקת ילדים בקבצנות וברוכלות כ"עבודת כפיה", ולהחיל את סעיף 376 לחוק העונשין. כפי שנאמר לעיל לגבי "ילדי הצמתים", ישנם מקרים בהם הילדים נאלצים להעביר את כספי הקבצנות או הרוכלות לאדם ש"מפעיל" אותם. לעתים הם נתונים לאלימות מצד המפעיל, ולסנקציות במידה ולא הביאו סכום כסף מספיק. גם בהעדר אלימות פיזית, ישנו ניצול של מצוקה כלכלית. אף אם ילד התחיל בקיבוץ הנדבות לכאורה "מרצונו", ורק בשלב מאוחר יותר היה חשוף לסנקציות ואלימות, ניתן לראות בכך עבודת כפיה. לדעתנו, כך הדבר גם אם מי שכופה עליו את הקבצנות הם הוריו. 
 
יתרה מזו, העובדה שמדובר בקטינים מחזקת את אלמנט הכפייה ומחלישה את אלמנט ה"רצון החופשי" לכאורה. בפסקי דין שונים בעולם אשר עסקו בעבודת כפייה ובשעבוד כפוי, ובהם הקורבנות היו קטינים, ניתן משקל רב לאלמנט הגיל – אשר הופך את הקורבנות לפגיעים יותר לניצול.[26] 
 
 
נפקות הקביעה כי מדובר בקורבנות סחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפייה
 
תופעת הסחר בבני אדם היא תופעה קיצונית, תופעה הכוללת שלילת חירות, שלילת כבוד האדם, ולמעשה התייחסות אל אדם כאל קניין. חשוב להבהיר כי לא כל מקרה של ניצול – אף אם ניצול חמור, אף אם ניצול של קטינים – מגיע לכדי עבירת סחר או עבדות, שהן מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. יש לבחון כל מקרה לגופו כדי להחליט אם עבירות אלה חלות עליו. מהניתוח לעיל עולה כי במקרים מסוימים אכן ניתן יהיה לקבוע כי "ילדי הצמתים" הינם קורבנות סחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפייה. לקביעה זו משמעות רבה, שכן אדם הנכנס לקטגוריה של "קורבן סחר" זוכה בישראל להגנה נרחבת, וזאת ללא קשר למעמדו בישראל. העובדה שהילדים אינם אזרחי או תושבי ישראל, וכי נכנסו באופן בלתי חוקי, אינה רלבנטית לצורך הכרה בהם כקורבנות סחר בבני אדם ולצורך הגנה עליהם ככאלה. בנוסף, ההגנה אינה מותנית בשיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק בישראל
 
מי שהוכר כקורבן סחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפייה בישראל זכאי להיכנס למקלט לקורבנות סחר בבני אדם, בו ניתנים טיפולים פסיכו-סוציאליים ורפואיים ונעשות פעולות שיקום, העצמה והעשרה מגוונות. כמו כן, קורבנות עבירות אלה, שאינם אזרחי ישראל, זכאים לקבל אשרות שהיה ולעתים אף אשרות למטרת שיקום מטעם משרד הפנים.[27]  אלמנט מרכזי של ההגנה הניתנת לקורבנות סחר ועבדות הוא סיוע משפטי חינם מטעם מדינת ישראל, ללא צורך בהוכחת זכאות כלכלית.[28] הסיוע ניתן לגבי הליכים לפי חוק הכניסה לישראל ולגבי הליכים אזרחיים הנובעים מביצוע עבירות שנעברו כלפי הקורבן, כגון תביעות נזיקיות.
 
עד כה לא טופלו בישראל ילדים שהם קורבנות סחר ועבדות, ובוודאי לא קטינים מהרשות הפלסטינית. הכרה ב"ילדי הצמתים" כקורבנות כאלה תחייב היערכות מיוחדת של גורמים שונים, לרבות המקלט לקורבנות סחר בבני אדם וגורמי אכיפה, רווחה וסיוע נוספים. קשיים רבים עלולים לצוץ, הן במישור האכיפה והן במישור הטיפול, בשל מורכבותה של תופעת "ילדי הצמתים". הילדים הינם חסרי מעמד בישראל[29], ישנו חוסר נכונות מצידם לשתף פעולה עם הרשויות בישראל, בין היתר בשל ההקשר הפוליטי של יחסי מדינת ישראל עם הרשות הפלסטינית, וכאשר ישנה מעורבות של המשפחות בשליחתם לצמתים, סביר כי הילדים לא ירצו להעיד כנגד קרובי המשפחה ואף לא ניתן יהיה להעידם. על אף קשיי האכיפה הללו, ישנה חשיבות רבה בקביעה העקרונית כי ניתן להחיל על המקרים את חוק איסור סחר בבני אדם, ובהעלאת המודעות לעובדה כי ישנן בישראל מסגרות סיוע לילדים אלה.
 
 
סיכום
 
ברשימה זו תוארה תופעה קשה וככל הנראה נרחבת, בה נפגעים קטינים מרקע מוחלש הן מבחינה סוציו אקונומית והן משום שהם חסרי מעמד בישראל. כדברי ד"ר יצחק קדמן, "התופעה הזאת היא כתם על מצחה של החברה הישראלית. יום יום, שעה שעה, ולא בהיחבא אנחנו מגדלים כיסים של עולם שלישי. "[30] 
 
הילדים שניסו לשכנע אותי לרכוש מהם מברגים ועטים בבית הקפה, ללא ספק הופעלו על ידי אותו גורם, שכן כולם הציגו בפניי בדיוק את אותה מרכולת. הם נראו נואשים. ילדים אלה ורבים אחרים כמותם זקוקים לסיוע. חוק איסור סחר בבני אדם עשוי לספק כלים חשובים להתמודדות עם תופעת "ילדי הצמתים", הן במישור האכיפה כלפי העבריינים והן במישור ההגנה על הקטינים הנפגעים. לאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים עשוי להיות תפקיד חשוב במאבק בתופעה זו. 
 
*תודה לעו"ד רחל גרשוני על שיחות מעוררות מחשבה אשר היוו את התשתית לרשימה זו; תודה לגב' מעיין נייזנה על עריכת מחקר השוואתי בנושא ועל נכונות תמידית לסייע. 
 
תגיות: קורבנות סחר בבני אדם, ילד, עבדות, עבודות כפייה, החזקה בתנאי עבדות
[1] ח"כ זבולון אורלב, פרוטוקול מס' 133 מישיבת הועדה לזכויות הילד בכנסת, מיום 5 ביולי 2011, עמ' 2.  
[2] אתי וייסבלאי, "ילדים מקבצי נדבות ורוכלים בצמתים", המחלקה למידע ולמחקר בכנסת, 4 ביולי 2011, עמ' 1, 3.
[3] שם, עמ' 2-3.
[4] שם, עמ' 3.
[5] ד"ר יצחק קדמן, פרוטוקול ישיבת הועדה לזכויות הילד בכנסת, ה"ש 1 לעיל, עמ' 3.
[6] ח"כ זבולון אורלב, שם, עמ' 2.
[7] וייסבלאי, ה"ש 2 לעיל, עמ' 2.
[8] ח"כ זבולון אורלב, פרוטוקול ישיבת הועדה לזכויות הילד, ה"ש 1 לעיל, עמ' 2.
[9] שם.
[10] החלטת הועדה לזכויות הילד של הכנסת מיום 5 ביולי 2011.
[11] החלטת ממשלה משנת 2006 הורתה על מינוי מתאמת בין משרדית של המאבק בסחר בבני אדם, שתפקידה לתאם את המאבק בין גורמים שונים בתוך הממשלה ובינם לבין גורמי חוץ, לרבות ארגונים לא ממשלתיים וגורמים בינלאומיים. המתאמת, עו"ד רחל גרשוני, וצוות יחידת התיאום, עומדים בקשר עם כלל הגורמים הרלבנטיים במטרה לאתר ולמנוע בעיות לפני שהן מתפתחות, כותבים חוות דעת, מעבירים הכשרות מקצועיות והרצאות לציבור הרחב, וכן לוקחים חלק בועדות בין משרדיות, בהליכי חקיקה וביצירת נהלים הקשורים במאבק בסחר בבני אדם.
[12] Kevin Bales & Ron Soodalter, The Slave Next Door: Human Trafficking and Slavery in
  America Today. (University of California Press, 2009)13.   
[13] רחל גרשוני, "תמונה בהיעף מבט על פעילות הממשלה למען המאבק בסחר בבני אדם", ינואר 2011.
[14] ספר החוקים 2067, 29 באוקטובר 2006.
[15] רחל גרשוני, "החידושים המרכזיים בחוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006", 5 נובמבר 2006.
[16] שם. 
[17] Emily Delap, "Begging For Change – Research Findings and Recommendations on Forced Child Begging in Albania/ Greece, India and Senegal",(Anti Slavery International, 2009), 3.
[18] שם, עמ' 1. 
[19] כגון צרפת, קוסטה ריקה ומונטנגרו. מעיין נייזנה, "ילדים מקבצי נדבות – הוראות במשפט הבינ"ל ומשפט משווה", מסמך פנימי של יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם. לגירסה באנגלית של הוראות החוק הפלילי במדינות שונות, ניתן לעיין באתר: http://legislationline.org/documents/section/criminal-codes. 
[20] גרשוני, ה"ש 15 לעיל.
[21] בימים אלה מתנהלים בבתי משפט ברחבי הארץ מספר תיקים פליליים לגבי העבירה של החזקה בתנאי עבדות, הן לגבי קורבנות ישראלים והן לגבי קורבנות זרים, אולם כאמור, עדיין לא ניתן פסק דין לגבי עבירה זו.
[22] למשל: U.S. v. Mussry, 726 F. 2d 1448 (1984); The Queen v. Wei Tang, No. CR-04-01316, VCC 637 (2006); U.S. v. Bradley, 390 F. 3d 145 (N.H. 2004); U.S. v. Kozminski, 487 U.S. 921 (1988); U.S. v. Alzanki, 54 F.3d 994 (1995); U.S. v. Kaufman, 2005 U.S. Dist. LEXIS 210006 (Kan. 2005); U.S. v. Warren, 772 F. 2d 827 (1985); U.S. v. Satia, 68 Fed. Appx. 428 (2003).     
[23]  Delap, ה"ש 17 לעיל, בעמ' 3.
[24] ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 873, פיסקה 9 לעניין הנוסח הקודם של סעיף האינוס.
[25] ע"פ 2293, 2260, 1609/03 בוריסוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) לעניין עבירת הבאה לידי זנות בנסיבות מחמירות לפי סעיף 203 (ב) (1).
[28] חוק הסיוע המשפטי, תשל"ז-1972, תיקון 6, ס"ח תשס"ז, חוברת 2067. מצוין בסעיף 1 לתוספת לחוק.
[29] וייסבלאי, ה"ש 2 לעיל, עמ' 1.
[30] ד"ר יצחק קדמן, פרוטוקול ישיבת הועדה לזכויות הילד בכנסת, ה"ש 1 לעיל, עמ' 3.