גליון מספר 2   קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

עקרון טובת הילד גובר על הוראות חוק ספציפיות

|16/07/2012|

עקרון "טובת הקטין" מהווה עקרון על מנחה גם בסוגיית המרת דתו של קטין, זאת, למרות הדרישות הדווקניות המפורטות בסעיף 13 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – כך הבהיר בית המשפט לענייני משפחה בנצרת עת אישר המרת דת של קטין לדתה של סבתו אשר מונתה אפוטרופסית עליו.

שופט: סארי ג'יוסי.
למבקשת: עו"ד שלומית  ברנס (זערור), במינוי מטעם הסיוע המשפטי –מחוז חיפה.
למשיב: פרקליטות מחוז צפון.

עובדות המקרה

 

הקטין, יליד אתיופיה, התייתם מאמו בגיל שנה ומאז גדל אצל קרובי משפחתה של אמו. הוריו  מעולם לא נישאו, והאב ניתק קשר עם אמו עת נודע לו דבר ההריון, ונעלם.
 

 

סבתו מצד האם (להלן: "המבקשת") – שעלתה לישראל במסגרת עליית הפלשמורה, הצליחה, בסיוע גורמים ממשרד הקליטה, להעלות את  הקטין לארץ, מונתה לאפוטרופסית עליו ומאז היא מגדלת אותו בגפה. בנסיבות אלו, התנה מינהל הגיור את השלמת הליכי גיורה של המבקשת שעמדו בפני סיום, בקבלת אישור משפטי להמרת דתו של הקטין. 

 

 
בבקשה שהגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת על פי סעיף 13א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") לאישור המרת דתו של הקטין, היא טענה כי בהיות הקטין סמוך על שולחנה, ובהיותה אפוטרופסית עליו, ומכח החובות המוטלות עליה לפי סעיף 38 לחוק ובכללן: "...לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו..." הרי שהיא מוסמכת להחליט גם לגבי עולמו הרוחני והדתי, לרבות גיורו. כן טענה המבקשת כי יש לראותה כ"מאמצת" בפועל של הקטין, ולפיכך כאמו. אמו המנוחה של המבקש היתה חסרת דת, ודתו של אביו לא היתה ידועה. 

 

 
גדר הספק
 

 

סעיף 13א לחוק קובע בס"ק (ג) כדלהלן:  

 

"לא תומר דתו של קטין אלא בדת של הוריו או של אחד מהוריו, או של אדם שהקטין היה סמוך על שולחנו, מתוך כוונה לאמצו, בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה להמרת הדת, ובתנאי שבית המשפט שוכנע כי ההמרה דרושה לשם אימוצו של הקטין בידי אותו אדם לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981." (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור - ש.ב.ז.)

 
ואילו בס"ק (ד) נקבע כדלקמן:

"המרת דתו של קטין בניגוד להוראות סעיף זה - אין לה תוקף משפטי."

הסעיף ברור ואינו מותיר לכאורה מקום לספק: המרת דת של קטין יכולה להיעשות רק לדת של הוריו (או מי מהם) או מי שבכוונתו לאמצו, ומבהירה כי להמרה כזו, אם בוצעה, לא יהיה תוקף. 

היועץ המשפטי לממשלה שהתנגד בתחילה לבקשה, טען כי לאור לשונו הברורה והחד משמעית של הסעיף, לא ניתן לאשר את המרת דתו של הקטין בהעדר כוונת אימוץ, שכן סבתו לא פתחה בהליך אימוץ שיכול להעיד על כוונה שכזו. התנגדות זו הוסרה מאוחר יותר והיועץ הותיר את השאלה להכרעת בית המשפט.  

הכרעת בית המשפט
 
תסקיר שהונח בפני בית המשפט המליץ כי: "בקשר להמרת דתו ראוי כי בית המשפט יאפשר לו לעבור תהליך גיור ולהשתייך ככל משפחתו ובני עדתו במדינתו החדשה. לפיכך יש לאפשר לקטין להמיר את דתו ולעבור תהליך גיור", לאור האמור, קבע בית המשפט כי טובתו של הקטין הינה שהוא יעבור הליך גיור. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי, חרף לשונה, אין בהוראת ס' 13א(ג) לאיין או להחליף את שיקול העל של "טובת הקטין", שיקול שהוא לעולם אמת המידה המנחה במקרים בהם נדון עניינו של קטין. לכן יש להכריע בבקשה באספקלריה של טובת הקטין. 

משנמצא שאין ספק כי היענות לבקשה להמרת דתו של הקטין משרתת את טובתו, ומאידך הקפאת המצב הקיים עלולה בסבירות גבוהה יותר לגרום לקטין נזק חסר תקנה, נעתר בית המשפט לבקשה לאשר את גיור הקטין והמרת דתו.

תמ"ש (משפחה נצרת)  9328-05-09  י.ב. נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם).

תגיות: המרת דת, גיור, אפוטרופסות, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קטינים, טובת הקטין