קיזוז

הטוען לזכות קיזוז על-פי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, עליו נטל ההוכחה להראות כי התנאים לקיזוז מתקיימים בעניינו. בהיות זכות הקיזוז חריג לעקרון השוויון בפרעון חובותיו של גורם חדל פרעון לנושיו, על הטוען לקיומו של החריג בעניינו הנטל לבסס את תנאי החריג. על אחת כמה וכמה, מוטלת חובה זו על בעל מניות, שמתן אשראי על ידו לחברה שלא בדרך השקעה בהונה העצמי מהווה תופעה חריגה, העלולה לכרוך ניצול מידע פנימי וניצול לרעה של מנגנון החברה, תוך פגיעה בנושים החיצוניים, שאינם מודעים בהכרח למצבה של החברה ולמהלכים הפנימיים המתרחשים בה. בנסיבות אלה, טענה לזכות קיזוז בפי הנושה הפנימי מטילה עליו נטל כבד של הוכחה. עליו לשכנע, כי בינו לבין החברה נוצרו חובות הדדיים, כי הם נתגבשו בתום לב, במהלך העסקים הרגיל של החברה, ובעת שהייתה בעלת כושר פרעון והון עצמי מספיקים לצורך עמידה בהתחייבויותיה כלפי נושיה החיצוניים, וכי מוצדק, בנסיבות העניין, להניח כי בעל המניות קיים את מלוא אחריותו כחבר בחברה לצורך הבטחת כושר הפרעון שלה כלפי נושיה. עליו להבהיר, במסגרת נטל ההוכחה החל עליו, מה אופי החובות ההדדיים בינו לבין החברה, מאין צמחו, ומה קשר הגומלין ביניהם המצביע על קיום מקור ועילה משותפת לצמיחתם.

הוראות הקיזוז שבסעיף 74 לפקודה, החלה על פירוק חברות מכוח סעיף 353 לפקודת החברות, נועדה להגשים כמה תכליות מרכזיות: מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה שעה שההתחייבות כלפיו שהופרה אינה מקוימת או מקוימת בחלקה (בדרך של חלוקת דיבידנד לנושים); הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; חיסכון בהליכים משפטיים מיותרים; הקטנת הסיכון למפולת של גופים נוספים בעקבות פירוק החברה החייבת. כדי להגן על זכויותיהם של הנושים האחרים הציב המחוקק כמה תנאים מוקדמים להפעלת זכות הקיזוז: קיומו של אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים; החוב המקוזז הוא בר תביעה; העסקים שבהם מדובר יצרו חיובים כספיים או עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כספיים; המועד הקובע לקיום העסקים ההדדיים הוא מועד צו הכינוס; האשראי שניתן על ידי הנושה המבקש להפעיל את זכות הקיזוז נוצר לפני שהנושה ידע על מעשה פשיטת הרגל.

על-פי סעיף 9 לחוק הערבות עומדת לערב זכות חזרה כלפי החייב רק אם שילם למילוי ערבותו. במועד הקובע - מתן צו הפירוק - לא עמדה למשיבה זכות חזרה כלפי המערערת. חובה של המערערת למשיבה בגין ערבותה של המשיבה היה אותה עת חוב מותנה. הוא היה מותנה בכך שהמשיבה תשלם את חוב המערערת לבנק מכוח כתב הערבות שנחתם על-ידיה. חוב מותנה הינו בר-תביעה בהליכי פירוק חברה, כפי שנקבע בסעיף 352 לפקודת החברות וכפי שעולה מסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל שחל גם בהליכי פירוק חברה חדלת פירעון מכוח סעיף 353 לפקודת החברות. זכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל הינה זכות מרחיקת לכת, אשר יש בה פגיעה בנושי החברה חדלת הפירעון, והיא עומדת לנושה רק מכוח הוראת חוק מיוחדת המקנה אותה. הענקת זכות הקיזוז יש עמה פגיעה בעקרון השוויון בין הנושים. זכות הקיזוז אשר מוענקת לנושה לפי סעיף 74לפקודה אינה זוכה לרישום כלשהו ואינה יכולה להגיע לידיעת כלל הנושים, אף שהיא מעניקה לנושה מעין בטוחה. בהכרה בערב שלא פרע ערבותו כבעל זכות קיזוז יש כדי לפגוע לא רק בעקרון השוויון בין נושים אלא גם בעיקרון שכל הבא במגע עסקי עם החברה יכול לברר את מצב השיעבודים והבטוחות שניתנו על-ידיה בבירור אצל רשם החברות. זכות הקיזוז מכוח סעיף 74אינה ניתנת לבדיקה ולבירור מראש, שכן הזכות אינה רשומה ולא ניתן לעמוד על קיומה קודם המועד הקובע. הגישה שעל פיה ניתן להפעיל את זכות הקיזוז על-ידי תשלום הערבות לאחר המועד הקובע, בתאריך שהערב יבחר בו, על-פי שיקולים שאין לחברה או לנושיה כל השפעה עליהם, מאריכה את תקופת אי הוודאות בדבר קיומה של זכות נוספת, אשר כמוה כבטוחה, המנטרלת חלק נוסף של נכסי החברה לתועלתו של אחד הנושים בלבד. תוצאה זו אינה רצויה, ויש בה להגביר את חוסר הוודאות אצל נושי החברה. סעיף 74 אינו כולל הפניה לסעיף 71 לפקודה. אין הסעיף קובע, לא מפורשות ולא בדרך הפניה, שכל חוב שהוא בר-הוכחה בפשיטת-רגל הוא גם חוב בר-קיזוז על-פי סעיף 74. לעניין זכותו של ערב להימנות עם הנושים בפשיטת-רגל, אין זה משנה אם שילם את החוב קודם התאריך הקובע או אחריו, שכן על-פי סעיף 71 לפקודה גם נושה של חוב מותנה נמנה עם הנושים בפשיטת-רגל הזכאים להיפרע את חוב פושט הרגל להם, משנתמלא התנאי. יש לצמצם את זכות הקיזוז רק למקרה שקיים חוב בר-פירעון במועד הקובע, ולא די בכך שהחוב יהיה מותנה, כשאין ודאות שיתגבש לחוב בר-פירעון.

לפנינו, בקשה של המבקשת לאשר לה לקזז את יתרת חובה של החייבת בגין הלוואה שנטלה ממנה, כנגד מכלול הכספים השייכים לחייבת המוחזקים אצל המבקשת. בית המפשט קבע כי זכות הקיזוז תעשה רק מתוך כספי הפיצויים בלבד ולא תוכל להיעשות מכספי התגמולים. בנוסף, למבקשת עומדת זכות עיכבון על כספי הפוליסה.

בקשה של הנאמן להורות למשיבה, חברת כלל לביטוח, להשיב לקופת הכינוס את כספי פוליסת ביטוח הרכב של החייב, אשר קוזזו על ידי המשיבה בגין הלוואה שנלקחה ע"י החייב. ביהמ"ש קבע כי חברת ביטוח כלל מימשה כדין את כספי החייב בהתאם לזכות הקיזוז שעמדה לה לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. אך עם זאת, מכיוון שלא הודיעה ותיאמה עם הנאמן עליה לשפות את קופת בכינוס במידה ונגרמו לה נזקים. עןרכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

בקשה של הנאמן להורות למשיבה, חברת כלל לביטוח, להשיב לקופת הכינוס את כספי פוליסת ביטוח הרכב של החייב, אשר קוזזו על ידי המשיבה בגין הלוואה שנלקחה ע"י החייב. ביהמ"ש קבע כי חברת ביטוח כלל מימשה כדין את כספי החייב בהתאם לזכות הקיזוז שעמדה לה לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. אך עם זאת, מכיוון שלא הודיעה ותיאמה עם הנאמן עליה לשפות את קופת בכינוס במידה ונגרמו לה נזקים. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין זה הינה המועצה המקומית, אשר חייבת לפצות את החייבים בגין מות בנם המנוח, זכאית לקזז את הפיצוי כנגד חובות הארנונה של החייבים. ביהמ''ש דחה את עמדת המועצה המקומית וקבע כי אינה זכאית לזכות הקיזוז במקרה דנן, זאת מהטעם שאין למועצה המקומית זכויות כנגד יורשי העיזבון. יורשי העיזבון הם חייבים בהליכי פשיטת רגל, והמועצה המקומית לא הגישה תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. ממילא, המועצה המקומית אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת רגל, המאפשר קיזוז מקום בו החייבים מצויים בהליכי פשיטת רגל. בהתאם לכך נפסק כי עליהם להעביר את כספי הפיצוי לקופת הכינוס. עורכת התקציר: עו"ד שרית ליפשיץ

החלטת ביהמ''ש : הסוגיה המשפטית הנדונה בעניין היא האם יש להכיר בזכות הקיזוז של קופת גמל כנגד הלוואות שנתנה לעמיתה, חייב שניתן נגדו צו כינוס. ביהמ''ש נעתר לבקשה ופסק כי זכות הקיזוז של קופת גמל כנגד הלוואות שניתנו לעמיתיה מגשימה את תכליות סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל ומונעת עוולה כלפי הנושה, כאשר מחד הוא נדרש למסור כספים הצבורים אצלו לטובת כלל הנושים, ומאידך נאלץ למחול על חלק מחובו. בנסיבות המקרה, למבקשת (חברת הביטוח) עמדה זכות הקיזוז כנגד חובו של החייב כלפיה. עורכת התקציר: עו"ד מור רז

מדובר בקיזוז חוב לבנק כנגד תשלומי פנסיה חודשיים שאומנם משולמים לאחר צו הכינוס אולם ביהמ"ש קבע כי בניגוד לשכר עבודה המשתלם מדי חודש והמותנה בעבודתו בפועל של העובד, גמלת הפרישה אמורה להשתלם בכל מקרה, עד מותו של החייב, לאחר אריכות ימים. ולפיכך, קבע בית המשפט כי החיובים ההדדיים נוצרו קודם למתן צו הכינוס ומולאו התנאים הקבועים בסעיף 74 לפקודה.

המשיבה אינה חייבת להשיב לקופת הכינוס כספי פוליסות הביטוח של החייב, אשר קיזזה עקב חוב כלפיה. המשיבה מימשה כדין את כספי החייב בהתאם לזכות הקיזוז שעמדה לה. ברם, מאחר שהמימוש לא תואם עם הנאמן, רשאי הנאמן לדרוש שיפוי קופת הכינוס, ככל שנגרם לה נזק. התקציר מאתר נבו