גבולות ריפויים של מחדלים פרוצדוראליים בהוצאות

במסגרת דיון שנקבע לשמיעת ראיות וחקירת עדים אליו התייצב הנתבע עם מתורגמן מטעמו, ביקש בא כוח הנתבע לדון תחילה בבקשה חוזרת של באת כוח הבנק, להארכת מועד להגשת תצהירים ומסמכים ולדחיית הדיון לצורך התייצבות המצהירה מטעם הבנק. התברר כי הבקשה הוגשה באיחור של כשבועיים מהמועד שנקבע להגשת תצהירים, בהליך שמתנהל מזה כשנתיים מיום קבלת ההתנגדות, ושנשוא התביעה הינו שטר חוב משנת 1999.

בית המשפט דחה את בקשת הבנק וקבע כי אמנם בתי המשפט נוהגים לגלות אורח רוח ולאפשר מתן אורכות כאשר ניתן לפצות על כך בתשלום הוצאות, אולם התנהלות הבנק מלמדת על כך שאין לו כל דחיפות בניהול התובענה והוא מביע זלזול בהליכי בית המשפט. הבנק סבור שבהיותו גוף בעל יכולת כלכלית לשאת בתשלום הוצאות הוא יכול לעשות כרצונו, ולכפר על כך בהוצאות שיושתו עליו.

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, אין לנהוג על פי הכלל שלפיו ניתן לפצות על מחדלים פרוצדוראליים בתשלום הוצאות, ולא התיר לבנק להגיש ראיות מטעמו, אלא רק לחקור את הנתבע בחקירה נגדית.

בתום הדיון, ומשלא הובאו מטעם הבנק ראיות המפריכות את טענות הנתבע לענין התיישנות ושיהוי, נדחתה התביעה.

תא"מ 13283-02-10 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאל מירושניק, פורסם בתקדין, ניתן ביום 24.10.2011.

תגיות: הארכת מועד, בנק, שיהוי בלתי סביר , חיוב בהוצאות, מחדלים פרוצדוראליים, ראיות