בית המשפט הרשיע את הנאשמת מיכל קליינמן בעבירות הונאה, מרמה והלבנת הון

 
|01/04/2019 |

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א.יקואל) הרשיע ביום 25 במרץ 2019 את הנאשמת מיכל קליינמן זעירא (להלן: "הנאשמת") בעבירות מרמה, הונאה והלבנת הון שיוחסו לה בכתב האישום בהיקף של כ-17 מיליון שקלים, וזיכה אותה מחלק מהאישומים בעבירות הונאה ומרמה. 

כתב האישום כלל 14 אישומים נפרדים, אשר ייחסו לנאשמת עבירות מרמה, זיוף, הלבנת הון, מיסים וסחיטה באיומים. בכתב האישום נטען כי הנאשמת רכשה מספר נכסי נדל"ן שאת חלקם הפכה לנכסים מניבים ובהמשך, רכשה מספר מגרשים שעליהם בנתה בתים ומכרה אותם ברווח. הנאשמת החלה ליצור לעצמה תדמית של יזמית נדל"ן מצליחה ובמסגרת זו, הציעה לסביבתה הקרובה ליטול חלק בהצלחתה זו ולהשקיע את כספם אצלה, על מנת שהיא, כביכול, תשקיע אותו עבורם בפרויקטים שהיא יוזמת ומנהלת בתחום הנדל"ן. 

מרבית האישומים מתייחסים למעשי הונאה ומרמה כלפי מקורביה, כשבמקביל ישנם אישומים המייחסים לה גם מעשי מרמה כלפי בנקים וגורמים נוספים. כך, למשל, הואשמה הנאשמת כי יצרה מצגי שווא והציגה מסמכים מזויפים לבנקים בכדי לזכות בהלוואות. כן יוחסו לנאשמת עבירות מס והלבנת הון, בכך שביצעה פעולות כספיות בכספים שקיבלה במרמה, במטרה להסוות את מקורם ואת תנועותיהם ועל מנת לחמוק מתשלום מס, וכן כי ניהלה ספרי חשבונות כוזבים והנפיקה חשבוניות כוזבות. 

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על טיב מצגי השווא שנטען כי הנאשמת הציגה למתלוננים השונים וכן על הקשר הסיבתי שבין המצגים להחלטה שגמלה בלב המתלוננים להעביר לידיה כספים.

בית המשפט קבע, כי בחלק לא מבוטל מהמקרים הנדונים, לא היה די במצג העושר ובתדמית שפיתחה הנאשמת כדי לקבוע, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי מדובר ב"היצג כוזב של עובדה". במקרים מסוימים, נמצא כי מצגים אלו סייעו ליצירת אמון ולהסרת חששות מצד המתלוננים השונים, באופן שהוביל, בין היתר, לוויתור מצדם על עריכת בדיקות משפטיות עובר להתקשרותם עם הנאשמת. 

ואולם, במרבית האישומים הנדונים, חומר הראיות הצביע באופן ברור על קיומם של מצגי שווא קונקרטיים, שהתייחסו הן למהות השימוש שייעשה בכספים שיופקדו בידי הנאשמת והן לבטוחות שתועמדנה להבטחת כספים אלו וכן פרטים משמעותיים נוספים, כמו גם שימוש תדיר שנעשה במסמכים מזויפים. 

בית המשפט הבחין בין "קבלת דבר" כתוצאה ממצג שווא קונקרטי, בבחינת "היצג כוזב של עובדה", גם כשזה נתמך על ידי מצג העושר והתדמית הכללית, ומכאן להרשעתה בעבירות אלו, לעומת "קבלת דבר" כתוצאה מאמון ערטילאי וכוללני ששרר בין הנאשמת לבין מתלונן מסוים, הנעדר קשר סיבתי בין המצגים למעשים המיוחסים לנאשמת, וזיכויה מעבירות אלו בהתאם.

  • ת"פ 38315-12-15 מדינת ישראל נ' קליינמן זעירא ואח'