בית המשפט קבע כי ניתן לחלט תשואה שצמחה מרווחים שחולטו

 
|16/05/2019 |

בית המשפט העליון (כב' השופט ע' גרוסקופף) דן ביום 7.5.19 בבקשת רשות ערעור של העורר, נתן פורמן (להלן: "פורמן"), אשר מזה כשלוש שנים מתנהלת כנגדו חקירה בגין חשד לביצוע עבירות קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים בתאגיד והלבנת הון. בד בבד, במקביל לחקירה, המדינה הגישה צווי תפיסה לשם חילוט נכסיו כסעד זמני. בבקשת רשות הערעור ביקש פורמן מבית המשפט לקבוע כי אין לחלט תשואה שצמחה מהרווחים שחולטו. 

פורמן נחשד כי קיבל שוחד בסך של כמיליון אירו מחברת "מרצדס בנץ" בעת שכיהן בתפקיד בכיר בחברת "אגד". במסגרת החקירה, ועוד בטרם הוגש כתב האישום, בשנת 2016 נתפסו כספים ונכסי נדל"ן הרשומים על שמו. לאורך שלוש שנות החקירה, המדינה ביקשה מעת לעת להאריך את תוקפם של הצווים.

שיעורם הכספי של התפוסים השתנה במרוצת השנים ולאורך ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו של פורמן. כך למשל בתחילה נתפסו נכסים ששווים עמד על 10.3 מיליון ש"ח, ובמרוצת הזמן ערכם פחת ל-7.4 מיליון ש"ח. 

בבקשת הארכת צוו התפיסה השישי והאחרון למועד מתן ההחלטה דנן, ביקשה המדינה מבית המשפט השלום לחלט הן את הקרן שעמדה על סכום 5.6 מיליון ₪, והן את הפרשי הריבית בסך 1.8 מיליון ₪. בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי והאריך את צוו התפיסה בנוגע לקרן בלבד. המדינה עררה בנושא לבית המשפט המחוזי ובקשתה התקבלה, ומכאן עררו של פורמן לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי הגדרת "רכוש" בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, מציינת במפורש "כל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור". סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, מסמיך את בית המשפט לחלט במקרה של הרשעה בעבירות מסוימות גם "רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר עבירה או כתוצאה מביצוע עבירה". 

צירוף שני הסעיפים מוביל למסקנה, שבסיום ההליך המשפטי, ניתן יהיה להורות הן על חילוט הקרן והן על התשואה שהצמיחה הקרן ברבות הזמן. 

על כן, בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של פורמן.

  • בש"פ 2851/18, נתן פורמן נ' מדינת ישראל