עמדת הכונס הרשמי בשאלת מעמד הפירעון של נצבא בתיק ההבראה של התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב

 
|15/02/2016 |

​במסגרת תיק ההבראה של התחנה המרכזית החדשה תל-אביב (התמח"ת) המתנהל מזה כארבע שנים בבימ"ש מחוזי מרכז (פר"ק 25351-01-12) הגיש היום הכנ"ר, באמצעות עו"ד גלי עטרון ממחלקת תאגידים, את עמדתו בשאלת מעמד הפירעון של נצבא- בעלת השליטה בתמח"ת, כנושה מובטחת יחידה בכל נכסי החברה, אל מול יתר נושי התמח"ת.

​בהתמחרות שהתקיימה במסגרת הליכי ההבראה של התמח"ת, רכשה נצבא את כלל נכסי התמח"ת תמורת סך של כ-320 מיליון ₪, וביקשה לקזז כנגד סכום זה את חובות החברה כלפיה. נצבא טענה לנשייה מובטחת, מכוח שעבוד על כל נכסי התמח"ת, בסך של כ- 250 מיליון ₪.
 
במסגרת חוות דעתו מצא הכנ"ר כי נצבא התנהלה תוך הפרת החובות של בעל שליטה לפי חוק החברות, באופן המצדיק דחייה מלאה של חלק מחובה (כ-50 מיליון ₪) והדחיית היתרה לדרגת פירעון של כחוב נדחה.
 
הכנ"ר סבר כי בהיותה של נצבא בעלת שליטה ונושה מובטחת יחידה בכל נכסי החברה, כאשר החברה התנהלה במימון דק משמעותי ומתמשך, נוצר עיוות עסקי חריף אשר עשוי להצדיק את ביטול תוקף השעבודים והשעיית החובות כלפיה למעמד של נשייה לא מובטחת מכוח דיני החברות ודיני חדלות הפירעון.
 
כן סבר הכנ"ר כי לנוכח הפרת חובותיה של נצבא כבעלת השליטה, נכון יהיה להשעות את נשייתה אף מתחת לנושים הלא מובטחים.
 
העיוות העסקי האמור נעוץ בכך שבמצב זה נצבא (כבעלת השליטה) ידעה כי הסיכוי להשיא ערך כלשהו למניותיה בחברה הינו קלוש עקב מצבה הרעוע, וכן כי מעמד של נושה רגיל (לא מובטח) בחברה הוא מסוכן (ולכן לא הסתפקה בו) ואף על פי כן היא נקטה בפעולות שיבטיחו כי כל נכסי החברה ישועבדו לטובתה כנושה מובטחת בלעדית.
 
בכך הציבה עצמה נצבא בראש ה"תור" של כל הנושים. במצב דברים זה נוצר חשש כי לא יהיה לה עוד שום עניין בגורל החובות שממתינים להיפרע אחריה והיא תדאג לאינטרסים שלה כנושה מובטחת בלבד. כפי שעולה מהראיות בתיק, חשש זה אכן התממש.
 
למעשה, בנסיבות בהן נצבא הבינה שהחברה מצויה על סף קריסה, היא בחרה להפוך לבעלת שליטה בה ולנצל את כוחה על מנת "לנטוש את הספינה המיטלטלת" ולהימלט אל חוף המבטחים היחיד במבנה עסקיה של החברה - הוא הנשייה המובטחת.
 
המהלך הראשי שהביא את נצבא לנשייה מובטחת יחידה בחברה היה רכישת חוב התמח"ת כלפי בנק דיסקונט שעמד אז על סך של כ- 190 מיליון ₪, תמורת 140 מיליון ₪ בלבד. הכנ"ר סבר כי מהלך זה בוצע תוך הפרה של מספר חובות של נצבא, לרבות הפרת חובת הגילוי וחוסר תום לב. כן סבר הכנ"ר כי נצבא ניצלה הזדמנות עסקית של החברה כאשר החליטה לקחת את סכום ה"ניכיון" בסך כ- 50 מיליון ₪ לעצמה, במקום לזוקפם להקטנת חוב החברה. לאור זאת, סבר הכנ"ר כי בנסיבות העניין יש לדחות כליל את תביעתה של נצבא ביחס לסכום זה.
 
בחוות דעתו זו מבקש הכנ"ר להתוות נורמות התנהגות ראויות עבור בעלי שליטה בחברות הניצבות בפני קשיים כספיים.