בדיקת תביעת החוב

עסקינן בערעור אשר הגיש חייב כנגד החלטת בית המשפט המחוזי המורה כי בכדי לערער על הכרעות בתביעות חוב, יש להגיש כל ערעור בנפרד ולשלם אגרה בגין כל ערעור, וכי לא ניתן לעשות זאת בדרך של בקשה למתן הוראות כפי שסבור החייב. בית המשפט העליון דחה את בקשת החייב, ובהסתמך על תגובת הכונס הרשמי והנאמנות קבע כי, הגם שהמועד להגשת הערעור חלף, מבחינה מהותית הכרעה בתביעת חוב הינה פסק דין, ועליה יש להגיש ערעור על כל הכרעה, ולשלם אגרה בהתאם. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

עסקינן בערעור אשר בגדרו ביקש צד המנהל הליך בוררות חיצוני למול החברה שבהסדר נושים, להורות לנאמן אשר חילק דיבידנד, להותיר בקופת הכינוס סך של 1,800,000 ₪, המגלם את הסכום בו יזכה במידה וטענותיו בהליך הבוררות יתקבלו. הנאמן והכונס הרשמי התנגדו לבקשה – לטענתם ככל שתוכר דרישתו הכספית של המבקש למול החברה שבכינוס, אזי יהא זכאי הוא לתשלום יחסי, המגלם את אחוז הדיבידנד שקיבלו יתר נושי החברה הרגילים, וסכום זה קיים בקופת הכינוס. בית המשפט דחה את בקשת המבקש, וקבע כי אין לעכב חלוקת דיבידנד לנושי החייב שחובם הוכר, וככל ובהליך הבוררות יקבע כי החברה חבה סכום כספי למבקש, יהנה הוא מקדימות בחלוקת הדיבידנד הבאה לפי ס' 132 לפקודת פשיטת הרגל, ובכל מקרה, אחוז הדיבידנד יהא שווה לזה שקיבלו נושי החברה שחובם הוכר. בית המשפט אף קבע כי בקופת הכינוס נותר סכום כסף אשר עונה על הוראות ולפי ס' 122 לפקודת פשיטת הרגל וכן ס' 99 לתקנות פשיטת הרגל, והוסיף כי ככל ולא היו נותרים בקופת הכינוס כספים לחלוקת דיבידנד, לא יהיה מקום להורות על השבת כספים שכבר חולקו. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

ערעור על פס"ד מחוזי אשר הותיר על כנה את החלטת המנהל המיוחד בתביעת חוב אשר הוגשה נגד המערער, שלא "להציץ מעבר לפרגוד" על פסק דין משנת 2000. בית המשפט ציין את רשימת המקרים (אשר אינה רשימה סגורה) בעטיים תינתן לנאמן סמכות לפי סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל "להציץ מעבר לפרגוד" ולהרהר אחר פסק הדין המוגש לו. ברם, כיוון שיש בסמכות זו משום חריגה מעקרון סופיות הדיון, צוין כי ראוי שהיא תופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקום בו נטען לקנוניה ביסוד פסה"ד, הסמכות תופעל רק מקום בו הובאה ראיה לקנוניה. במקרה דנן, המערער לא הביא בדל של ראיה ממשית לקנוניה. כמו"כ טענותיו נטענות בשיהוי ניכר, בחלוף 16 שנים ממועד מתן פסה"ד. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה הינה האם יש להיעתר לבקשתו של החייב למתן פטור מהפקדת ערבון בגין ערעורים שהגיש על הכרעה בתביעות חוב של המנהל המיוחד, זאת כאשר הוגשו על ידו 7 ערעורים. ביהמ"ש דחה את בקשת החייב, זאת מהטעם כי הערעורים הוגשו באופן גורף על כלל הכרעות החוב. נקבע כי העמדת העירבון בסך 7,500 ₪ לכל ערעור מבטאת התחשבות במצבו של המבקש ובני משפחתו ומאזן בין זכויות הצדדים. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

סוגיה משפטית: פיצויים מוסכמים - הכרה בריבית פיגורים של נושה, כל עוד לא מדובר בפיצויים עונשיים. החלטת ביהמ''ש : שני ערעורים כנגד פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, שבמסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המערערות – החברות והופחת חיובן החוזי לשלם למערערים (7 בנקים שהלוו לחברות כספים לצורך מימון רכישת מניות בזק ולהלן הבנקים) ריבית הפרה, במהלך תקופת כינוס הנכסים. ביהמ"ש העליון קבע כי יש הצדקה לשים גבול לחיוב בפיצוי מוסכם עתי (לרבות ריבית פיגורים), ככל שהתקופה הולכת ומתארכת והפיצוי הכולל מצטבר לסכומי עתק, באופן שחורג במידה ניכרת מציפיות הצדדים ומגבולות הנזק שניתן היה לצפותו במועד כריתת החוזה, כמו כן, נקבע כי מימוש בטוחות במסגרת הליכי כינוס נכסים צריך להיעשות תוך זמן סביר. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

ערעור על דחיית תביעת החוב של המבקש, עקב אי הגשתה במועד. בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית) קיבל את הערעור וקבע: סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. כפי שנפסק בעבר, מדובר במגבלה מהותית ולא פורמלית-טכנית בלבד. בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב. גישה זו מייחסת משקל משמעותי לפרמטרים הבאים: התנהגותו של החייב (דוגמת חייב אשר אינו מגיש דוח על מצב עסקיו או מסתיר את חובו מפני נושיו), זהות הנושה (כך ביהמ"ש מציין כי ניתן להבחין בין נושה נושה שחובו התגבש לא מכבר ואך החל בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, לבין נושה, כבענייננו, שבחלוף השנים ובחלוף הליכים "תש כוחו" והוא חדל ממעקב צמוד אחר סטטוס התיק בהוצאה לפועל, ועוד. כמו כן, מציין ביהמ"ש כי אי הידיעה בפועל כשלעצמה אין בה די כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב. ברם, בהינתן מצב שבו הנושה לא ידע אודות צו הכינוס, ובד בבד הארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים, ניתן לבחון בחיוב את קבלת הבקשה. בסופו של יום, ולאחר בחינת האיזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הארכת המועד להגשת תביעת החוב, לא צפויה לפגוע ביעילות הליך פשיטת הרגל והיא עומדת במבחנים אשר נקבעו בפסה"ד המנחה ברע"א 9802/08 בעניין רותם. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

נטל ההוכחה בדבר קיום תביעת החוב מוטל על הנושה בלבד, שכן הנושה הוא שטוען לקיום החוב. מטעם זה על תביעת החוב להיות מנומקת ומבוססת. ברם, בעניין זה, קבע בית-המשפט קמא, כי המבקשת נמנעה מלתמוך ולהוסיף מסמכים התומכים בתביעת חובה. יתרה מכך, קבע בית-המשפט המחוזי, בין היתר, כי מדובר בהסכם פשרה ש"הוזמן" מלכתחילה על-ידי העירייה וקיים חשש ממשי, כי ההסכם הינו תולדה של עיוות הדין. עוד נקבע, כי החשש עולה במיוחד נוכח העובדה, כי החוב האמיתי שונה מחוב פסק-הדין הואיל והחשבוניות שצורפו לתביעת החוב, אינן מגיעות לכדי הסכום עליו נפסק בפסק-הדין בפשרה. לאלה יש להוסיף, כי ההסכם נחתם רק על-ידי היועץ המשפטי בלבד בניגוד למתחייב מהוראת סעיף 230 (א) לפקודת העיריות. בנסיבות אלה, לא נמצאה עילה, המצדיקה לעכב את ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.

תביעות שאינן כספיות במהותן, הרי שאין מקום לבררן במסגרת תביעת חוב בפני המפרק. הדרך הראויה לברר עניינים שלא ניתן להביאם בגדר תביעת חוב הינה במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט שעל הפירוק, או לחלופין במסגרת הליך בפני בית המשפט האזרחי נגד החברה שבפירוק, לאחר קבלת רשות לכך (סעיף 267 לפקודת החברות).

הדחיית זכותו של נושה שהוא גם בעל מניות בַּחברה, להיפרע מן החברה חוב שלה לו, היא במהותה פעולה של הרמת מסך חלקית. ייעודה לחלט נכס השייך למתאגדים בחברה – זכות התביעה שיש להם כנגד החברה – ולהעבירו לטובת הנושים הכלליים. היא חלקית, הואיל ואין חילוט הנכסים הזה בעל תחולה כללית, אלא הוא משתרע רק על נכס אחד בלבד, הלוא הוא זכות התביעה כאמור. הרמת מסך חלקית זו מתאימה במיוחד לנסיבות של מימון דק באמצעות הלוואת בעלים. משכך, ובהתחשב בכך שמבחינת בעל המניות הפגיעה בו – הנובעת מהדחיית פירעון חובו – היא מידתית לעומת הפגיעה שבהרמת מסך מלאה, ברי כי בית-המשפט המחוזי היה מוסמך להורות על ההדחיה גם על-פי הדין שקדם לסעיף 6 לחוק החברות, שכן סמכותו מעוגנת בהלכות שנקבעו על-ידי בית-המשפט עוד בטרם נחקק חוק החברות בעניין הרמת מסך ההתאגדות.

על-פי סעיף 9 לחוק הערבות עומדת לערב זכות חזרה כלפי החייב רק אם שילם למילוי ערבותו. במועד הקובע - מתן צו הפירוק - לא עמדה למשיבה זכות חזרה כלפי המערערת. חובה של המערערת למשיבה בגין ערבותה של המשיבה היה אותה עת חוב מותנה. הוא היה מותנה בכך שהמשיבה תשלם את חוב המערערת לבנק מכוח כתב הערבות שנחתם על-ידיה. חוב מותנה הינו בר-תביעה בהליכי פירוק חברה, כפי שנקבע בסעיף 352 לפקודת החברות וכפי שעולה מסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל שחל גם בהליכי פירוק חברה חדלת פירעון מכוח סעיף 353 לפקודת החברות. זכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל הינה זכות מרחיקת לכת, אשר יש בה פגיעה בנושי החברה חדלת הפירעון, והיא עומדת לנושה רק מכוח הוראת חוק מיוחדת המקנה אותה. הענקת זכות הקיזוז יש עמה פגיעה בעקרון השוויון בין הנושים. זכות הקיזוז אשר מוענקת לנושה לפי סעיף 74לפקודה אינה זוכה לרישום כלשהו ואינה יכולה להגיע לידיעת כלל הנושים, אף שהיא מעניקה לנושה מעין בטוחה. בהכרה בערב שלא פרע ערבותו כבעל זכות קיזוז יש כדי לפגוע לא רק בעקרון השוויון בין נושים אלא גם בעיקרון שכל הבא במגע עסקי עם החברה יכול לברר את מצב השיעבודים והבטוחות שניתנו על-ידיה בבירור אצל רשם החברות. זכות הקיזוז מכוח סעיף 74אינה ניתנת לבדיקה ולבירור מראש, שכן הזכות אינה רשומה ולא ניתן לעמוד על קיומה קודם המועד הקובע. הגישה שעל פיה ניתן להפעיל את זכות הקיזוז על-ידי תשלום הערבות לאחר המועד הקובע, בתאריך שהערב יבחר בו, על-פי שיקולים שאין לחברה או לנושיה כל השפעה עליהם, מאריכה את תקופת אי הוודאות בדבר קיומה של זכות נוספת, אשר כמוה כבטוחה, המנטרלת חלק נוסף של נכסי החברה לתועלתו של אחד הנושים בלבד. תוצאה זו אינה רצויה, ויש בה להגביר את חוסר הוודאות אצל נושי החברה. סעיף 74 אינו כולל הפניה לסעיף 71 לפקודה. אין הסעיף קובע, לא מפורשות ולא בדרך הפניה, שכל חוב שהוא בר-הוכחה בפשיטת-רגל הוא גם חוב בר-קיזוז על-פי סעיף 74. לעניין זכותו של ערב להימנות עם הנושים בפשיטת-רגל, אין זה משנה אם שילם את החוב קודם התאריך הקובע או אחריו, שכן על-פי סעיף 71 לפקודה גם נושה של חוב מותנה נמנה עם הנושים בפשיטת-רגל הזכאים להיפרע את חוב פושט הרגל להם, משנתמלא התנאי. יש לצמצם את זכות הקיזוז רק למקרה שקיים חוב בר-פירעון במועד הקובע, ולא די בכך שהחוב יהיה מותנה, כשאין ודאות שיתגבש לחוב בר-פירעון.

כאשר תביעת החוב מבוססת על פסק דין מנומק, לרבות פסק בורר, שניתן לאחר בירור עובדתי מפורט, סמכות הנאמן "להציץ" מאחורי פסק הדין מוגבלת ואל לו לתהות לגביהם ולדון בסוגיות מחדש, בלא שהתקיימו נסיבות מיוחדות. עוד נקבע כי צדק הנאמן בכך שאישר את כל רכיבי תביעות החוב בערכים דולריים, והמיר את סכומי החוב לשקלים, לפי השער היציג הידוע ביום מתן צו הכינוס, בהתאם להוראות סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980. בנוסף נקבע כי נכון עשה הנאמן שלא הוסיף לסכום החוב הפרשי הצמדה וריבית ביחס לתקופה מיום צו הכינוס ועד למועד הכרעתו, כל עוד לא שולמו במלואם כל החובות שנתבעו. זאת, בהתאם להוראות סעיף 81 לפקודה ותקנה 101 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985.

לפנינו, בקשה של המבקשת לאשר לה לקזז את יתרת חובה של החייבת בגין הלוואה שנטלה ממנה, כנגד מכלול הכספים השייכים לחייבת המוחזקים אצל המבקשת. בית המפשט קבע כי זכות הקיזוז תעשה רק מתוך כספי הפיצויים בלבד ולא תוכל להיעשות מכספי התגמולים. בנוסף, למבקשת עומדת זכות עיכבון על כספי הפוליסה.

לפנינו ערעור של החייב על הכרעת החוב של הנאמנת. מקורה של תביעת החוב היא בסחורה אשר סופקה לחייב וזה, לא שילם את התמורה בעדה. החייב העלה שתי טענות כלפי תביעת החוב. האחת, הסחורה אינה סופקה לו במלואה ושנית, הסחורה שכבר סופקה הייתה פגומה. ביהמ"ש בחן את טענות החייב, וקבע כי לגבי הטענה הראשונה אין מקום להתערב בהכרעת הנאמנת בנושא זה, שכן טענה זו נבדקה והובאה בפני ביהמ"ש קמא. אך לגבי הטענה השנייה, קבע כי ומאחר וקיימת הודאה של הנושה על כך שסיפק מחצית מהסחורה, היה על הנאמנת לבחון לגופו של העניין את הנושא. ביה"ש קבע כי על הצדדים יחול עקרון" אשם תורם חוזי" הנגזר מחוק החוזים, והפתרון הראוי הוא הטלת האחריות על שתי הצדדים באופן שווה (עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ)

עסקינן בערעור אשר הגיש עובד רשות השידור, על החלטת המפרק בתביעת החוב בעניינו. המבקש טען שמילא תפקיד ניהולי במשך 5 שנים, ולכן יש ליתן לו את סך הפיצוי שנקבע לתפקיד זה – גם מבלי שמונה בפועל. בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה, וקבע כי רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהחלטות בעל התפקיד, שכן לא רק שמשמש הוא זרועו הארוכה של בית המשפט אלא גם הינו בתפקיד מעין שיפוטי. בית המשפט הגדיל מעט את סך הפיצוי בקובעו כי התנהגות רשות השידור בלתי הוגנת ושלא בתום לב, שכן לא שילמה היא את התמורה המתבקשת בגין התפקיד אותו מילא המערער כדבעי. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

בקשה של הנאמן להורות למשיבה, חברת כלל לביטוח, להשיב לקופת הכינוס את כספי פוליסת ביטוח הרכב של החייב, אשר קוזזו על ידי המשיבה בגין הלוואה שנלקחה ע"י החייב. ביהמ"ש קבע כי חברת ביטוח כלל מימשה כדין את כספי החייב בהתאם לזכות הקיזוז שעמדה לה לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. אך עם זאת, מכיוון שלא הודיעה ותיאמה עם הנאמן עליה לשפות את קופת בכינוס במידה ונגרמו לה נזקים. עןרכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

בקשה של הנאמן להורות למשיבה, חברת כלל לביטוח, להשיב לקופת הכינוס את כספי פוליסת ביטוח הרכב של החייב, אשר קוזזו על ידי המשיבה בגין הלוואה שנלקחה ע"י החייב. ביהמ"ש קבע כי חברת ביטוח כלל מימשה כדין את כספי החייב בהתאם לזכות הקיזוז שעמדה לה לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. אך עם זאת, מכיוון שלא הודיעה ותיאמה עם הנאמן עליה לשפות את קופת בכינוס במידה ונגרמו לה נזקים. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה הינה האם חברת הביטוח רשאית לקזז מכספי הפנסיה שנדרשה להעביר לקופת הכינוס את חובות החייב שהתגבשו עד למועד צו הכינוס. ביהמ''ש קיבל את עמדת מנורה מבטחים וקבע כי הנה רשאית לקזז בהתאם לסעיף 74 לפקודה, וזאת מהטעם כי כספי הפוליסה אינם מהווים משכון, שכן מישכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה ואילו בהסכמי ההלוואה שנערכו בין מנורה מבטחים ובין החייב לא נקבע כי כספי הפוליסה ישועבדו להבטחת ההלוואות או שיוטל עליהם משכון. יחד עם זאת, נקבע כי מנורה מבטחים רשאית לקזז מכספי הפנסיה את חובות החייב שהתגבשו עד למועד צו הכינוס. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה היא בקשת הנאמנת לבחינת תביעת החוב מחדש, לאחר שזו כבר אושרה בפני הנושים. הנאמנת טענה כי תביעת החוב לא הוגשה כדין וכי לא הוגש בה כל הנדרש.ביהמ''ש, בבוחנו את המצב העובדתי והמשפטי בנסיבות העניין, מצא כי יש לערוך חישוב מחדש לצרכי ההכרעה בתביעת החוב.

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה הינה ערעור על החלטת הנאמנת לאישור תביעת חוב בסך 333,281 ₪. החייבת טענה כי במשך השנים שולם רוב החוב לנושה וכי חישוב הוכחת החוב שנעשה ע"י הנושה מוטעה וכי נותר לתשלום סכום של 403 ₪ בלבד. ביהמ"ש קיבל את עמדת הנאמנת וקבע כי הוכחת החוב לא חושבה כיאות ולפיכך יש לחשבה מחדש, זאת לאחר שהנושים יתקנו את הוכחת החוב ויפרטו בה את החלקים הנדרשים. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה היא האם בסמכות בעל התפקיד בהליך חדלות פירעון לחשב את הריבית על תביעת חוב החל ממועד יצירת החוב או רק החל ממועד גיבושו. בענייננו, הוגש ערעור בעניין דנן על החלטת המנהל המיוחד בתביעת חוב שהגישה המערערת . ביהמ''ש קבע כי דין הערעור להידחות וכי בהתאם לסעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל, בסמכות בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון לחשב את הריבית על תביעת חוב החל ממועד יצירת החוב ועד למועד צו הכינוס, ולא רק החל ממועד גיבושו. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה הינה המועצה המקומית, אשר חייבת לפצות את החייבים בגין מות בנם המנוח, זכאית לקזז את הפיצוי כנגד חובות הארנונה של החייבים. ביהמ''ש דחה את עמדת המועצה המקומית וקבע כי אינה זכאית לזכות הקיזוז במקרה דנן, זאת מהטעם שאין למועצה המקומית זכויות כנגד יורשי העיזבון. יורשי העיזבון הם חייבים בהליכי פשיטת רגל, והמועצה המקומית לא הגישה תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. ממילא, המועצה המקומית אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת רגל, המאפשר קיזוז מקום בו החייבים מצויים בהליכי פשיטת רגל. בהתאם לכך נפסק כי עליהם להעביר את כספי הפיצוי לקופת הכינוס. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

החלטת ביהמ''ש : הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין היא האם יש להכיר בזכות הקיזוז של קופת גמל כנגד הלוואות שנתנה לעמיתה, חייב שניתן נגדו צו כינוס. ביהמ''ש נעתר לבקשה ופסק כי זכות הקיזוז של קופת גמל כנגד הלוואות שניתנו לעמיתיה מגשימה את תכליות סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל ומונעת עוולה כלפי הנושה, כאשר מחד הוא נדרש למסור כספים הצבורים אצלו לטובת כלל הנושים, ומאידך נאלץ למחול על חלק מחובו. בנסיבות המקרה, למבקשת (חברת הביטוח) עמדה זכות הקיזוז כנגד חובו של החייב כלפיה. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

מעמדו של נאמן בבדיקת תביעות החוב הוא מעין שיפוטי, מכאן שהכרעת הנאמן או בעל תפקיד בתביעת חוב בהליך פש"ר, כמוה כהחלטה מעין שיפוטית. החלטה כזו מן הראוי ל"תקוף", הן ע"י נושה בדרך של הגשת ערעור. אין ולא צריך להיות הבדל במהות בין תקיפת החלטת בעל תפקיד בהכרעת תביעת חוב ע"י הנושה או החייב, בשניהם הליך ה"תקיפה" הוא הליך ערעורי.

הסוגיה: ריבית פיגורים וריבית הסכמית בהכרעה בתביעת חוב. העובדות: במסגרת הצעת הסדר הנושים הסכימו הצדדים כי הריבית שתשולם לחלק מהנושים היא ריבית הסכמית, בשונה מהריבית הקבועה בפקודת פשיטת הרגל. נקבע כי בכל הנוגע לתקופה שמיום צו הקפאת ההליכים ועד למועד השלמת ביצוע הסדר הנושים, אין לאשר לנושים המובטחים ולנושים בעלי ערבות אישית, כמו גם ליתר הנושים, ריבית בשיעור העולה על זה הנקוב בפקודת פשיטת הרגל. עוד נקבע כי כי ככל שהתנייה שאושרה באסיפות הנושים היא תנייה שאינה דרה בכפיפה אחת עם הוראות הדין, אותה תנייה תיפסל בכל הליך שנעשה אגב הימצאותה של החברה בהליך חדלות פירעון, בין אם בהליך של הקפאה, בין אם בהליך של פירוק ובין אם בהליך של כינוס אגב חדלות פירעון. יצויין כי בעניין זה הוגש ערעור לביהמ''ש העליון. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

ריבית הסכמית של נושה מובטח. יכולת הבנקים להנות מ"ריבית אוכלת כל" על נכס משועבד, אף לאחר מתן צו חדלות פירעון, אכן מוקנה להם בדין. אי לכך, הכלים היחידים העומדים לבעלי התפקיד ולערכאות השיפוטיות הינם הקפדה יתרה על תום-ליבו של הנושה המובטח, ונקיטה בסנקציה כל אימת שהלה מנצל את כוחו לרעה, בין היתר בכך שהוא מתמהמה או נמנע משיתוף פעולה, במטרה להפיק רווח נוסף מחלוף הזמן. מאידך גיסא, אך ברור הוא כי לא כזה הוא המצב, כאשר אובדן הזמן והשיהוי באים עקב פעולתו או אי-פעולתו של גורם אחר, שאינו קשור לנושה המובטח ואינו תלוי בו.

על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע רגיל המגיש תביעה, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברות האזרחי, כולל תמיכת תביעתו בראיות הישירות והטובות ביותר אשר לאל-ידו להשיג. אם כשל מלמלא חובה זו, אין המפרק חייב להתיר לו לערוך "מקצה שיפורים" - קל וחומר, שאין לנושה זכות מוקנית להוסיף ראיות חדשות בשלב הערעור על החלטת המפרק.

היקף סמכותו של נאמן בבירור תביעת חוב. הנאמן נתן החלטה בעניינו של המבקש, שהגיש תביעת חוב, אך לא נימק את ההחלטה. נפסק כי יש להחיל על הנאמן את העקרונות שהוחלו על בתי-המשפט, שלפיהם חובת ההנמקה אינה דרישה טכנית כי אם היא חלק מהותי מעצם מתן ההחלטה, וזאת בשים לב לאופי החלטתו של הנאמן, שהיא מעצם טבעה החלטה שיפוטית. ביהמ"ש קובע כי אין מקום לאשר במסגרת תביעת החוב את שכ"ט עוה"ד שכן זה אמור להשתלם מתוך הגבייה בפועל בתיק ההוצל"פ שנפתח ומשעה שהחייב עבר להליך פש"ר ממילא לא היה משתלם לעורך הדין שכר הטרחה בגין הגבייה במסלול ההוצל"פ שלא התממשה. עם זאת, ביהמ"ש אינו מתעלם כליל משכר הטרחה של עורך הדין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הגם שלא הסתיימו בגבייה בפועל. בהתאם לכך קצב ביהמ"ש את השכר הראוי עבור הפעולות שנקט עורך הדין במסגרת הליכי ההוצל"פ בסך של 1,000 ₪.

משמעותה של דוקטרינת ההדחיה היא כי בנסיבות מסוימות ניתן להדחות את זכותו של נושה, שהוא גם בעל מניות בחברה, כאשר החברה נקלעה למצב של חדלות פרעון עד לאחר פרעון כל יתר התחייבויותיה של החברה כלפי הנושים השונים. לשם שימוש בדוקטרינה ניתן להראות כי בעל המניות נהג בחוסר תום לב וכן ניתן ליישמה במצבים של מימון דק ואין צורך להוכיח תרמית.