חוב בר תביעה

הטוען לזכות קיזוז על-פי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, עליו נטל ההוכחה להראות כי התנאים לקיזוז מתקיימים בעניינו. בהיות זכות הקיזוז חריג לעקרון השוויון בפרעון חובותיו של גורם חדל פרעון לנושיו, על הטוען לקיומו של החריג בעניינו הנטל לבסס את תנאי החריג. על אחת כמה וכמה, מוטלת חובה זו על בעל מניות, שמתן אשראי על ידו לחברה שלא בדרך השקעה בהונה העצמי מהווה תופעה חריגה, העלולה לכרוך ניצול מידע פנימי וניצול לרעה של מנגנון החברה, תוך פגיעה בנושים החיצוניים, שאינם מודעים בהכרח למצבה של החברה ולמהלכים הפנימיים המתרחשים בה. בנסיבות אלה, טענה לזכות קיזוז בפי הנושה הפנימי מטילה עליו נטל כבד של הוכחה. עליו לשכנע, כי בינו לבין החברה נוצרו חובות הדדיים, כי הם נתגבשו בתום לב, במהלך העסקים הרגיל של החברה, ובעת שהייתה בעלת כושר פרעון והון עצמי מספיקים לצורך עמידה בהתחייבויותיה כלפי נושיה החיצוניים, וכי מוצדק, בנסיבות העניין, להניח כי בעל המניות קיים את מלוא אחריותו כחבר בחברה לצורך הבטחת כושר הפרעון שלה כלפי נושיה. עליו להבהיר, במסגרת נטל ההוכחה החל עליו, מה אופי החובות ההדדיים בינו לבין החברה, מאין צמחו, ומה קשר הגומלין ביניהם המצביע על קיום מקור ועילה משותפת לצמיחתם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי עוסק במבקשת אשר הגישה בקשה למתן הוראות, במסגרתה מתבקש ביהמ"ש להצהיר כי המבקשת פטורה מתשלום היטל השבחה בגין התכנית הרלוונטית ביחס למימוש המקרקעין. השאלה המסורה להכרעת בית משפט של חדלות פירעון הינה האם היה על המשיבה להגיש תביעת חוב בגין חוב היטל השבחה, ומשלא עשתה כן - האם מנועה היא מלדרוש חוב זה היום. על מנת שיתגבש החוב עבור היטל השבחה, באופן ודאי וסופי, צריכים להתקיים שני השלבים: פורסמה תכנית משביחה; מומשו הזכויות במקרקעין. רק אם מתקיימים שני התנאים המצטברים, ניתן לומר שמדובר ב"חוב בר תביעה" ויש מקום לנהוג בחוב זה בשוויון בין הנושים, שכן זהו חוב ש"משתתף" בהליכי חדלות הפירעון. במקרה זה לא באה דרישה מצד המשיבה לתשלום עבור היטל השבחה לאחר פרסום התכנית, ותשלום החוב בהיטל השבחה נדחה עד לשלב המימוש. נקבע בפסק דין זה כי החוב, לצורך תביעתו וגבייתו במסגרת הליכי חדלות פירעון, התגבש רק לאחר שהסתיימו הליכים אלו; לאחר שהחברה הובראה ונותרה עם נכסיה, לכן בית המשפט דחה את הבקשה.

אמת המידה לבחינת השאלה האם חוב הוא בר תביעה בפירוק, היא סיווג עילת התביעה. במקרה דנן, עילת התביעה בהודעת צד ג' – שהיא חברה בפירוק – היא שיפוי או השתתפות, מדובר בתביעה לדמי נזק בלתי קצובים שאינם נובעים מחוזה או מהבטחה. משכך, אין המדובר בחוב בר תביעה בפירוק ויש לברר את ההודעה לצד שלישי שלא במסגרת תביעת חוב.

האם מקום בו אושרה לנושה תביעת חוב זהה נגד כל אחד מבני זוג המצויים בהליכי פשיטת רגל, זכאי הנושה לקבלת דיבידנד מכל אחד מהחייבים בנפרד. בית משפט פסק כי מאחר ומדובר בנושה בשני החייבים, הרי שהיא זכאית לקבלת דיבידנד על פי חלקה בנשיה, מכל אחת מהקופות בפשיטת הרגל. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

לפנינו בקשתה של חברת אמיר, להורות לנאמנים לשלם לה דמי שכירות והובלה מקופת הסדר הנושים עבור ציוד שהושכר לשתי חברות בתקופת ההקפאה. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, פרק הזמן שבו הציוד של המבקשת לא הושב לה במלואו היה סביר, ונדרש בחינת בעל התפקיד את המצב וקבלת החלטה מושכלת, ולכן אין לחייב את קופת הסדר הנושים בתשלום עבור התקופה הקצרה שבה היה הציוד ללא שימוש.

עסקינן בערעור אשר בגדרו ביקש החייב להורות כי ערבות שעליה חתם, ואשר טרם נתגבשה במועד מתן צו הכינוס כנגדו, תחשב כחוב בר-תביעה בהליך פשיטת רגל. בית המשפט נעתר לבקשת החייב וקבע כי, סעיף 71 מורה בבירור כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פירעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי, כלומר, גם כאלה שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי להתגבשותם, ואף אם אין ודאות שבעתיד יתמלא התנאי להתגבשותם. בית המשפט קבע כי המועד הקובע לסיווגה של ערבות כ"חוב-בר תביעה", הוא מועד החתימה על הערבות, ולא מועד התגבשותה. משכך, כיוון שהחייב חתם על הערבות טרם כניסתו להליך פשיטת הרגל, על החוב בגין הערבות להיגבות באמצעות הגשת תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל בלבד. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

תביעת לתשלום שכר טרחת עורך דין כנגד חייבת שקיבלה הפטר. בית משפט קבע כי לגבי החלק משכר הטרחה שהתגבש לפני מתן צו הכינוס וכן החלק שהתגבש קודם למתן צו ההפטר, תידחה התביעה על הסף שכן בתקופות אלה החובות היו ברי תביעה והיה על עורך הדין להגישן, ואילו ביחס לשכר הטרחה שהתגבש לאחר מתן צו ההפטר וכן הלאה, דין התביעה להתקבל. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ