גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

פטור מאגרה מחמת העדר יכולת – בחינה ביקורתית

|16/07/2012|

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת פטור שבשיקול דעת מאגרה למגיש ההליך, שאין ביכולתו לשאת בתשלום האגרה, ובתקנה 19(7) ו-19(8) לתקנות האגרות נקבע פטור סטטוטורי גורף מאגרה למקבלי סיוע משפטי. רשימה זו מציגה את ההסדרים שבתקנות אלו ודנה בהם בצורה ביקורתית.

אגרות משפט במדינת ישראל – רקע כללי

מערכת המשפט הישראלית רואה באגרות המשפט כלי לקידום שתי מטרות חשובות:[1]

·         מטרה תקציבית – כאשר ככל אגרה, גם אגרה זו נגבית בגין שירות הניתן לאזרח.[2]

·         מטרה הרתעתית - הרתעה מפני הגשת תביעות סרק,[3] ומפני הגשת תביעות מנופחות.[4]

ההסדר החקיקתי בישראל – שנקבע בתקנות האגרות לבתי המשפט האזרחיים[5] (להלן: "תקנות האגרות") - מתחשב גם במטרות חברתיות וציבוריות בקביעת שיעור האגרה או מועד תשלומה. כך למשל, נקבע הסדר מקל לתובעים בתביעות בגין נזק גוף,[6] למשפחות שכולות שתביעתן קשורה למות המנוח,[7] וכן נקבעה שורה ארוכה של עניינים הפטורים כליל מאגרה.[8] הקלות ופטורים אלו אינם מותנים בהעדר יכולת כלכלית של התובע.

כך גם על מנת לעודד העברת ההליך למסלול שאינו שיפוטי (בוררות או גישור), נקבע כי מקום בו הסתיים ההליך באותו מסלול תוחזר האגרה לתובע,[9] ועל מנת לעודד סיום התיק בפשרה, ומוטב בשלב מוקדם, נקבע הסדר מדורג של החזר אגרה במקרה שההליך מסתיים בפשרה.[10]

 

פטור מאגרה

לצד ההכרה בחשיבותן של המטרות שביסוד החיוב באגרה, יש לזכור, שהאגרה היא גם מחסום בפני הגישה לבית המשפט, שהוכרה כזכות יסוד חוקתית (ויש אומרים אף זכות על חוקתית) במשפטנו.[11] חסימת תביעה מבוססת של אדם רק בשל חסרון כיס – פוגעת על כן בעקרונות יסוד של משפטנו.

האיזון שנעשה בישראל לענין זה הוא הטלת האגרה על מי שמסוגל לשלמה, גם אם במאמץ מסוים, ומתן פטור למי שאין ביכולתו לשלם את האגרה.

יודגש שהפסיקה עקבית בקביעתה כי רשימת עילות הפטור היא רשימה סגורה,[12] אבל, כיון שהאגרה מגבילה זכות יסוד, הרי שמקום בו מתיישבת הוראת חיקוק עם שתי פרשנויות – יועדף ככלל הפירוש לפיו לא מוטלת אגרה.[13]

הפטור מאגרה מחמת העדר יכולת מוסדר בתקנות 14 ו-19 לתקנות האגרות, ורשימה זו תעסוק בבחינה ביקורתית של פטור זה.

 

תקנה 19

תקנה 19 מונה שורה של בעלי דין הפטורים מחובת תשלום אגרה. המדובר בפטור סטטוטורי, שלכאורה אין לבית המשפט שיקול דעת בשאלת הפטור בהתקיים התנאים לו.

שניים מהמקרים רלבנטיים לנושא דיוננו: פטור בהליך בו "מיוצג בעל הדין על ידי עורך-דין מטעם לשכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו";[14] ופטור ל"בעל דין הזכאי לשרות משפטי לפי התוספת לחוק הסיוע המשפטי, בעניינים ובהיקף שנקבעו בה".[15] הראשונה היא החשובה מבין השתיים.[16]  למרות ההבדלים שבין המבחן הכלכלי לקבלת סיוע משפטי לבין המבחן לפטור מאגרה מחמת העדר יכולת (עליו נעמוד להלן) – נראה, שמקום בו התובע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, אין לבית המשפט שיקול דעת באשר לזכאות התובע לפטור מאגרה.[17]  בפני בעל דין שכנגד הסבור כי התובע אינו חסר אמצעים או כי תביעתו נטולת עילה – פתוחה הדרך לפנות ללשכה לסיוע משפטי, שכרשות מנהלית רשאית, ואף חייבת, לבחון מחדש החלטותיה במקרים המתאימים.

תקנה 19(7) הוכרה בפסיקה כמשתרעת גם על מקרה בו התביעה הוגשה עוד טרם קבלת הייצוג מטעם הסיוע המשפטי.[18] אך מה באשר למקרה בו לאחר קבלת הפטור יפסיק התובע את הייצוג על ידי הסיוע המשפטי, ויפנה לעורך דין מטעמו? לכאורה יש מקום לטענה, כי אין בכך כדי לפגוע בפטור שכבר ניתן, שכן הפטור, ככל פטור אחר, נקבע בנקודת הזמן בה ניתן ואינו עומד בכל עת לבחינה מחודשת. עם זאת, נראה, שמקום בו ניתן יהיה לשכנע את בית המשפט כי הפנייה לסיוע המשפטי היתה תחבולה שכל מטרתה השגת הפטור מאגרה, או אפילו שניתן לשכנע את בית המשפט כי התובע מסוגל לשאת בתשלום האגרה, נכון יהיה לבחון מחדש את שאלת הזכאות לפטור, והפעם במסגרת תקנה 14 ולא תקנה 19.

 

תקנה 14 – כללי

עילת הפטור השכיחה בחיי המעשה היא עילת הפטור מחמת העדר יכולת הקבועה בתקנה 14 לתקנות האגרות. שני תנאים מצטברים לקבלת הפטור קבועים בתקנה 14(ג):

·         "אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה".

·         "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה".

מבקש הפטור צריך לגבור על שני הטעמים שבבסיס הטלת האגרה על המתדיין, כמו גם על העמדה לפיה פטור מתשלום אגרה כמוהו כמתן צדקה מהקופה הציבורית, ועל כן יינתן רק כמוצא אחרון.[19] על המבקש הנטל להראות את התקיימות התנאים למתן הפטור.[20]

המועד הרלבנטי לבחינת התקיימותם של תנאים אלו הוא מועד פתיחת ההליך.[21] אולם מקום בו החיוב באגרה נולד במועד מאוחר יותר, ובאותו מועד אין ביכולתו של החייב באגרה לשאת בה, הרי שיוכל להגיש בקשה לפטור גם באותו שלב. המקרה השכיח הוא בתביעות בגין נזק גוף, בהן עיקר החיוב נולד עם סיום ההליך, ובהתאם לתוצאותיו.[22] גם בשלב זה יוכל החייב באגרה לבקש פטור מחמת העדר יכולת, ואזי ייבחן רק התנאי הראשון, כמובן. מקרה נוסף הוא של תובע בתביעה לסכום כסף, שעמד בתשלום המחצית הראשונה של האגרה, אולם אין ביכולתו לשאת במחצית השניה של האגרה, בהגיע המועד לשלמה. לכאורה, בהסדר החקיקתי הקיים – הוא אינו יכול לקבל פטור, שכן מקרה זה, בשונה מהמקרה של תביעה לנזק גוף, לא הוחרג מההסדר הכללי לפיו את הפטור יש לבקש עם הגשת התביעה (בניגוד להסדר לפי התקנות הקודמות, שם היה המועד הרלבנטי – "בעת שמוטל עליו לשלם אגרה").[23] אולם נראה לנו, כי לא ניתן להשלים עם תוצאה קשה זו, ונכון לבחון לגופה את הבקשה ולפטור את המבקש, באם עומד הוא בתנאים.

להלן נדון בשני התנאים הקבועים בתקנה 14, ובדרך יישומם בפועל על ידי בתי המשפט.

 

התנאי הראשון – "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה"

המבחן לתנאי זה הוא מבחן מקל למדי. תנאי זה נתפש כמיועד לסנן תביעות מופרכות על פניהן, ולא כתנאי המחייב הערכת התביעה כבעלת סיכויים טובים להתקבל. הפסיקה מסתפקת בכך שהמבקש יצביע על כך "שאין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש", או במילים אחרות, ב"הליכי סרק שאין בהם ממש".[24] אפילו לענין פטור מאגרה בערעור נאמר, ש"די להראות שיש סיכוי כלשהו לזכות בערעור, ואפילו סיכוי קלוש, ושנימוקי הערעור אינם מופרכים מעיקרם ואינם מבוססים על אדני שווא."[25]  ברי אם כך, שבקשה תיכשל בשל אי עמידה בתנאי זה רק במקרים קיצוניים דוגמת התיישנות, מעשה בי-דין, או היותה גיבוב בלתי מובן של טענות.[26]

עם זאת, אל לו למבקש להקל ראש גם בתנאי זה, ועליו להתייחס בתצהירו גם לעילת התביעה.

פסיקה עקבית קובעת, שלעניין זה סכום התביעה, אף הוא חלק מעילת התביעה.[27] כלומר, גם אם מוגשת תביעה ע"ס 10 מיליון ש"ח, כאשר נראה שמתוך זה 5 מיליון ש"ח הם מופרכים בעליל – זה עלול להביא לדחיית הבקשה או להגבלת הסכום הפטור מאגרה. על כן נכון שבעל דין המבקש לפטור תביעתו מאגרה יקפיד שלא לנפח תביעתו.

 

התנאי השני - "אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה"

התנאי השני הוא המחסום העיקרי בפני מבקש הפטור.

על מבקש הפטור לצרף לבקשתו תצהיר, "שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".[28]

הקו המנחה הוא, שעל המבקש פטור בטענת העדר יכולת לפרוש בפני בית המשפט בתצהירו את התמונה המלאה והנכונה באשר למצבו הכלכלי: "הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על  מצבו  הכלכלי " .[29]

בשורה של פסקי דין פורטו הנתונים והמסמכים שעל המבקש להביא בפני בית המשפט ביחס למצבו הכלכלי. נדרשת התייחסות לכל הנכסים, לרבות מיטלטלין בעלי ערך (דוגמת תכשיטים של המבקש או בת-זוגו), ולרבות הנכסים הפיננסיים (כולל: קופות גמל, קרנות השתלמות, וכיוצ"ב).

מצופה מהמבקש להתייחס למקום מגוריו ולמכוניות שבשימושו או בשימוש בת זוגו.

מקום בו יצאו מידי המבקש סכומים נכבדים, או נכסים בעלי ערך, בתקופה שלפני מועד הגשת בקשתו – ייטיב לעשות אם יתייחס לכך בתצהירו, ולא להיתפס כמי שניסה להסתיר זאת.

נדרשת התייחסות להכנסות המבקש ומשפחתו מכל מקור שהוא, לרבות גמלאות.

נדרשת גם התייחסות של המבקש לאפשרות לגייס הלוואה תוך שימוש בנכסים, לרבות דירת המגורים, כבטוחה. כבר נפסק כי די בקיומה של דירת מגורים צנועה, כדי לאפשר קבלת משכנתא בסכום האגרה, ולהביא לדחיית הבקשה.[30]

בתקנות משנת 2007 הוכנס שינוי חשוב מבחינת החייב באגרה, ושלעיתים לא ניתנת עליו הדעת. בניגוד לתקנות הקודמות, לא נדרש כיום המבקש להראות שניסה לגייס ממשפחתו המורחבת ומחבריו את הסכום הדרוש לתשלום האגרה, אלא נבדקת רק יכולתו שלו, ולא של סביבתו. כלשונה של תקנה 14(ג) – "בית המשפט יתחשב ביכולתו של המבקש בלבד".

כאשר המבקש מיוצג על ידי עורך דין, מומלץ להתייחס גם למימון הייצוג. ככל שהתשלום הוא דחוי או מותנה בתוצאות, נכון לציין זאת בתצהיר המבקש.

כאמור, הפסיקה פירטה את הנדרש ממבקש הפטור, ויצקה תוכן מפורט ללשונו התמציתית של מחוקק המשנה. אולם כתוצאה מכך, המבקש פטור יתקשה ללמוד מהניסוח המצומצם שבתקנה 14 את כל שעליו לפרט בתצהירו. במצב הקיים עורך הדין, קל וחומר המבקש שאינו מיוצג, מתקשה לדעת מה התנאים הלכה למעשה לקבלת הפטור ואילו מסמכים מצופה ממנו לצרף לבקשה. אי עמידה בפירוט הנדרש עלולה להביא לדחייתה של הבקשה, ללא אפשרות לעתור בבקשה חדשה בהעדר שינוי נסיבות, לאור ההלכה המחמירה לעניין הגשת בקשה לעיון חוזר.[31] על מנת להקל על המבקשים, העמידה הנהלת בתי המשפט לרשותם טופס מתאים באתר האינטרנט שלה.[32] בעלי דין מחוסרי יכולת ייטיבו לעשות אם ישתמשו בטופס זה. במועד כתיבת רשימה זו מקודמת הצעה לתיקון בתקנות האגרות, אשר במסגרתה יצורף לתקנות האגרות טופס מובנה שאת הבקשה יש להגיש לפיו.[33]

תקנה 14 מונה מספר מקרים, בהם יהנה המבקש מראיה לכאורה לחוסר יכולת: קבלת גימלת הבטחת הכנסה; או אם בשנתיים האחרונות המבקש קיבל פטור מאגרה, הוכרז חיב מוגבל באמצעים, או פשט רגל.[34]

 

התנאי הנוסף - שיקול דעת

גם בהתקיים שני התנאים, מסור לבית המשפט שיקול הדעת האם להיעתר לבקשה.

רק במקרים חריגים מאוד ידחה בית המשפט בקשה העומדת בתנאים לפטור, בשל התנהלות המבקש. לדוגמא, כשהניסוח של הבקשה או התביעה הוא בלתי ראוי בעליל, וכולל השתלחות בבית המשפט, או לשון בלתי ראויה בכלל. או כשהמדובר בבקשה לפטור לאחר פסק דין, בתביעה בגין נזקי גוף, מקום בו התביעה נדחתה תוך קביעות קשות כנגד מהימנות התובע.

 

הדיון בבקשת הפטור וההכרעה בה

לבית המשפט הדן בבקשה מסור שיקול דעת רחב להזמין לדיון את בעלי הדין ו"כל אדם אחר שיראה לנכון להזמינו".[35]

בדרך כלל יסתפק בית המשפט בעמדתם הכתובה של הצדדים לתיק, ומקום בו מתעוררת שאלה מיוחדת, או מדובר בסכום גבוה, יבקש גם את עמדתה של המדינה.

אולם לעיתים יתקיים דיון, במהלכו ייחקר מבקש הפטור על תצהירו, ואף יעומת עם מידע שבידי בעלי הדין האחרים, במטרה לקעקע את גרסתו באשר למצבו הכלכלי. ניתן להידרש גם לעילת התביעה, אולם בדרך כלל לא תורשה הרחבה בעניינו של תנאי זה.

על מבקש הפטור להיזהר ממצגים שאינם מדויקים בתצהירו, וייטיב לעשות אם יגלה את כל המידע הרלבנטי מיוזמתו. היה וינהג אחרת לא רק שיחוב באגרה, אלא הוא עלול להתחיל את ההליך העיקרי עם קביעות קשות בשאלת מהימנותו.

לבית המשפט קשת רחבה של אפשרויות באשר לתוצאת הבקשה – דחייתה לחלוטין, מתן פטור חלקי, פריסת האגרה לתשלומים, או פטור מלא מהאגרה. במקרה האחרון, יחול הפטור על כל תשלום נוסף של אגרה באותו הליך.[36]  עם זאת, היה וישתפר מאוד מצבו של החייב עד מועד החיוב באגרה הנוספת – יתכן וניתן יהיה לדון מחדש בזכאותו לפטור מכאן ולהבא.

 

בחינה ביקורתית של ההסדר - כיצד נתקרב לאיזון הנכון

ההסדר שבתקנות האגרות הוא ככלל הסדר מאוזן וראוי, שמבטיח שתביעה מבוססת לא תחסם אך בשל חסרון כיס של התובע, ומנגד יינתן משקל גם לאינטרסים הציבוריים שבבסיס החיוב באגרה.

עם זאת, בחינת היישום בפועל של ההסדר מלמדת שניתן וראוי להכניס שיפורים נוספים, במטרה להביא לתוצאה מאוזנת יותר.

בכל הנוגע לדרישות ממבקש הפטור, נראה, כאמור, כי בעל דין שאינו מיוצג יתקשה לגלות מה עליו לפרט בבקשתו ובתצהירו. טוב עושה הנהלת בתי המשפט בפעולותיה להנגשת הטופס המובנה, ויש לקוות כי התיקון לתקנות שיחייב שימוש בטופס מובנה יתקבל במהרה. הטופס[37] מרכז את דרישות ההלכה הפסוקה, שפזורות בפסקי הדין השונים, ומאפשר למבקש לדעת מה נדרש לקבלת הפטור. בה בעת מייעל הטופס את הליך בדיקת הבקשה וההכרעה בה. גם בטרם יהפוך הדבר למחייב מכוח תיקון תקנות האגרות, מוצע כי בתי המשפט ינחו את המבקשים להגיש בקשתם על גבי הטופס המובנה. הטופס משקף את האיזון הראוי שקבעה הפסיקה בין האינטרסים המתנגשים, ובקיבועו בטופס מגביר הוודאות, האחידות והשקיפות.

נראה גם כי הדרישה למצות כל אפשרות לגיוס המימון לאגרה, לרבות על ידי שעבוד דירת המגורים, היא מכבידה מידי. נראה, שנכון להקיש לענין זה מהמבחן לקבלת סיוע משפטי, שם הבעלות בדירת מגורים צנועה אינה מכשילה קבלת הסיוע. גם פתיחתה של קופת גמל בטרם עת, להבדיל מניסיון לקבל הלוואה כנגדה, נראית כדרישה מחמירה יתר על המידה. יש לזכור ששעבוד דירה או פתיחת קופת גמל אינן פעולות פשוטות ומהירות, והן אף כרוכות בעלויות. הפניית מבקש הפטור לצעדים דרסטיים שכאלו עלולה להיחשב כפגיעה בלתי-מידתית בזכות הגישה לערכאות.

ומנגד, גם הקופה הציבורית נפגעת כיום שלא לצורך. בסופו של יום, כאשר זוכה התובע בתביעתו, מי שנהנה מהפטור הוא דווקא בעל דינו, הנתבע. אילו היה נתבע על ידי מי שאינו פטור, היה מחויב להשיב לו עלות האגרה בה נשא, ומשנתבע על ידי בעל דין שקיבל פטור מאגרה, נהנה הוא מחסכון זה. תקנות האגרות מאפשרות להטיל במקרה שכזה על הנתבע את תשלום האגרה, בהתאם לתוצאות ההליך.[38]  אולם נראה כי לא נעשה שימוש בסמכות זו. נבקש להמליץ לתקן את התקנות כך שהטלת החיוב על הנתבע במקרה כזה לא תצריך החלטה שיפוטית. כך לא תצא הקופה הציבורית חסרה, ולא יימצא הנתבע נהנה מעוניו של בעל דינו.

תגיות: אגרות, פטור מאגרה, תקנות בתי המשפט (אגרות), סיוע משפטי, זכות הגישה לערכאות

 

*  האמור ברשימה משקף את דעתו האישית של הכותב בלבד ואין לראותו כעמדת  הפרקליטות או משרד המשפטים

[1] רע"א 9567/08, 1835/09 כרמל אולפינים בע"מ) –  ובמיוחד סעיף 19 לפסק דינו של השופט פוגלמן, וסעיף א לפסק דינו של השופט רובינשטיין, והפסיקה הנזכרת שם; ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית.

[2] וגם: ע"א 155/75 פ"ש נ' להד, פ"ד כט(2) 505;בש"א 195/88 מ"י נ' קרן הופר, פ"ד מב(3) 32.

[3] וגם: בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נט(3) 742.

[4] ע"א 10537/03 מ"י נ' יש-גד תעשיות, פ"ד נט(1) 642; רע"א 1211/03 דנינו נ' מ"י, פורסם בתקדין.

[5] ההצדקה להסדר נפרד להליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין לעבודה חורגת ממסגרת הדיון כאן, ונסתפק בהפניה לקיומם של הסדרים נפרדים, הקבועים בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995, ובתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008.

[6] תקנה 5 לתקנות האגרות.

[7] תקנה 19(6) לתקנות האגרות.

[8] תקנה 20 לתקנות האגרות.

[9] תקנות 5(ב), 6(ב) ו- 6(ד) לתקנות האגרות.

[10] תקנות 5(ב) ו- 6(ב)-(ג) לתקנות האגרות.

[11] למשל: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862, ולאחרונה – כרמל אולפינים, לעיל ה"ש 1, בסעיף 19 לפסק הדין. הבסיס להכרה בזכות כזכות על בעלת מעמד מיוחד נעוץ בכך שהגישה לערכאות היא הערובה לקיום הזכויות כולן, ובלעדיה הן יישארו בגדר "אות מתה".

[12] ע"א 87743/04 בר-נר נ' רוט, פ"ד נט(4) 104.

[13] בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות, פ"ד נה(3) 869; ענין כרמל אולפינים, לעיל ה"ש 1 וראו גם: ש. לוין, פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי משפט (2003), עמ' 5.

[14] תקנה 19(7). לדיון בעניין הקף תחולתה ראו: מ. שושטרי, "בהקף תחולת הפטור הסטטוטורי מאגרה למקבלי סיוע משפטי", עת סיוע גליון 1 (תשע"א-2011), 119.

[15] תקנה 19(8) לתקנות האגרות.

[16] ההבדל בין שתי העילות נעוץ בכך שחלקם של המיוצגים על ידי הסיוע המשפטי נדרשים למבחן זכאות כלכלית, וחלק אחר זכאי לסיוע משפטי בשל סוג העניין מבלי להיות כפוף למבחן כלכלי. תקנה 19(7) עוסקת בסוג הראשון של זכאי הסיוע ואילו תקנה 19(8) עוסקת בסוג השני.

[17] רע"א (חיפה) 34559-05-10 אסנין נ' בנק לאומי. לדיון מקיף בפסק הדין, ראו: מ. שושטרי, לעיל ה"ש 14.

[18] שם.

[19] בש"א (י-ם) 2404/03 חולית 2000 ניקוי חול וצביעה ואח' נ' מ"י ואח', תק-מח 2003 (4) 2113.

[20] בש"א 128/89 מצא נ' מצא תק-על 89(2) 739.

[21] תקנה 14(א) לתקנות האגרות.

[22] תקנה 5 ותקנה 14(ב) לתקנות האגרות.

[23] תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: "התקנות הקודמות").

[24] ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721.

[25] ב"ש 14/86 פרחאן נ' עירית שכן ואח', פ"ד מ(2) 350, 352; וראו גם: בש"א 329/90 אברך נ' גרונר, פ"ד מד(2) 383.

[26] לדוגמאות נוספות ראו ע"א 8974/04, לעיל ה"ש 1.

[27] בש"א (מחוזי חיפה) 13593/01 ניצולת הקרטל ואח' נ' אסם תעשיות מזון בע"מ ואח', פורסם בתקדין; ת"א 1985/04 (מחוזי ת"א) ארגון מחלקי תוצרת חלב בישראל נ' טרה, פורסם בתקדין; ולאחרונה – ת"א (מחוזי חיפה) 9204-07-11 סעד ואח' נ' מ"י, פורסם בדינים ועוד.

[28] תקנה 14(א) סיפא לתקנות האגרות. את המילים "אם הוא סמוך על שולחנם" נכון לראות כמתייחסות להורים בלבד, ולא לבן הזוג.

[29] בה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פ"ד נד(4) 707, 712.

[30] בש"א 864/00 (מחוזי חיפה) טולדנו נ' אלבז ואח', לא פורסם; בש"א 6989/03 (מחוזי חיפה) רוזנצוייג נ' אמירי תבל בע"מ, לא פורסם; ע"א 2088/01 (מחוזי ירושלים) עמותת ז.פ. נ' לוי רמות, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, לא פורסם.

[31] בג"ץ 8919/96 יוסיפון נ' משטרת ישראל ואח', פורסם בנבו; רע"א 4620/99 לבל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, פורסם בנבו.

[32]  ראו:  http://elyon1.court.gov.il/heb/forms/ptor_agra.htm

[33]  לגירסה מוקדמת של התיקון: http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/4DE00203-EFD3-43E1-A4DD-46C835F31077/28037/agrot010612.doc

[34] תקנה 14(ד)-(ה) לתקנות האגרות.

[35] תקנה 14(ו) לתקנות האגרות.

[36] תקנה 14(ט) לתקנות האגרות.

[37] ראו ה"ש 32 לעיל.

[38] תקנה 13(י) לתקנות האגרות​