גליון מספר 2   קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

פרשנות ברוחב לב לחוקים הדנים בזכויות נרדפי הנאצים

|16/07/2012|

במדינת ישראל חיים היום כ- 200,000 ניצולי שואה. מדובר באוכלוסייה מבוגרת, אשר לאור השנים הרבות שחלפו מאז אירועי מלחמת העולם השנייה, לעיתים מתקשה לעמוד בנטל ההוכחה הדרוש בחוקים הבאים להטיב עמה, ולהבטיח את זכויותיהם וגמלאותיהם של הניצולים. המחוקק, בית המשפט העליון, וועדות הערעור על הרשות המוסמכת הורו כי בעניינים אלו יש להקל על התובעים בכל הנוגע לנטל הראיה המוטל עליהם, תוך פירוש החוק באופן שיגשים את מטרתו, והתוו מגמה המקלה עם שארית הפליטה.

הרקע החקיקתי

בניסיון להקל במידת האפשר עם ניצולי השואה, פעל המחוקק להעניק לניצולי השואה הטבות שונות. הטבותיהם של ניצולי השואה מעוגנות, בין היתר, בחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957 (להלן: "חוק נכי רדיפות הנאצים"), חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז – 2007 (להלן: "חוק הטבות לניצולי שואה") וחוק נכי המלחמה, תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק נכי המלחמה").

עוד לכתחילה קבע המחוקק גמישות ראייתית בבואן של הרשויות לבחון את הזכאות של ניצולי השואה לקבלת ההטבות. כך למשל, סעיף 20(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז – 1957, קובע כדלקמן:

"הרשות המוסמכת, ועדת עררים, ועדה רפואית והועדה הרפואית לערעורים, לא יהיו קשורים בסדרי הדין ובדיני הראיות, אלא יפעלו בדרך שייראה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות להכרעתם."

 

הרקע הפסיקתי

רוחב הלב,  תוך רצון להיטיב עם ניצולי השואה, ניכר אף בפסיקת בתי המשפט.

עוד בעשורים הראשונים לקום המדינה, פירש בית המשפט העליון את חוק נכי רדיפות הנאצים ביד נדיבה עבור מבקש התגמול, שכן מדובר בחוק סוציאלי הנועד להיטיב עם קורבנות השואה: "המדובר בתחיקה הבאה להיטיב עם קורבנות השואה שגורלם חמר עמם, וכבר נאמר לא אחת בבית משפט זה שבבואו לפרש חוק סוציאלי מסוג זה ינקוט בית המשפט שיטת פרשנות הנוחה למבקש התגמולים."[1]

בפסק דין גרנות[2] קבע כב' המשנה לנשיא - השופט חשין, כי חוק נכי רדיפות הנאצים "נושא עימו יעדים סוציאליים מובהקים, וכי גישת בתי-המשפט בישראל הייתה מאז - ומקדם שיש לפרשו ברוחב-לב ומתוך רצון להיטיב עם הנכה ... הלכה פסוקה היא מלפנינו כי "כשמדובר בחיקוקים בעלי מגמה סוציאלית, כגון... בחוקים, הדנים בזכויות נכי רדיפות הנאצים... מצאנו היתר במקרים אלה להדר דל בריבו".

בפסק הדין סטלה ארלזוב,[3] ערערה הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים על ההחלטה ליתן רשות להארכת מועד לניצולי שואה יוצאי בולגריה שביקשו להגיש ערעור על החלטת ועדת העררים בעניינם. בדחותו את ערעור הרשות, קבע כב' השופט רובינשטיין כי דברי הפסיקה דלעיל יפים, קל וחומר שעה שעסקינן בסוגיות שבסדר דין הנמצאות בשיקול דעת בתי המשפט.

על הצורך הרב בגמישות עמד כב' השופט דנציגר בפרשת מרסל אבירם,[4] שם דובר על הזכות לקבלת תגמולים רטרואקטיבית לניצולי שואה יוצאי בולגריה. בית המשפט קיבל את עמדת הניצולים לפיה אין לעכב את ביצוע התשלומים שנפסקו להם על ידי ועדת העררים, תוך שהוא קובע כדלקמן: "בית המשפט יעניק משקל נכבד ל"שיקולי צדק מיוחדים" בבואו לבחון החלטות שמשמעותן ורוחן אינן מתיישבות עם המגמה להקל ולהיטיב עם נכי רדיפות הנאצים. מגמה זו נולדה מתוך הרצון לעזור לשארית הפליטה... מתוך כך, עלינו לגלות גמישות במקרים המתאימים, ובייחוד כאשר ישנו מקום לשיקול דעת שיפוטי."

כך גם בפסק דין הרשקו חיים,[5] קבע כב' המשנה לנשיא השופט ריבלין כי יש להישמר מהבחנות משפטיות דקיקות, וראוי להביא בחשבון במלאכת הפרשנות של החוק את אופיו הסוציאלי.

במסגרת הייצוג של ניצולי השואה, אנו מביאים בחשבון את רוח הפסיקה דלעיל לפיה יש ליתן משקל מוגבר לשיקולי הצדק, בבואנו לבחון את הסיכוי המשפטי בהליך
[6] בו נשללה הטבה מאדם בשל היעדר הוכחה לזכאות.

 

ההכרה בניצולי שואה

חיה (שם בדוי), פנתה אל הסיוע המשפטי מחוז תל-אביב - מרכז, לאחר שתביעתה להכיר בה כניצולת שואה הזכאית לגמלה מכוח חוק הטבות לניצולי שואה, נדחתה. זאת, לאחר שלא הוכיחה לטענת הוועדה את תנאי הזכאות לפי החוק.[7]

חיה שנולדה ברומניה בשנת 1939, עברה את השואה בהיותה ילדה קטנה יחד עם אמה וששת אחיה. בתום המלחמה נשארה לגור ברומניה ועלתה לארץ בשנת 1986. עת הגישה את תביעתה לקבלת זכויותיה כניצולת שואה היא לא ציינה כי בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהתה עם אמה ואחיה בגטו ברומניה.

משהגיעה חיה אל הסיוע המשפטי, סיפרה כי לאחרונה פגשה עדים לשהותה בגטו ברומניה אשר תיארו לה את חייה בגטו במהלך המלחמה. עורך הדין מטעם הסיוע המשפטי מחוז תל-אביב סייע לה רבות בפנייה לגורמים שונים על מנת למצוא ראיות להוכחה שחיה אכן שהתה בגטו ברומניה. בדיקה ב"יד ושם" העלתה כי אמה הייתה רשומה ברשימת היהודים המגורשים מעיר הולדתה בשנת 1942 לגטו.

בהתאם לראיה החדשה שנמצאה, פנה בא כוחה לרשות לזכויות ניצולי השואה, אשר בחנה מחדש את התיק בצירוף הראיה החדשה. הרשות הסכימה לקבל את הצהרתה של חיה לפיה בתקופת המלחמה היא חיה עם אמה בגטו ולפיכך הערר נמחק בהסכמת הצדדים.

במקרה נוסף אשר נדון לאחרונה בפני ועדת העררים, העוררת, אשר נולדה בפולין בשנת 1930 ועלתה ארצה בשנת 1958, ביקשה להכיר בה כזכאית לגמלה לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, היות ושהתה משנת 1940 ועד תחילת 1943 בגטו ורשה ועל כן זכאית לקבל תגמולים.

העוררת התקשתה למצוא את שמה ברשומות השוהים בגטו הקיימות בגרמניה או בפולין ולמעשה לא היה לה כל תימוכין לטענתה, למעט עדות שמסרה ליד ושם בשנת 2008 וכן עדות של בת משפחה אשר סייעה לה בזמן המלחמה בפולין, בת שנולדה למשפחה לאחר המלחמה.

ועדת העררים החליטה כי היא סבורה שיש לקבל את גרסתה של העוררת באשר לשהותה בגטו ורשה, וכי בלתי סביר לדרוש מהעוררת הוכחת גרסתה ברישומים כאלה או אחרים מתקופת הרדיפות או לפניה. זאת, שכן ידוע לכל כי במרבית המקרים לא קיים תיעוד מתקופת הרדיפות ותיעוד קודם הנוגע ליהודים בפולין - תיעוד אשר רובו הושמד בזמן המלחמה. הוועדה ציינה כי קשה להעלות על הדעת שהגרסה המוצגת היא פרי דמיונה של העוררת, גם לאור המכתבים שכתבה בתם של מיטיביה בפולין.

פסיקה זו, מצביעה על רוחב הלב בפרשנות הוראות הדין, לא רק בשאלות של סדר דין, אלא גם מקלה באופן משמעותי על הנטל הראייתי המוטל על ניצולי השואה בבואם לממש את זכויותיהם מכוח החוקים בעניינם.

 

סוף דבר

מן האמור נלמד כי מגמת המחוקק הבאה לידי ביטוי גם בפסיקה, נוהגת בניצולי השואה ברוחב לב, תוך מתן משקל לשיקולי צדק וניסיון להקל עם ניצולי השואה מבחינה ראייתית ומבחינה פרשנית. זאת, על מנת שיוכלו לקבל את זכויותיהם בהתאם לחוקים שנחקקו למתן זכויות וגמלאות לקיום, במטרה להקל על ניצולי השואה החיים כיום בישראל.

תגיותשואה, ניצולי שואה, גמלה, נאצים, חוק נכי רדיפות הנאצים, חוק הטבות לניצולי שואה

 

[1] ע"א 675/76 הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז - 1957 נ' חיים חסדאי, פ"מ לב(1), 778.

[2] דנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז 1957, פ"ד ס(3).

[3] רע"א 2620/07 מדינת ישראל הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי נ' סטלה ארלזוב ו-210 אח', פורסם בנבו.

[4] רע"א 1021/08 מרסל אבירם ואח' נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, פורסם בנבו.

[5] רע"א 5512/09 הרשקו חיים נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז 1957, פורסם בנבו.

[6] חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב – 1972 ותקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג – 1973 קובעים את תנאי הזכאות לקבלת סיוע משפטי, ובכלל זאת את מבחן הסיכוי המשפטי בהליך, במסגרתו נבחן הסיכוי המשפטי בהליך בו מבוקש סיוע משפטי.

[7] יצוין כי הזכאות הינה לפי רשימה סגורה של המחנות והגטאות – ראו סעיף 3א(1)(ב) לחוק הטבות. מדובר במחנות וגטאות שהוכרו לפי ההסכם עם גרמניה.