גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

שינוי הלכה: תביעה לשינוי שיעור המזונות בסמכות כל בית דין שרעי

|16/07/2013|

​הסמכות לדון בתביעות לשינוי שיעור מזונות נתונה לכל בית דין שרעי – כך קבע בית הדין השרעי לערעורים תוך שהוא משנה את ההלכה שקבע בעבר בערעור שרעי 249/2010 לפיה הסמכות נתונה לבית הדין שפסק את המזונות. כלל "הסמכות הנמשכת" עוסק ביחס שבין ערכאות בתי משפט שונות ואינו רלוונטי לבתי דין בתוך אותה ערכאה. מאידך, בבסיסו של סעיף 9 לחוק הפרוצדורה השרעית העות'מנית הקובע כי לכל בית דין סמכות מקומית לדון בתביעת מזונות, מונחת תכלית של הקלה על הנזקקים למזונות, ותכלית זאת מביאה לפרשנות הסעיף כחל גם על תביעה לשינוי שיעורם.

הקאדים: דאווד סאלח זיני, עבד אלחכים סמארה, האשם סואעד.
למבקשת: עו"ד אגבאריה מוסטפא.
למשיב: עו"ד שאדי ג'בארין.
 
בגיליון הקודם של "עת סיוע" סקרנו את פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים בערעור שרעי 249/10, שם נקבע כי הסמכות לשנות שיעור מזונות נתונה לבית הדין אשר פסק את המזונות.[1]
 
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין השרעי לערעורים, חזר בו בית הדין מפסק דינו הקודם וקבע כי הסמכות נתונה לכל בית דין שרעי, זאת תוך עיון מחודש בסעיפים 9 ו - 10 לחוק הפרוצדורה השרעית העות'מנית משנת 1917 (להלן: "החוק"), הבהרתם ושרטוט גבולותיהם.
 
סעיף 9 לחוק מקנה לכל בית דין שרעי בארץ סמכות מקבילה "להערכת" מזונות הורים, ילדים ובנות זוג. הוראתו של סעיף 10 לחוק מגלמת, לעומת זאת, את עיקרון "העניין התלוי ועומד", לפיו משהובאה בפני בית דין אחד תביעה בעניין המצוי בסמכות מקבילה של כלל בתי הדין השרעיים מכוח סעיף 9, לא יזקקו בתי דין אחרים לכל תביעה בעניין, כל עוד התביעה הראשונה תלויה ועומדת בפני בית הדין שבפניו הוגשה.
 
על רקע המתח בין סעיפים אלו, נשאלה השאלה למי הסמכות לדון בתובענה שעניינה בקשה לשינוי שיעור המזונות, הגדלתם או הקטנתם עד כדי הפסקתם כליל, שנפסקו בעבר על אחד מבתי הדין אשר סיים את הדיון. האם יש לראות זאת כ"ענין תלוי ועומד" והסמכות נתונה לאותו בית דין בלבד, או שמא משתם הדיון חוזר לחול סעיף 9 וקיימת סמכות מקבילה לכלל בתי הדין?
 
התביעה דנן הוגשה לבית הדין השרעי בחיפה, להגדלת מזונות ילדים שנפסקו על ידי בית הדין השרעי בנצרת כארבע שנים קודם לכן. משדחה בית הדין בחיפה את התביעה מחוסר סמכות הגיע העניין לפתחו של בית הדין השרעי לערעורים, אשר בפסק דין מקיף ומנומק היטב של כב' הקאדי האשם סואעד, קבל את הערעור וקבע הלכה בסוגיה זו.
 
ראשית, קבע בית הדין כי דין תביעה לשינוי שיעור מזונות (לרבות הפסקתם בעילות המאפשרות זאת כגון גירושי האשה, התעשרות הילדים ועוד), כדין תביעה למזונות המצויה בסמכות מקבילה של כל בתי הדין. את הקביעה הזו מבסס בית הדין הן על לשונו של סעיף 9 לחוק והן על הרציונל העומד מאחוריו- הקלה על האוכלוסייה החלשה של תובעי המזונות.
 
שנית, בית הדין הבהיר כי מטרתה העיקרית של דוקטרינת "הסמכות הנמשכת" העומדת בבסיסו של סעיף 10 לחוק, הינה להבטיח את קיומו ויישומו של עקרון הכיבוד ההדדי בין בתי משפט ובתי הדין משתי מערכות משפט שונות, כגון מערכת המשפט האזרחית מול מערכת המשפט הדתית, או מערכת משפט מקומית מול מערכת משפט זרה, אך לא בין בתי דין מאותה מערכת משפטית עצמה.
 
סמכות בית הדין הקבועה בסעיף 9 לחוק היא ברירת המחדל, ושלילתה של הסמכות מטעם זה או אחר, הינה החריג לכלל. על כן, מקום שאין, כאמור, חשש לפגיעה בעקרון הכיבוד ההדדי, לא חל החריג בדבר הסמכות הנמשכת ונותר בגפו הכלל הקובע את קיומה של הסמכות המקבילה.
 
בית הדין הבהיר כי הדברים האמורים אינם חלים כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין למזונות שניתן בהעדרו של צד. בקשה כזו, ככל בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, תוגש אך ורק בפני אותו בית דין שנתן את ההחלטה אותה מבקשים לבטל.
 
 
ערעור שרעי 149/2011 , מיום 27.7.2011.
 
* הכותב הוא ראש התחום האזרחי ומרכז מעמד אישי במגזר הערבי, הלשכה לסיוע משפטי- מחוז חיפה. 
 
תגיות: בית דין שרעי, הגדלת מזונות, סמכות, סמכות מקומית, סמכות עניינית, סמכות נמשכת, כיבוד ערכאות.
​[1] "הסמכות לדון בתביעות לשינוי שיעור מזונות", עת סיוע גיליון מספר 1 (קיץ תשע"ב). http://netuneiashrai.justice.gov.il/MOJHeb/SiuaMishpati/NewsLetter/Mishpacha/SinuyMezonot.htm