הארכת מועד להגשת תביעת חוב שהוגשה באיחור

דחיית בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בה התקבל ערעור המשיבה(עיריית תל-אביב) על החלטת המנהל המיוחד לדחות על הסף את תביעת החוב שהגישה לו מחמת איחור בהגשתה. בפסק הדין נידונה סוגיית הארכת מועד להגשת תביעות חוב תוך יישום ההלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם. בפסק הדין ניתח ביהמ"ש את הוראות הדין, לפיהן על מנת להאריך המועד להגשת תביעת חוב מעבר לששת החודשים, על הנאמן להשתכנע "כי הנושה לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, והן לעובדה, כי בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל. נקבע כי בהתאם לגישה המקלה, יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב. ביהמ"ש בחן את נסיבות המקרה הנדון, וביניהן: תביעת החוב של עיריית תל-אביב הוגשה באיחור קל; אין מחלוקת לגבי גובה החוב; הסדר נושים טרם גובש בעת הגשת תביעת החוב; דיבידנד לא חולק ותביעות החוב שהוגשו נבדקו רק בחלקן. נקבע כי בנסיבות אלו לא נפגעה הסתמכותם של בעלי הדין ועל כך הבקשה נדחתה. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

בר"ע על החלטת המחוזי הדוחה את הערעור שהוגש על החלטת הנאמן לדחות תביעת חוב עקב אי הגשתה במועד. ביהמ"ש סבר כי במקרה זה לא התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד, וכי לאור העובדה שנרשמה הודעה מפורשת בתיק ההוצל"פ בעניין מתן צו הכינוס, המבקשת הייתה צריכה לדעת עליו. ביהמ"ש העליון פסק כי למרות שניתנה הודעה בתיק ההוצל"פ, המבקשת סברה שמתייחסת לכינוס נכסים באיחוד תיקים בהוצל"פ ולא להליכי כינוס עפ"י הפקודה. לפיכך, בהתחשב בגובה החוב ובעבודה שקבלת תביעת החוב לא תוביל לפגיעה משמעותית בהתקדמות ההליך, נקבע כי במקרה זה יש להיעתר לבקשה להארכת מועד.

ערעור על דחיית תביעת החוב של המבקש, עקב אי הגשתה במועד. בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית) קיבל את הערעור וקבע: סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. כפי שנפסק בעבר, מדובר במגבלה מהותית ולא פורמלית-טכנית בלבד. בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב. גישה זו מייחסת משקל משמעותי לפרמטרים הבאים: התנהגותו של החייב (דוגמת חייב אשר אינו מגיש דוח על מצב עסקיו או מסתיר את חובו מפני נושיו), זהות הנושה (כך ביהמ"ש מציין כי ניתן להבחין בין נושה נושה שחובו התגבש לא מכבר ואך החל בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, לבין נושה, כבענייננו, שבחלוף השנים ובחלוף הליכים "תש כוחו" והוא חדל ממעקב צמוד אחר סטטוס התיק בהוצאה לפועל, ועוד. כמו כן, מציין ביהמ"ש כי אי הידיעה בפועל כשלעצמה אין בה די כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב. ברם, בהינתן מצב שבו הנושה לא ידע אודות צו הכינוס, ובד בבד הארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים, ניתן לבחון בחיוב את קבלת הבקשה. בסופו של יום, ולאחר בחינת האיזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הארכת המועד להגשת תביעת החוב, לא צפויה לפגוע ביעילות הליך פשיטת הרגל והיא עומדת במבחנים אשר נקבעו בפסה"ד המנחה ברע"א 9802/08 בעניין רותם. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר אישר קבלתה של תביעת חוב אשר הוגשה באיחור לא רב, ופרט את מבחני המשנה שנקבעו בעניין "מלונות רותם" לבחינת הטעמים המיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת תביעות חוב.

בניגוד למגמה המקלה שנקבעה בהלכת מלונות רותם, נדחה ערעור של בנק שאחר את המועד להגשת תביעת חוב בלמעלה מ- 4 חודשים בחישוב ממועד הצו ואיחור של כ- 3 חודשים בחישוב ממועד הפרסום ברשומות. נקבע כי לא התקיימו טעמים מיוחדים לאיחור, זאת חרף העובדה שהנושה היה ידוע לחייבת ולבעלי התפקיד ואף נוהל עימו מו"מ לצרכי פשרה.

עדיפות לגישה מקלה בקבלת תביעות חוב שהוגשו באיחור, במיוחד כאשר עסקינן בנושה שלא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס וטרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפרעון. ביהמ"ש דחה את הערעור על דחיית תביעת החוב בגין איחור בהגשתה, מאחר והתביעה הוגשה 3 שנים לאחר מועד צו הפירוק ו- 8 חודשים לאחר שנודע לנושה אודות הליך הפירוק, וקבע כי אם הנושה ידע בפועל אודות מתן הצו צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד.

ערעור שהגיש הנושה בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: המערער), על החלטתו של הנאמן שלא להאריך לו את המועד להגשת תביעת חוב. בית משפט קבע כי משאין בפי המערער טענה כי לא ידע אודות צו הכינוס, הרי שבהתאם לפסיקה אותה "טעות אנוש" אינה יכולה לשמש טעם מיוחד עבורו לצורך קבלת הארכה המבוקשת.

לפנינו, ערעור על החלטת המנהל המיוחד, אשר דחה את בקשתה של המבקשת להארכת מועד להגשת תביעת החוב. ביהמ"ש קבע כי כיום נהוגה השיטה המקלה יותר, על פיה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו. במקרה דנן, הנושה לא ידע על צו הכינוס, וכן הארכת המועד להגשה לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל. ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי יש לתת ארכה להגשת תביעת החוב. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ