בית המשפט העליון קבע כי העברת הליך חילוט מהמסלול הפלילי למסלול האזרחי לפי סעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון אינה מצמצמת את היקף החילוט

 
|20/04/2016 |

​בית המשפט העליון קבע כי העברת הליך חילוט מהמסלול הפלילי למסלול האזרחי לפי סעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון אינה מצמצמת את היקף החילוט

  • החלטת בית המשפט העליון משרטטת את גבולות הגזרה בין הליכי חילוט פליליים ואזרחיים וקובעת, כי העברת הליך חילוט מן המסלול הפלילי למסלול האזרחי אינה הופכת אותו להליך אזרחי במהותו ואינה מצמצמת את מצבת הנכסים העומדת לחילוט.
  • ברקע להחלטה זו, הרשעתם של בנימין רביזדה ושתי חברות שבבעלותו (להלן: "רביזדה" וה"חברות" בהתאמה או ביחד "המבקשים") בעבירות על פקודת מס הכנסה ועל חוק מע"מ. כן, הורשע רביזדה בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"). לכתב האישום שהוגש נגד המבקשים צורפה בקשת חילוט, שהדיון בה הושהה עד להכרעה בערעורים שהגישו הצדדים. בין לבין, ניתנו החלטות של בית המשפט המחוזי לפיהן ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בסוגיית החילוט ומטעמים של יעילות דיונית, יועבר הדיון בסוגיית החילוט להליך אזרחי. לאחר שהחלק הארי של הערעורים שהגישו המבקשים נדחה – פתחה המדינה הליך אזרחי חדש ובמסגרתו הגישה "בקשה לצו חילוט פלילי סופי" לפי סעיף 21(ה) לחוק. בין הצדדים התעוררה מחלוקת בנוגע לאופיו של הליך זה:
    1. עמדת המדינה היתה כי מדובר בבקשה לחילוט רכוש בהליך פלילי לפי סעיף 21 לחוק.
    2. המבקשים טענו, כי בנסיבות העניין ניתן לנקוט בהליך חילוט אזרחי לפי סעיף 22 לחוק בלבד.
  • בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) דחה את עמדת המבקשים וקבע כי העברת הדיון בהליך החילוט להליך אזרחי נעשתה מטעמי יעילות דיונית והיא אינה הופכת את ההליך להליך חילוט אזרחי לפי סעיף 22 לחוק.
  • בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון (כב' השופטת א' חיות) מיום 11.4.2016. בהחלטתו סקר בית המשפט העליון את שני מסלולי החילוט הקבועים בחוק איסור הלבנת הון:
  1. המסלול הראשון הוא המסלול הפלילי הקבוע בסעיף 21 לחוק ומאפשר חילוט רכושו של הנידון או רכושו של אדם אחר, בכפוף לסייגים הקבועים בחוק. בקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי מוגשת כחלק מכתב האישום, בית המשפט דן בה לאחר הכרעת הדין וההחלטה בה ניתנת, ככלל, בגזר הדין. חריג לכך הוא המנגנון הקבוע בסעיף 21(ה) לחוק המאפשר לבית המשפט הדן בהליך הפלילי להעביר את הליך החילוט שנדון בפניו להליך אזרחי מטעמים של יעילות דיונית.
  2. המסלול השני הוא המסלול האזרחי. מסלול זה מעוגן בסעיף 22 לחוק והשימוש בו אפשרי כאשר נדרש חלוט רכושו של אדם שלא ניתן להגיש נגדו כתב אישום או כאשר  הרכוש אותו מבקשת המדינה לחלט התגלה רק לאחר ההרשעה.
  • בית המשפט עמד על כך שההבדל העיקרי בין ההליך הפלילי לפי סעיף 21 לחוק להליך האזרחי לפי סעיף 22 לחוק נעוץ בהיקף הרכוש הניתן לחילוט. כך, בעוד שבהליך פלילי ניתן להורות על חילוט רכוש בשווי הרכוש הקשור בביצוע העבירה הרי שהיקף החילוט בהליך אזרחי על פי סעיף 22 לחוק הוא מצומצם יותר ומוגבל אך ורק לרכוש הקשור בעבירה.
  • על רקע זה, ציין בית המשפט, בעלי הרכוש הנתון לחילוט מנסים לתעל את הליך החילוט למסלול האזרחי הקבוע בסעיף 22 לחוק, גם באותם מקרים שבהם הועבר החילוט מהליך פלילי למסלול של הליך אזרחי על פי סעיף 21(ה) לחוק אולם ניסיון זה בטעות יסודו שכן העברת החילוט מההליך הפלילי להליך האזרחי אין משמעותה כי מעתה תחול על הליך החילוט האזרחי המסגרת המצומצמת הקבועה בסעיף 22 לחוק. בהקשר זה הודגש, כי הפרדת הליך החילוט מן ההליך הפלילי מטעמים שביעילות דיונית אינה מוליכה להקלה מהותית בכל הנוגע להיקף הרכוש המיועד לחילוט. הקלה כזו, נקבע, היא נטולת אחיזה בחוק ואינה מתיישבת עם לשונו אם עם תכליתו של סעיף 21(ה) לחוק.

 להרחבה: