בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעתם של המערערים בעבירות של חברות בארגון פשיעה

 
|17/03/2019 |

בית המשפט העליון (הרכב כב' השופטת ד' ברק-ארז) מסר פסק דינו ביום 10.3.19 בערעורם של שישה מערערים, אשר הורשעו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בחברות בארגון פשיעה בין השנים 2008-2012, במסגרתה ביצעו עבירות רבות שעיקרן ניסיונות רצח, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים, עבירות נשק ועבירות הלבנת הון. כמו כן, הושתו עליהם עונשי מאסר ממושכים.

עיקר הערעור נסוב סביב טענת המערערים כי לא ניתן להגדירם כארגון פשע - הגדרה אשר מובילה להחרפה משמעותית בעונשם - אלא לכל היותר כמבצעי עבירות בצוותא או במסגרת "כנופיה", ומכל מקום טענו כי אין מסכת ראייתית התומכת בפעילותם במרבית התקופה המיוחסת להם.

בית המשפט העליון דחה את טענות המערערים בנוגע להגדרתם כמבצעים בצוותא בלבד או "חברי כנופיה", וקבע כי המונח "ארגון פשיעה" מתייחס לקשת של מצבים, ולא מחייב דפוס פעולה אחיד. אכן, מקרה ה"ליבה" של ארגון פשיעה הוא זה שבו פעילות הארגון מושתתת על היררכיה וחלוקה ברורה לתפקידים, נאמנות, סודיות, צבירת מעמד ונכסים כלכליים תוך שימוש באלימות והשחתת גורמים שלטוניים, אך לצד זאת מוכרים גם ארגונים המקיימים את התכונות המוזכרות לעיל, כולן או חלקן, במידה פחותה. 

עוד קבע בית המשפט כי אכן עולה חשש שהגדרת ארגוני הפשע "תבלע" לתוכה את דיני השותפות או תחליפם, ולכן, יש להבדיל את דיני השותפויות מארגון פשיעה באמצעות שני מאפיינים בולטים לארגוני פשיעה: קיומו של צירוף פעולות עברייניות בו השלם גדול מסך חלקיו, והמשכיות, קרי, רצף של פעולות עברייניות נמשכות.

בד בבד, בית המשפט קיבל את טענת המערערים בדבר חולשה ראייתית בהוכחת פעילותם כארגון פשיעה בנוגע לחלק מהשנים המיוחסות להם, ונתן לכך משקל בגזר הדין, כשקבע כי יש להפחית מעונשי מאסרם.