מבקשת מקלט הופרדה מתינוקה ואושפזה בכפייה חרף פערי שפה והיעדר עבר פסיכיאטרי

 
|25/07/2017 |

​רצ"ב כתבה של עיתון "הארץ" מיום ב' 24/07/2017, אודות מקרה חשוב שבו ייצגנו במסגרת ייצוג מאושפזים בכפייה של מחוז ת"א בסיוע המשפטי. 

  1. מדובר באישה, ילידת אריתריאה, בת 27, פרודה מבעלה, אם לתינוק יונק כבן שנה וחצי. היא מוכרת ע"י המשטרה כקורבן סחר בבני אדם (דבר המקנה לה עבודה ודיור) לאחר שהוחזקה בתנאי עבדות קשים ביותר, ועברה התעללות פיזית ומינית אכזרית ביותר בסיני. היא שוהה בארץ מזה כ-4 שנים ודוברת רק את השפה הטיגרית ואינה מוכרת למערך הפסיכיאטרי וזהו אשפוזה הראשון. היא מוכרת לעל ידינו במסגרת הייצוג שלנו בסחר בבני אדם.
  2. ביום 9.7.17 קיבל הסיוע המשפטי-מחוז ת"א בקשה מאת שגרירות זרה לייצגה  ועידכן אותנו אודות אשפוזה. נשלחה לייצגה עו"ד חיצונית, סיגלית יוריסטה-עצמון ממחוז ת"א לבקרה והיא עיינה בחומר הרפואי והמשפטי.
  3. מהחומר עולה כי ביום 3.7.17 פנתה האישה למשטרת ישראל להגיש תלונה על רקע איומים של בעלה לרבות איומים שלו לקחת את בנה התינוק. בתחנה בנה נפל ונחבל שלא באשמתה והיא הובאה ישירות יחד עם בנה לבית החולים איכילוב.
  4. בבית חולים איכילוב היא נמצאה במצב סוער עקב הדאגה המובנת לבנה והופנתה לבדיקה פסיכיאטרית של פסיכיאטר מבית החולים. הבדיקה נעשתה בקושי רב וקשה היה לקבל ממנה נתוני רקע אודותיה ובתרגום דבריה. מסיכום מסמך ייעוץ של בית החולים "איכילוב" נרשם כי המערערת..."כעת במצב פסיכוטי חריף, שומעת קולות שמאיימים לפגוע בה ובתינוקה. יש התנהגות הלוצינטורית. מהווה סכנה לעצמה ולילדה עקב מצב נפשי...  נוכח הכתוב, מופנית לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה". נטעי כי היא שומעת קולות שהורגים את בנה וחוטפים אותו.
  5. בהתאם לאמור לעיל, ולמרות  שלא ניתן היה לבצע בדיקה כראוי בשל התרגום (כפי שנרשם מפורשות בסיכום הייעוץ), הוצאה למערערת הוראת אשפוז כפויה לפי סעיף 9(א) לחוק המחייב קיומה של מחלה ומסוכנות עובדתית מיידית לעצמה או לאחרים. האישה, הופרדה מתינוקה, והועברה לאשפוז כפוי בבית חולים אברבאנל.
  6. ביום 10.7.17 דנה וועדה פסיכיאטרית מחוזית בערר המערערת על הוראת האשפוז שהוגש ע"י עו"ד סיגלית יוריסטה-עצמון, ובבקשתה להשתחרר מהאשפוז הכפוי אולם לדיון  לא התייצב מתורגמן לשפה הטיגרית. החלטת הוועדה הייתה לדחות את הדיון בערר ליום 13/7/17 (למעשה לאחר תום הוראת האשפוז) מחמת נבצרות. החלטת הוועדה ניתנה בדעת רוב של יו"ר הועדה וחבר רפואי של הוועדה ובניגוד לדעתו של פסיכיאטר דר' בנימין שסבר כי יש לשחרר את המערערת מאשפוז כפוי. דעת המיעוט גרסה שאין רושם של מצב אקוטי והיא לא פסיכוטית ולמרות שלא ניתן היה לדבר איתה ייתכן והתנהגותה נובעת ממצבה העובדתי הקשה והטראומה שחוותה. דעת הרוב סברה כי לא ניתן לדבר עימה ולכן יש לדחות את הדיון ולהביא מתורגמן שכן נבצר מהוועדה לבדוק אותה וכי בבדיקה שלה הקודמת בפני הרופאים בבית החולים ממנו הובאה, עלה הרשום שהיא פסיכוטית ואין דרך לברר האם היא גרמה נזק לתינוק או שהתינוק נפל.
  7. הוחלט להגיש ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטריות לבית המשפט המחוזי. טענותינו בערעור התמקדו בתקיפת האבחנה הרפואית של בית החולים ממנו הובאה. כך למשל סברנו כי בבית החולים נרשם כי המערערת נמצאה באי שקט קל וכי האפקט: חרדתי מלא ותואם. עוד נרשם כי לא ניתן היה לבדוק את הלך החשיבה בשל התרגום. בנסיבות אלו, לא ברור מדוע לא ננקטה זהירות ראויה בקבלת פרטים נוספים לגבי המערערת, למרות שסברו כי מדובר בתושבת זרה בטרם ביקשו לאשפזה כן נטען על ידינו כי המידע העובדתי אודותיה שגוי למשל לא היה ידוע לבית החולים כי היא נפגעת מאלימות מינית קשה וכי אכן חששה שיקחו ממנה את הילד.

    נטען כי בנה של המערערת הוא תינוק בן 8 חודשים, בעוד מדובר בפעוט בן שנה וחצי היונק מאמו וכי היא עוסקת בפעילות בלתי חוקית, בעוד המערערת עובדת למחייתה בניקיון. בטופס השחרור מבית החולים, העובדות עוותו לחלוטין. וכך - נטען כי המערערת עם רקע פסיכיאטרי, למרות שלא הייתה כל ראיה ו/או תיעוד לכך. נרשם כי המערערת הגיעה למיון עקב שמיעת קולות, וכי הילד נפל לה מהידיים, למרות שהדבר לא נכתב ו/או נטען בשום מקום, ולמעשה לא היו דברים מעולם.
  8. לזה נוספו טענות פרודצדרליות אבל מהותיות כגון זה שהיא לא הובאה לוועדה הפסיכיאטרית תוך 5 ימים וזאת רק לאחר שהתערבנו בתיק, היעדר סיבה לדחיית הדיון של הוועדה הפסיכיאטרית בשל היעדר מתורגמן היות וזו חובתו של בית החולים לדאוג למתוגרמן ומדוע בכלל לא נדחה הידון למחרת בבית חולים אחר. 
  9. עוד נטען כי על רקע נסיבות חייה הקשות של המערערת, שהייתה קורבן לאלימות קשה והוחזקה על ידי הבדואים במדבר סיני בתנאי עבדות לצורך שירותי מיון, ההחלטה להפריד את המערערת מתינוקה, בהיעדר כל עדות למסוכנותה כלפיו, ההשתלטות על גופה, תוך שלילת חירותה בפעם נוספת בחייה, ונקיטת אמצעים של כפייה, היא פוגענית והרסנית.
  10. בבדיקתה, האישה שללה כל רצון להתאבד או תכנית להתאבד. נטען כי החשש של המערערת, מפגיעה בה או בתינוקה על ידי אחרים, ככל הנראה לא הובנה כראוי, וגם אם הביעה המערערת חששותיה, הרי שלאור העבר שלה, והצורך של המערערת לפנות למשטרה לצורך הגנה מפני בעלה בנפרד, אין המדובר במחשבות שווא, אלא על חשש מבוסס מציאות. בן דודה של האישה אף העיד בוועדה שהיא אינה מסוכנת לעצמה או לאחרים.
  11. לבסוף בטרם נקבע דיון, האישה שוחררה מיידית מבית החולים.