גליון מספר 2   קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

פיצוי "בר רשות" בגין רשות הדירה ארוכה שנים

|16/07/2012|

מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה לסילוק ידם של הנתבעים, בטענה כי הנתבעים פלשו לנכס בבעלות המדינה ועושים בו שימוש בלתי חוקי. בית המשפט קיבל את עמדתם של הנתבעים כי הם ברי רשות בנכס, ואף קבע כי עקב השימוש ארוך השנים שעושים הנתבעים בנכס, יש בהחזקתם סממנים של רשות בלתי הדירה. בנסיבות אלו, משיקולי צדק, יש מקום לפצותם בגין פינוי הנכס בגובה הסכום לו היו זכאים לו היו דיירים מוגנים. בית המשפט גינה את התנהלותה של המדינה בהליך וקבע כי היה בידה למנוע קיומם של ההליכים המיותרים לו היתה בודקת את המסמכים המצויים בידיה, וביטא עמדתו כי גם רשות שלטונית, ואולי דווקא רשות שלטונית, מחוייבת לפעול בתום לב בהתנהלותה מול האזרח.

שופטת: מלכה אביב.

לתובעת: עו"ד הרצל קדש.

לנתבעים: עו"ד קרן בר יהודה, מטעם הסיוע המשפטי – מחוז ירושלים.

 

הנתבעת התגוררה בירושלים, בדירה השייכת למדינת ישראל ומנוהלת על ידי מינהל מקרקעי ישראל, וזאת מאז שנת 1976. בתחילה התגוררה הנתבעת בדירה ביחד עם הדייר המוגן בדירה, ולאחר פטירתו נותרה לגור בדירה יחד עם בנה.

בשנת 2009 הגישה מדינת ישראל תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום, לסילוק ידיהם של הנתבעת ובנה מן הדירה, בטענה כי הינם פולשים חסרי זכויות, כי יש מקום לפנותם, וכן כי בעתיד יש לפסוק שעליהם לשלם שכר דירה ראוי בגין השימוש ארוך השנים שעשו בדירה ללא תשלום תמורה כלשהי.

בקשת רשות להתגונן שהתקבלה, נסמכה בין היתר על הטענה כי לנתבעים ניתן רישיון בלתי הדיר להחזיק בנכס (החלטת רשם מיום 7.1.10).

בית משפט השלום שדן בתיק דחה את טענת התביעה לפיה הנתבעים הינם פולשים ומסיגי גבול, היות וממכתב שקיבלה הנתבעת מהמנהל עלה כי המינהל ידע על שימושם של הנתבעים בדירה ואף נתן הסכמתו לשימוש זה. כמו כן, משרד השיכון אישר לנתבעים הלוואה לשם שיפוצה של הדירה, תוך שהוא רואה בנתבעים כמחזיקים כדין בדירה. עם זאת בית המשפט אף קבע שאמנם הנתבעים קיבלו רשות להתגורר בדירת התובעת, אך רשות זו היתה מותנית ומוקצבת בזמן, משום שהוכח כי עוד באותו המכתב הנ"ל משנת 1994 הובהר לנתבעת כי האזור מיועד להריסה ולכן הרשות להתגורר בדירה הינה עד למועד בו תצא תוכנית ההריסה אל הפועל.

בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו יש מקום להכיר בזכויותיהם של הנתבעים כברי רשות, הגם שאינם דיירים מוגנים בדירה.

בית המשפט פסק כי כשמדובר על מגורים על פני כשלושים שנה, הרי שגם אם מדובר ברשות הדירה יש בה סממנים כבדים של אי הדירות.  עוד קבעה כב' השופטת אביב כי משרד השיכון, שהינו זרוע של אותה מדינה הטוענת לפינויים של הנתבעים, אישר הלוואה לשיפוץ הנכס תוך שהוא יודע מה מטרתה של ההלוואה, ובכך יש לראות משום השקעה של הנתבעים בנכס שאמנם אינה יוצרת לנתבעים כל זכות בדירה, אך יש לקחתה בחשבון בעת עריכת ההתחשבנות הכספית.

בהתחשב בנתונים אלו, קבע בית המשפט כי הנתבעים הם בני רשות של התובעת לתקופה קצובה, ולפיכך זכאים לפיצוי. בית המשפט סקר את שלושת המקרים בהם בר רשות זכאי לפיצוי (כאשר רשות בלתי הדירה הופרה, כאשר בר רשות השביח הנכס בידיעת הבעלים, ומשיקולי צדק) וקבע כי במקרה דנן יש מקום להפעיל שיקולי צדק תוך התחשבות במצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים לאורו ניתן להניח כי פינויים מהדירה יותיר אותם בלא קורת גג. זאת, תוך אבחנה ממקרה ח'יר (רע"א 1156/02 עבד אל סלאם ח'יר נ מחמוד ח'יר ואח') בו נדחו שיקולי צדק דומים לאחר שהוכח שהנתבעים חסכו את הוצאות דמי השכירות במהלך שנות מגוריהם בנכס וקנו בעזרת חסכונות אלו נכס מקרקעין אחר.

בהתחשב בשנות המגורים הרבות של הנתבעים בדירה והגם שהרשות היתה הדירה אך היתה לטווח ארוך מאוד, קבעה כב' השופטת אביב כי יש מקום לפצות את הנתבעים בסכום שהיה משתלם לדיירים מוגנים בדירה עם פינויים, וחייבה את המדינה לשלם להם סך של 636,000 ₪. בכך העדיפה חוות דעת שמאית שהוגשה על ידי הנתבעים על פני זו של השמאי המומחה שמונה על ידי בית משפט שהיתה נמוכה בלמעלה ממחצית.

עוד קבע בית המשפט כי דרישת המדינה לקבלת דמי שימוש ראויים נטולת יסוד, היות והמדינה ידעה על השימוש שעושים הנתבעים בנכס ולא דרשה מעולם כי תשולם לה תמורה כלשהי בגינו.

בנוסף, הביעה כב' השופטת אביב את מורת רוחה מהתנהלות המדינה בתיק, ובעיקר העובדה כי התביעה הוגשה בטענה כי הנתבעים משיגי גבול שעה שבידה היו מסמכים המעידים כי המצב העובדתי שונה בתכלית. לאור זאת, חייב בית המשפט את המדינה בתשלום הוצאות בסך 7,000 ₪ לנתבעים.

ת"א 6939/09 מדינת ישראל נ. זכאי, מיום 8.8.11 (פורסם בתקדין).

תגיות: בר רשות, דיירות מוגנת, רשות הדירה, רשות בלתי הדירה שיקולי צדק, השבחה, סילוק יד, מינהל מקרקעי ישראל, פולש

​* הכותבת הינה עו"ד המייצגת מטעם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה